יַעֲנֶה הַחַיָּל

לוּ הָיִיתִי חַיָּל בְּחֶבְרוֹן בְּפַטְרוֹל בִּשְׁעַת קֹר

וְנִגַּשׁ אֵלַי אֵיזֶה אוֹרֵחַ עִם רֵיחַ שִׁכּוֹר

וּדְחָפַנִי אוֹ מָה, בְּעוֹדִי מָגִנּוֹ עַל מִשְׁמֶרֶת,

וְצָעַק לִי, נַגִּיד, יָא שְׂמֹאלָן, יָא בּוֹגֵד, אַתָּה מֶרֶצ –

הָיִיתִי דּוֹחֵף אַף אֲנִי אֶת הָאִישׁ עַל דִּגְלוֹ

וְאוֹמֵר לוֹ: חַכֵּה שֶׁתַּגִּיעַ זֶהָבָה גַּלְאוֹן.

לוּ הָיִיתִי חַיָּל בְּחֶבְרוֹן, וְקִבַּלְתִּי כָּבוֹד,

שֶׁהוּא נֵטֶל עִם זֹאת, לְסַיֵּר מוּל קִבְרֵי הָאָבוֹת,

וְנִגַּשׁ בַּעֲבוּר הַרְעִימֵנִי, כְּדֵי לְהַכְעִיס'תִּי,

אֵיזֶה עֶלֶם שַׁמֶּנֶת חָמוּץ מֵאִרְגּוּן אָנַרְכִיסְטִי

וְשָׁפַךְ גּ'וֹרָתוֹ וְשָׁלַף מַצְלֵמָה וְקִנְטֵר –

הָיִיתִי מוֹצִיא לוֹ לָשׁוֹן וְאוּלַי קְצָת יוֹתֵר.

 

לוּ הָיִיתִי חַיָּל בַּדְּרָכִים וְרָאִיתִי דּוֹרֵס

מְכַוֵּן פָּגוֹשׁוֹ אֶל אִשָּׁה וְיוֹצֵא אֶל הָרֵיס

וְרוֹמֵס וּפוֹגֵעַ וְנָס – לוּ הָיָה לִי גַּם כּוֹחַ

הָיִיתִי לוֹקֵחַ אִישִׁית אֶת הָאִישׁ, כְּמוֹ לָקוֹחַ,

הָיִיתִי רוֹדֵף אֶת  הָאִישׁ הַנֶּחְשָׁב פֹּה מֻחְלָשׁ

וְיוֹרֶה אִם צָרִיךְ, בְּלִי לֵידַע אִם מַחְבּוֹשׁ אוֹ צָלָ"שׁ.

 

לוּ הָיִיתִי חַיָּל בְּחֶבְרוֹן עִם כֻּמְתָּה בְּסָגֹל

שֶׁפּוֹתֵחַ צִירִים וְעוֹמֵד שָׁבוּעוֹת שָׁם לִסְגֹּר

וְנִטְפַּל אֵלַי פֶּה מְלֻכְלָךְ וְהִגְבִּיהַּ אַט־אַט רַף

עִרְעוּר פְּסִיכוֹלוֹגִי כְּדֵי שֶׁאַגִּיעַ לְאַטְרַף

וְסָח לִי: אַתָּה חַיָּל בֶּן־גְּבִיר – אָז יַאלְלָה, נוֹדֵר

שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר לוֹ: כֵּן, בֶּן־גְּבִיר יָבוֹא לְסַדֵּר.

 

אָמַר כְּבָר זַמָּר, אַף כִּי אֵין הוּא חָזָ"ל:

אֲנִי הוּא אָדָם הַמְּחֻפָּשׂ לְחַיָּל.

אָדָם – כִּי מַרְגִּישׁ. וְחַיָּל – כְּתַפְקִיד.

אָדָם אֲנָכִית, וְחַיָּל רַק אָפְקִית.

חַיָּל וִיהוּדִי וְאָדָם בֶּן חַוָּה –

לֹא סְפוֹג שֶׁמֵּכִיל וּמֵכִיל, לֹא סְחָבָה.

חַיָּל שֶׁמֵּגִיב כְּאָדָם שֶׁחוֹוֶה.

חַיָּל שֶׁמֵּגֵן בַּעַל רֹאשׁ וְרוֹבֶה.

אָדָם לֹא שֶׁל אֶבֶן, חַיָּל לֹא שֶׁל בְּדִיל.

שְׁלִיחֵנוּ. שׁוֹמְרֵנוּ. לֹא נֶכֶס בַּדִּיל.

שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל בַּמַּצָּב הַמֻּרְכָּב

אֵינוֹ סֵמֶל סְטָטוּס וְלֹא מִרְקָקָה.

נִשְׁקוֹ לְלֹא דֹּפִי, זָהִיר וְטָהוֹר –

אַךְ אִם יְקֻלַּל וְיוּאַר – הוּא יָאֹר.

 

הוּא יָאֹר, יְקַלֵּל כָּרָאוּי. וְיִהְיֶה זֶה בִּשְׁמִי

וּבְשֵׁם אֲבוֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק; לֹא רִשְׁמִית,

בֶּטַח לֹא בִּשְׂפָתָם – אֲבָל כֵּן. חַיָּלֵינוּ יָגִיבוּ.

בְּנֵי יִצְחָק, יַעֲקֹב, יִשְׂרָאֵל, בְּנֵי דָּוִד, בְּנֵי עֲקִיבָא,

בְּנֵי שָׂרָה וְרִבְקָה וְלֵאָה בָּעֶמְדָּה הַקִּדְמִית

לֹא יִהְיוּ הָאֶתְנַן שֶׁל צַמֶּרֶת שׁוֹחֶרֶת תַּדְמִית.

 

לֹא צָרִיךְ לְפַרְסֵם אֶת תְּמוּנַת הַמָּגָ"ד שֶׁשָּׁפַט.

לֹא צָרִיךְ, לֹא רָאוּי, לְגַלְגֵּל עַל הָאִישׁ אֶת גּוּפַת

הַמּוּסָר הַסְּרוּחָה. הַמְּפַקֵּד הוּא נְצִיג הַמִּשְׁמַעַת,

שֶׁלִּהְיוֹת פֹּה צְרִיכָה. הָרָקָב בָּא עַל צַהַ"ל מִמַּעַל,

בִּרְתִימַת הַמָּגֵן לְצָרְכֵי, כְּבָר אָמַרְנוּ, תַּדְמִית.

מִלְּמַעְלָה כּוֹסֵס, בַּיְּסוֹדוֹת אָז תּוֹסֵס, וּמֵמִית.

 

לוּ בִּצְבֹא מְחָרְפֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל בְּאַשְׁמָה

עַל עֶמְדַּת הַחַיָּל הַמְּחָרֵף אֶת נַפְשׁוֹ בַּמִּשְׁמָר,

בְּשָׁמְעוֹ חֶרְפָּתוֹ־חֶרְפָּתֵנוּ מִיָּד יַאַסְפֶנָּה

חֵרֶף זֹאת שֶׁחֻקֵּי מָה יָפִית אוֹמְרִים: שֶׁקֶט יָפֶה לָהּ.

יַעֲנֶה הַחַיָּל לְחוֹרְפָיו, לְאֶחָיו־חוֹפְרֵי־בּוֹר,

כִּי  עַל כֵּן הוּא שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, כִּי עַל כֵּן הוּא גִּבּוֹר.