בשבוע שעבר, כאשר ש"ס ועוצמה יהודית עוד נאבקו ביניהן על המשרד לפיתוח הנגב והגליל, כתבתי בפייסבוק שמשמח אותי לראות, לראשונה, מפלגות שמתקוטטות על המשרד הזה. חלק מהמגיבים הזדהו עם השמחה, אבל היו גם רבים שטענו ששתי המפלגות אינן חושקות במשרד מסיבות אידיאולוגיות ומתוך רצון לפתח את האזורים הללו, אלא כדי לשלוט בתקציבים גמישים ונזילים שבהשוואה למשרדים אחרים ניתן לנתב בקלות יחסית, בהתאם לאינטרסים הפוליטיים של השר הממונה.
בשבוע שחלף הוכרע שאת המשרד תקבל עוצמה יהודית ולא ש"ס. ח"כ יצחק וסרלאוף הוא שימונה כנראה לשר במשרד, שייקרא מעתה המשרד לפיתוח הנגב הגליל והחוסן הלאומי. עוד סוכם על הרחבת סמכויות המשרד ותחומי הפעולה שלו. על פי הפרסומים, המשרד החדש יתוקצב בסכום של כשני מיליארד שקלים בשנה לטובת פיתוח והעצמת הנגב, הגליל והשכונות, הגברת מנועי צמיחה במרכזי הצעירים, דאגה לאזרחים ותיקים, וביצוע פרויקטים לאומיים לטובת חיזוק החברה הישראלית. תחום הפריפריה החברתית יועבר ממשרד הנגב והגליל ויהפוך לרשות, שתהיה באחריות משרד הפנים שיימסר לש״ס.
הפקדת משרד הנגב והגליל בידי עוצמה יהודית ולא בידי ש"ס מעוררת אופטימיות מכמה סיבות. כדי להבין מדוע, צריך להיזכר בהיסטוריה של המשרד הזה. המשרד לפיתוח הנגב והגליל הוקם בשנת 2005 עבור שמעון פרס, במסגרת ממשלת האחדות שהקים אריאל שרון יחד עם מפלגת העבודה לקראת ביצוע ההתנתקות. זהו המשרד הממשלתי האחרון ששמעון פרס כיהן בו, והוא אהב אותו וראה בו מנוף אמיתי לפיתוח הנגב והגליל. פרס החזיק במשרד גם בממשלת אולמרט, ולאחר שנתיים, כשנבחר לנשיאות, המשרד עבר לידיו של יעקב אדרי ממפלגת קדימה, שהחזיק בו במקביל למשרד הבריאות ולא הותיר בו חותם.
לאחר חזרת הליכוד לשלטון קיבל את המשרד סילבן שלום, שרצה בכלל את משרד האוצר ולא הסתיר את חוסר התלהבותו מהמשרד הקטן שקיבל דקות לפני השבעת הממשלה. עם הזמן התאהב שלום במשרד וגם הצליח לקדם בו פרויקטים חשובים, כמו בית הספר לרפואה בצפת, ותשתיות תחבורה בצפון ובדרום. מי שהחליף את שלום במשרד בשנת 2015 היה אריה דרעי, שעשה שני צעדים שפגעו במשרד. האחד, דרעי לקח אותו כמשרד שני ומשני על משרד הפנים, וגרם לכך שבמשך שנים לא היה במשרד שר במשרה מלאה. השני, הוא הרחיב את תחומי המשרד והוסיף לו את תחום הפריפריה החברתית. התוספת הזאת אפשרה לדרעי לנתב את תקציב המשרד לא רק לרשויות בנגב ובגליל, אלא לכל רשות במרכז הארץ שנמצאת בארבעה האשכולות הנמוכים במדד הסוציו־אקונומי. וכך, אופקים וקריית־שמונה נאלצו לחלוק את תקציב המשרד עם בתי כנסת, ישיבות ואירועי תרבות לחרדים בבני־ברק ובאלעד.
מעבר לכך, בחיבור הזה הייתה גם פגיעה תדמיתית בנגב ובגליל, שהמשרד הוקם כדי לחזק את מעמדם כאזורי עדיפות לאומית. בישיבת הממשלה הראשונה שלו בתפקיד אמר דרעי שהוא מבטיח להמשיך לפעול "ללא לאות וללא פשרות בעיקר למען השכבות החלשות, בנגב ובגליל, בשכונות ובפריפריה, ולמען כל אלה שאין להם". היעדים החברתיים חשובים, אבל משרד הנגב והגליל לא נועד להיות עוד משרד רווחה, וההלחמה של הפריפריה למשרד חיזקה את המתאם הלא מוצדק בין פריפריה גיאוגרפית לחברתית. את דרעי החליף בתפקיד עודד פורר מישראל ביתנו, שהחזיק במשרד במקביל למשרד החקלאות.
כניסתו הצפויה של ח"כ וסרלאוף למשרד הנגב והגליל מגלמת בתוכה פוטנציאל מכמה בחינות. ראשית, אם המשרד אכן יתוקצב מדי שנה בשני מיליארד שקלים, זו תהיה קפיצת מדרגה מהתקציב הנוכחי שעומד על 670 מיליון. שנית, אחרי שבע שנים יזכה המשרד לשר במשרה מלאה. סיבה נוספת לאופטימיות היא שבניגוד לש"ס וישראל ביתנו ששלטו במשרד בשבע השנים האחרונות, עוצמה יהודית היא מפלגה עם פחות מחויבות למגזר מסוים, מה שמעלה את התקווה לחלוקת תקציבים פחות פוליטית ויותר ממלכתית. ולבסוף, אם דרעי מתכנן לקחת איתו את תחום הפריפריה לרשות שתוקם במשרד הפנים, יש סיכוי שהנגב והגליל ירוויחו. אמנם המשרד יוגדר גם כמשרד השכונות ויורחב ביחידות נוספות, אבל לפחות ניפטר מההלחמה המזיקה של פריפריה גיאוגרפית וחברתית. חובת ההוכחה מוטלת על השר החדש, אבל יש סיבות לאופטימיות.
מדברים על ולא עם
ביום שלישי השבוע, כ"ט בנובמבר, התקיים ביישוב עומר כנס "קרקעות הלאום – ללאום" השני. הכנס התקיים ביוזמת "מבטחי", פורום מפקדים לאומי שהקים האלוף במילואים עוזי דיין, במטרה לפעול לגיבוש ולקידום אסטרטגיה לאומית־ציונית בתחום הביטחון הלאומי
כנס קרקעות הלאום הוא כנס חשוב, ובכל זאת – ברשימת הדוברים, שכללה לא פחות מארבעה־ עשר איש, לא היה שום נציג של החברה הבדואית
גם השנה הוקדש חלק ניכר מהכנס לסוגיות המשילות בנגב והפזורה הבדואית. מאיר דויטש, מנכ"ל רגבים, הציג בכנס את "תוכנית שדה־בוקר" – תוכנית מעניינת ומפורטת להסדרת הפזורה הבדואית, שהוצגה לאחרונה לראשי המפלגות. התוכנית כוללת כמה עקרונות, ובהם: חלוקת אתגר הפזורה לחמישה־עשר מרחבי הסדרה, והסדרה על אדמות מדינה תוך 15 שנה, תוך מיצוי פוטנציאל התכנון והאכלוס ביישובים הקיימים. ברגבים מתנגדים ל"הסדרה במקום" של הפזורה, בטענה שהיא אינה מאפשרת להסדיר תשתיות ובכך מנציחה את הנחשלות. כדי ליישם את התוכנית טוענים ברגבים שנדרש למנות שר במשרד ראש הממשלה שיהיה ממונה על תכלול כל פעולות הסדרת התיישבות הבדואים בנגב. דויטש העיר שלצערו, על פי מה שכבר סוכם עם עוצמה יהודית, הרשות לאכיפה במקרקעין שנמצאת כיום במשרד האוצר אמורה לעבור למשרד לביטחון הפנים, ובכך כבר נגרע כנראה תחום חשוב מהשר שעתיד להתמנות על הסדרת הפזורה.
כנס קרקעות הלאום הוא כנס חשוב, ויש לברך על כך שהוא מתקיים בנגב ולא במרכז הארץ, ובכל זאת הערה אחת. כמו בשנה שעברה, ברשימת הדוברים בכנס שכללה השנה לא פחות מארבעה־עשר איש, לא היה אפילו נציג אחד של החברה הבדואית. לא חסרים דוברים בדואים שיכולים להשמיע זווית מעניינת וחשובה בסוגיות המשילות, הביטחון האישי והסדרת הפזורה. יש לא מעט ראשי רשויות, יזמים חברתיים ואנשי אקדמיה בדואים רהוטים, שיכולים להחכים את באי הכנס בהבנת החברה שעניינה עמד במרכז הכנס. חבל שבפורום "מבטחי" לא מפנימים שכדי לקדם פתרונות לסוגיות שעלו בכנס יש צורך בשיח גם עם מנהיגים בחברה הבדואית. אולי בכנס השלישי ידברו גם עם הבדואים ולא רק עליהם.
