החלטת בית המשפט העליון הבוקר (א'), לבקש את תגובת משיבי המדינה על שורה של הצעות לתיקון חוק האזרחות, נראית כמו החלטה טכנית יבשה, אך למעשה מדובר בשיא חדש של אקטיביזם שיפוטי. ניסיון מוזר מאוד של בית המשפט העליון לנסח מחדש את סעיפי החוק שאושר בכנסת בחודש מרץ האחרון ברוב של 45 תומכים מול 15 מתנגדים בלבד.
בהחלטה שניתנה הבוקר נכתב כך: "מבלי לנקוט עמדה ביחס למכלול הסוגיות שעלו בעתירות, נבקש בשלב זה לקבל את עמדת המשיבים באשר לנכונות לערוך שינויים בסוגיות המפורטות להלן, וזאת בהינתן ההערות שנשמעו בדיון: א. תיקון הגדרת "תושב האזור" בסעיף 2 לחוק האזרחות והכניסה לישראל… לצורך מתן מענה לנסיבות מסוג אלה שפורטו בבג"ץ 22/4567 (מצב בו אדם שלא גר מעולם ביהודה ושומרון נרשם במרשם האוכלוסין הפלסטיני). ב. הכללת בני זוג מאותו מין בהיתר לבני זוג הניתן לפי סעיף 4 לחוק. ג. הרחבת האפשרות לקבלת רישיון לישיבת ארעי לפי סעיף 5 לחוק גם לנשים מעל גיל 40 ולמי ששהה בישראל כדין חמש שנים לפחות. ד. המכסה הקבועה בסעיף ז(7) לחוק".
לאוזניים אזרחיות רגילות ההחלטה נשמעת לא דרמטית. בסך הכל "בקשה לקבל את עמדת המשיבים באשר לנכונות לערוך שינויים", וכמובן "מבלי לנקוט עמדה", אך כל מי שמכיר את האופן בו נוהגים שופטים להתבטא בהחלטות, מבין עד כמה מדובר ברעידת אדמה. למעשה, שופטי בג"ץ, בהרכב הבכיר ביותר של בית המשפט העליון, מבקשים מהמדינה להביע נכונות לבצע לא שינוי אחד אלא ארבעה, בהצעת חוק שעברה את כל שלבי החקיקה בכנסת. לא זו אף זו, מדובר בחוק שכמותו כבר אושרו בעבר, וללא שחל שינוי בנסיבות (כפי שעלה באופן ברור מאוד בדיון ביום חמישי). המלצה לשקול שינוי אחד עוד עשויה להתפרש כרצון כן לתקן תקלה שנפלה בהליך החקיקה. הצעה לארבעה תיקונים בארבעה סעיפים שונים של החוק היא כבר חציה מוחלטת של הקווים.
ביקורת שיפוטית היא תהליך עם מתודה ברורה וסדורה. השופטים יכולים לקבל את סעיפי החוק, או לקבוע שהם אינם חוקתיים. "תורת הבטלות היחסית" שאומצה בישראל קובעת שהשופטים יכולים גם להכריז על בטלותו של סעיף, או חוק שלם, אך לדחות את מועד כניסת הביטול לתוקף, על מנת שניתן יהיה לחוקק את אותו הסעיף מחדש באופן שיעמוד בדרישות החוקתיות. אולם, הצעה של בית המשפט למחוקק לבצע ארבעה תיקונים בחוק שעומד לביקורת חוקתית, מהווה פריצה דה פקטו של כל הגבולות בין עבודת בית המשפט לעבודת המחוקק. הפיכה של בית המשפט העליון לחלק מתהליך החקיקה, באופן שלא היה עולה לפני שנים לא רבות אפילו על דעתם של האקטיביסטים ביותר בין השופטים. אם בית המשפט העליון רוצה להפוך את עצמו באופן סופי למוסד פוליטי – ההחלטה מהבוקר היא בהחלט צעד נוסף בדרך לשם.
