בזמן האחרון אני מתעסקת בשתיקה כזעקה הכי גדולה. מנסה לפרק את המושג שקיים בעולם החסידות כאחת המעלות הכי גבוהות אליהן אפשר לשאוף. לא מדובר בשתיקה קורבנית. להיפך. זה להצליח לקום וללכת בשתיקה ממקום מסוים כי את יודעת שהוא לא טוב לך, בלי דרמה או מאמץ לתקן, בלי לבזבז אנרגיה מיותרת בלהוכיח אדם שפגע בך. זהו רגע של ביטחון פנימי וידיעה מוחלטת מה נכון לי. אמונה מלאה במה שאני חושבת ומרגישה.
קשה לשתוק בימינו. מלמדים אותנו ההיפך- "אם אתה לא שם – אתה לא קיים". מלמדים אותנו לפעול ולעשות, להיות בחוץ, להתאמץ, להתקדם… להראות את עצמך כל הזמן ובכל מקום. "לעשות השתדלות". ללכת לכל קברי הצדיקים ובמשך ארבעים יום לכותל; לצאת לעוד דייט למרות שאין לך כוח והוא לא כזה נראה לך מלכתחילה, אבל מה, לא תנסי? להתפלל בפעם המיליון, כי ככה אמרו שצריך; לזמן את מה שאת רוצה- כי ככה משיגים היום דברים. את רוצה משהו- רק תזמני לך אותו והוא יגיע.
אני מרים חוה בת אודליה, זימנתי אלף זימונים מהודו ועד ירושלים. התפללתי טריליון תפילות, תליתי קמעות ,ביטלתי עין הרע, יצאתי לדייטים, הפסקתי לצאת לדייטים, פתחתי פרופיל באתר הכרויות, וסגרתי, ושוב פתחתי, ושוב סגרתי. הייתי בזוגיות רצינית פעמיים או שלוש, הייתי מאורסת פעם אחת. נפלתי נמוך ועליתי חזרה. נתתי צדקה ועשיתי חסד והרבתי אהבה בעולם. הקדוש ברוך הוא לא נותן לך משהו כי היית בסדר והתנהגת כמו שצריך, זה ילדותי לחשוב שכך. ולמה לא מדברים על גרושות? על נשים שנאבקות לשלום בית? משבר האהבה בעולם חל על כולנו, לא רק על הרווקים.
משבר האהבה בעולם חל על כולנו, לא רק על הרווקים
"הילד בן 30 הוא מובטל מאהבה ועבודה". השיר הזה מבטא געגוע לעבר וכמיהה לעתיד. הוא נע קדימה ואחורה בזמן- מתרפק על מה שהיה ומייחל למה שיהיה. הכאן ועכשיו נעלם. אנחנו נוטים להתייחס אל הרווקות כפוטנציאל שעדיין לא מומש, ייעוד שלא התגלה. אנחנו מאוד אוהבות ואוהבים להשאיר את החיים בכמיהה הבתולית הזו גם לאחר הביתוק ממנה, עד שאנחנו שוכחות לחיות.
יצחק אבינו מכיר את רבקה כשהוא בן 40. לפי הקבלה יצחק היה גבר עם נשמה נקבית ולכן לא יכל להתחתן ולהביא ילדים, בגיל 36 הוא עובר את העקידה ומהטראומה נכנסת אליו נשמה זכרית שרק לאחר קבלתה הוא יכול להתחתן. לעומת זאת כשאליעזר מגיע לקחת את רבקה, משפחתה אומרת לו שייתן לה לשבת איתם עוד עשור ואז ישלחו אותה לשידוך המיוחל, אך אליעזר אומר להם- יש כאן מהלך אלוקי ברגע זה ממש, אל תפריעו לו. הם קוראים לרבקה ואומרים לאליעזר שהיא זו שתחליט (לייק), והיא מחליטה ללכת. למה? כי יש כאן מהלך אלוקי שלא קשור לא ליצחק ולא לרבקה באופן אישי.
השיר "הילד בן 30" מדבר על הלך נפשי שכולנו מכירים. אדם ששרוי בעצבות. הוא מתגעגע לילדות, לנערות, לאמא שלו ויש כמיהה לעתיד למצוא את הייעוד שלו – הן בעבודה והן בזוגיות. זה מובן. אבל הגאולה האמיתית היא להצליח להבין שבמסע הזה של החיים אני כאן ועכשיו – איפה שלא אהיה. וכי מה נותר לי אלא לשתוק?
