קשה מאוד לשכוח את התגובה המתנשאת והמזלזלת של דוברות השב"ס ביום בו פוצצה פרשת הסרסור בסוהרות בערוץ 14 (אז 20). הסיפור היה באמת קשה לעיכול, אבל קבוצת סוהרות אמיצות בחרו לעצור את התופעה ולחשוף אותה במקום שבחרו להקשיב להן – בתקשורת.
כשאני חוזר לימים שבהם נחשפה הפרשה, אני זוכר בעיקר את הביטול של כלל המערכות. לימים ישבתי עם גורם בכיר באכ"א ושאלתי אותו ומה אם זה נכון? מה אם באמת מפקדים בבתי הכלא שאתם שלחתם אליהם חיילות אכן סרסרו בהן, שלחו אותן לאגפים על פי דרישות של מחבלים ואסירים ביטחוניים והכל כדי למלא את תאוותם המינית בין כותלי הכלא?
יאמר לזכותו של הקצין הבכיר שהוא לא פסל בביטול את התופעה, אבל לצד זאת לא קם מכיסאו ואמר שהוא עוצר הכל עד שיתברר משפטית מה קרה שם. לקחו שנים, אבל לאט לאט המערכת התחילה להבין שזה לא סיפור בדיה ואכן מה שקרה בין כותלי הכלא הוא לא פחות מאשר פרשה מינית וביטחונית מזעזעת. הבנות שכל "חטאן" שהתגייסו לשירות חובה ושובצו בשירות בתי הסוהר, נאלצו להתמודד עם חבורת סוטים ופורעים – שהיו בטוחים שאם הקירות של בתי הכלא כל כך עבים הרי שכלום לא יעבור דרכם.
הבנות הן גיבורות וכך צריך להתייחס אליהן. כמה חבל שרק אחרי שהבינו בצה"ל ובמשרד הביטחון שאין יותר מקום להשתיק את התופעה ולהתפלל שהיא תעלם, החליטו לעשות מעשה ועצרו את הביזיון הזה שבמסגרתו שובצו הבנות בסמוך למחבלים.
דו"ח מבקר המדינה מלחיץ מאוד גורמים במערכת, בעיקר כי הוא מפנה אצבע של זדון. לפי המבקר, צה"ל החזיק בנתונים מזעזעים וסרב לפרסם אותם, כשבצה"ל טוענים כי הנתונים הוצגו בכנסת בוועדות שונות. בפועל, רק עם פרסום דו"ח המבקר, הציבור נחשף לנתונים, אך הבעיה האמיתית שבצה"ל בחרו לקחת אחריות מאוחר מדי.
רק כשראש אכ"א החדש האלוף יניב עשור החליט לפני שנה על הקמת צוות מיוחד לבדיקת הטענות והסיפור עצמו, בעיקר בכל הקשור לטענות הליווי של המערכת של אותן משרתות שנשלחו לשב"ס, ורק לאחר שהפרשה קיבלה תהודה גבוהה – הבינו בצה"ל שכבר לא ניתן להתעלם. בתגובה, הקימו מנהלת שמקיימת ביקורת תקופות שמטרתה המרכזית היא לבחון את תנאי המשרתים והמשרתות מחוץ למסגרת צה"ל המוגדרים מושאלים.
נכון שמה שקרה לסוהרות לא קרה להן בתוך מסגרת צבאית, אך לצד זאת צריך להגיד שאם הייתה קיימת מנהלת כזו בעבר יתכן שחלק מהסיוט של הניצול המזעזע שעברו חלק מהבנות, היה נחסך מאחרות. העובדה שבצה"ל נזכרו מאוחר והתחילו לקחת ברצינות את הטיפול בפרשה רק אחרי שתפסה תהודה תקשורתית היא נקודת חושך, והדרך להדליק את האור לעתיד היא ליישם את הלקחים ולהגיש סיוע לבנות שעברו סיוט לצד זה בחינה לעומק של שירות המשרתות בפועל בהווה ובעתיד.
