ניסיתי לחשוב למה הרצח של יורי וולקוב בחולון זעזע אותנו כחברה יותר מכל פיגוע שאירע השנה. אולי כי לפיגועים “התרגלנו", אולי כי לקורבנות פיגועים יש מעמד מובנה בחברה הישראלית, הם חלק ממאבק ארוך שנים. ואולי סתם כי קשה לנו עם מוות בנאלי, אם יש דבר כזה בכלל. כי בסוף, כולנו יורי וולקוב.
אני חושב על עצמי, ולגמרי יכולתי לעמוד שם על אי התנועה ושעדי מזרחי כמעט ידרוס אותי. לגמרי יכולתי להוציא טלפון ולצלם את הקטנוע שלו, והוא לגמרי יכול היה לגשת אליי בצורה מאיימת ולדרוש ממני למחוק את התמונה. ואולי הייתי מוחק, ואולי לא, ותוך שנייה הוא היה שולף את כלי הרצח שלו מהכיס כאילו היה ארנק או מפתח לרכב ודופק לי אחת בחזה. אני לא יודע אם אנחנו באמת חיים בתקופה אלימה יותר או שמא אנחנו חיים בתקופה מצולמת יותר, שמביאה את האלימות עד אלינו לטלפון עם צבע וסאונד. אבל אני כן מרגיש לאחרונה שקצת נהיה יותר מסוכן פה. אז הנה המדריך העצוב לישראלי/ת שרק רוצה לחזור הביתה בשלום:
שמרו על ראש קטן. כן אני יודע, זה לא ערכי, לא מוסרי, אבל מה לעשות, אנחנו חיים בתקופה שלא מומלץ להיות בה דון קישוט. אז אם נתקלתם בקטטה לא לכם ואתם לא צ'אק נוריס, או שאתם אנשים ממש מבוגרים שעדיין צ’אק נוריס הוא הדוגמה שלהם למישהו שיכול לפתור קטטות, שמרו על ראש קטן. גם, הרבה יותר קשה לפגוע עם אלה במשהו קטן.
הצפירה היא הדרך של הרכב שלך לקלל. נכון, במקור מטרת הצפירה היא להזהיר רכבים אחרים ממשהו שאתה עומד לעשות או למשוך תשומת לב של נהג שעומד לעשות טעות. אבל בפרשנות הישראלית מדובר ב"היי, היונדאי הזאת קיללה אותי הרגע", ולכן, השתמשו בצופר במשורה, ואם כבר החלטתם לצפור, כי אתם עצבניים וההוא מקדימה בפקק לא התקדם את העשרים סנטים שהתפנו לו, לא חייבים להגזים וללכת ישר על תרועה, תקיעה ושברים. אפשר גם סתם צפירונת של חצי לחיצה.
למדו אמנות לחימה. אבל רצינית כזאת שמלמדת אותך להעיף למישהו סכין מהיד, למקרה שנתקלתם באיזה מטורף שמחליט לצאת עם סכו"ם מהבית. לא קפוארה, שלא תמצאו את עצמכם באיזה סרטון ברשת רוקדים מוזר והופכים ללהיט ויראלי בבנגלדש תחת הכותרת "צפו בישראלי שנקלע לקטטה והתחיל לרקוד".
התקינו מצלמת רכב. ואני אומר את זה כטמבל שאין לו מצלמת רכב. רק דמיינו לעצמכם מה היה קורה אם המקרה המזעזע של רצח יורי וולקוב לא היה מצולם. איך הרוצח היה מספר שהוא הרגיש מאוים, ושתקפו אותו קודם, ושהוא בסך הכול הגן על חייו מפני התוקף האיום והנורא. זה לא ימנע ממנו לטעון את זה גם עכשיו כנראה, אבל לפחות יש סרט בכיכובו של החלאה.
מחלו על כבודכם. כן, זה נורא קשה אני יודע, וגם אני חטאתי לא פעם בעימותים בכביש או במקומות אחרים כשהרגשתי שנעשה לי עוול. ונכון שנורא קשה להשפיל ראש מול רוע או סתם ערסיות, אבל אי אפשר לתקן את העולם. אם נקלעתם לעימות שבו אתם ממש ממש ממש צודקים, זכרו שאתם גם ממש ממש ממש רוצים לחזור הביתה.
דונו לכף זכות. אולי האפס האידיוט שלא יודע לנהוג וכמעט הביא למותך עכשיו כי חתך אותך בפראות, ממש ממהר כי יפעת אשתו התקשרה אליו לספר שירדו לה המים ושיחזור מהר מהעבודה כי היא יולדת והוא עזב את המשרד בריצה באמצע פגישה ונהג כמו מטורף רק מהפחד שיקרה משהו ליפעת ולילד שהם חיכו לו שבע שנים קשות של טיפולים. אז נכון, לרוב החותכים בפראות אין אישה שכרגע ירדו לה המים אבל תאמינו לי, ניסיתי לתרגל עם עצמי את השיטה ובכל פעם שאני מדמיין סיפור זכות כזה על מישהו שעצבן אותי, יורד לי לחץ הדם.
זכרו שאלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה. אבל אוטוטו לפי מה שכתוב בעיתונים אין דמוקרטיה, אז לא יהיה לאלימות מה לכרסם והיא תמות מרעב.
בחרו בחביבות. כמו הפעם ההיא בכביש ארבע, שאיזה נהג משאית התקרב יותר מדי כאילו רצה להריח את הסוזוקי שלי וברקס קטן שלי גרם לו לנשק לי את הטמבון, ושנינו עצרנו בצד, ובאופן מפתיע הוא יצא לא עצבני מהמשאית שלו עם יד מושטת לא לכאפה אלא ללחיצת יד, ואני יצאתי עם חיוך, והסתכלנו לבדוק מה באמת קרה, והיה שפשופון קטן, אז לחצתי לו את היד ואמרתי "לא נורא", והוא אמר “וואלאק יצאת גבר" ודפק חיוך, ונפרדנו כידידים. יש לציין שייתכן שהעובדה שהוא היה שני מטר אורך ורוחב תרמה לסיטואציה.
שימו ברכב תמונה קטנה של הילדים על הדשבורד. בכלל תסתובבו עם יותר תמונות של הילדים, זה חומר מדכא בערה מצוין.
זכרו שגם אתם עושים פדיחות. למשל לפני שבועיים נסעתי על כביש ארבע ובמקום לחכות בפקק כמו שאני תמיד עושה, נשבע לכם, עקפתי באמצעות נתיב שהוביל לפנייה אחרת וחתכתי את כל הפקק בסופו. גועל נפש אני יודע, ואם זה לא מספיק – שתי דקות אחרי כן כורזת לי מאחור ניידת, “עצור בצד". ואני עוצר, והוא שואל “אתה יודע מה עשית?" ואני עונה בכנות שלא, והוא שואל למה עקפתי את הפקק, ואני מריץ אלף תירוצים בראש ושוקל לספר לו על יפעת שירדו לה המים, אבל בסוף אומר ש"וואלה אין לי תשובה טובה", והוא אומר “אתה יודע שזו עברה שנקראת קיפוח זכות?" ואני עונה לו שהוא צודק, ומה שייתן ייתן. והוא בודק את הפרטים שלי ואומר שהוא נותן אזהרה כי אין לי שום עברת תנועה ברקורד, אבל שאזכור שמה שעשיתי זה הכי “הישראלי המכוער". במילים האלו. ואני משפיל את מבטי מבושה ואומר לעצמי שהייתי מעדיף לקבל 1,500 שקל קנס ושמונה נקודות ולא לקבל כזאת אמת לפנים.
