"הליכוד מעוניין לסגור את התאגיד" זעקו הכותרות השבוע, לאחר הדלפות מהמו"מ הקואליציוני. נראה שהגיע הזמן לעשות סדר בשאלה האם תאגיד השידור הוא הבעיה, ומה צריך לעשות הימין עם שוק התקשורת בישראל, ברפורמה שהיא חשובה יותר לעיצוב השיח הציבורי, וקצת פחות מבחינה כלכלית נטו.
בישראל שלושה סוגים של כלי תקשורת: אלה החופשיים – העיתונות הכתובה והאינטרנט, אלה המפוקחים – ערוצי הטלוויזיה ותחנות הרדיו, ותאגיד השידור – שפועל בכל הזירות על חשבון כספי משלם המיסים.
תאגיד השידור הישראלי נהנה מתקציב של כמעט 800 מיליון שקלים, בשנה שאותם הוא משקיע בחדשות, סדרות דוקו ודרמה, ברדיו, בפודקאסטים ובדיגיטל. ההשפעה שלו על כל אחד מהשווקים משתנה בהתאם לאופי השוק. בניגוד למה שנוטים לחשוב, הבעיה הגדולה בפעילות התאגיד איננה בזבוז כספי הציבור, אלא הפגיעה שלו בשווקים השונים.
* * *
ישנם תחמים רבים שבהם התאגיד פועל בתקציב שלא קיים בשוק הפרטי, ולכן מנפח משכורות ובפועל פוגע בשחקנים הקטנים. אפשר לחשוב, לדוגמה, על תחום ההסכתים (פודקאסטים), תחום שבו כמעט אף שחקן קטן לא מסוגל להתחרות ברמת ההפקה והתחקיר שמאפשרים תקציבי התאגיד. כך גם תחום הדיגיטל, שמעסיק צוות וציוד שיוצרי רשת אחרים לא יכולים להרשות לעצמם. הבעיה היא שאין דרך למנוע מגוף עתיר משאבים
אבל עם כל הכבוד לענפי הנישה הללו, הענף המשפיע ביותר, כמעט לחלוטין, הוא הרדיו. בעצם המצב בו די דומה; התחנות הארציות נשלטות על ידי התאגיד וגלי צה"ל, ושני הגופים הללו מסובסדים ברוחב יד על ידי המדינה או משרד הביטחון, מה שמאפשר להם להעסיק טאלנטים בסכומי עתק מצד אחד, ולמכור פרסומות במחיר הנמוך ממחיר השוק מצד שני. כך דוחק התאגיד את השחקנים הפרטיים מהשוק, ונוצר מצב בו התחנות הפרטיות פונות לפלח שוק אחר לחלוטין – הרדיו המקומי. למצב הזה, בו שידורי האקטואליה הלאומיים הם ציבוריים וצבאיים בלבד, אין אח ורע במערב כולו.
שני פתרונות אפשריים לכך: סגירת או הפרטת תחנות הרדיו של התאגיד וגלי צה"ל. או למצער איסור מכירת פרסומות וחסויות על ידי התחנות הללו, על מנת לאפשר שגשוגו של שוק רדיו ארצי פרטי לצידן.
לבסוף מגיע ענף הטלוויזיה. גם במקרה הזה נהוג להדגיש שני תפקידים של השידור הציבורי: הראשון הוא מערכת חדשות נטולת אינטרסים. אלא שברור לכל שאין חיה כזו. לכל גוף ומוסד יש אינטרסים, האינטרסים של התאגיד מנותקים מהרייטינג ומרצון הצופים, אין בכך שום מעלה, אגב, רק ניתוק.
התפקיד השני הוא עידוד תכנים איכותיים, שכביכול אין להם מקום בערוצים המסחריים משיקולי רייטינג. כלומר, התאגיד מיועד פר הגדרה על מנת להפיק תכנים שנחשבים בעיני מאן דהו איכותיים אך אין להם מספיק ביקוש בשוק. לשם ההגינות אומר, שאני נהנה מחלק ניכר מהתכנים הללו בעצמי, אולם מבט מפוכח על המציאות יגלה שגם במקרה הזה מדובר בתופעה זמנית. תאגיד השידור יתנוון בעשרים השנים הקרובות בדיוק כפי שרשות השידור התנוונה אט אט. בכל אופן, גם אם נטען שהמדינה מעוניינת לעודד הפקת תכנים כאלו, דרך יעילה הרבה יותר תהיה להקצות את התקציבים הללו להפקת התכנים יחד עם הערוצים המסחריים. ככה מצד אחד יופקו אותם תכנים גם ללא ביקוש מספיק, אולם התמריץ של הערוצים המסחריים יהיה לעשות אותם באופן שיגיע לקהל הרחב ביותר האפשרי, Win-Win.
בסופו של דבר, 800 מיליון שקלים הם המון כסף לשידור הציבורי. כיום, בשל העובדה שמדובר בגוף חדש, הוא עוד מצליח להפיק תכנים באיכות גבוהה, סביר שבתוך שני עשורים הוא יתחיל להתנוון, כפי שקרה לרשות השידור לפניו. אולם הבעיה החמורה עם השידור הציבורי אינה בזבוז כספי הציבור, אלא חיסול התחרות מצד גופים פרטיים בשל תקציבי העתק המושקעים בו, בזה יותר דחוף לטפל.
