בימים אלה מגבשות המפלגות שירכיבו את הקואליציה העתידית את ההסכמים הקואליציוניים, ובתוך כך מחלקות ביניהן את התפקידים השונים בכנסת ובממשלה. במסגרת חלוקת התפקידים חשוב להאיר את הזרקור על דרישות של המפלגות לקבל לידיהן, לצד תפקיד השר הממונה על משרד מסוים, גם את תפקיד יו"ר הוועדה בכנסת האחראית על ענייני אותו משרד. כך למשל, בהסכם שנחתם בין הליכוד לעוצמה יהודית נקבע כי ח"כ איתמר בן גביר יהיה השר לביטחון הפנים כאשר המשרד יקרא המשרד לביטחון לאומי, וחבר סיעתו יהיה יו"ר הוועדה לביטחון הפנים בכנסת.
תופעה זו של מתן סמכות הביצוע (המשרד הממשלתי) וסמכות הפיקוח (ועדת הכנסת) לאותה סיעה מחלישה באופן משמעותי את מימד הפיקוח של ועדת הכנסת על משרדי הממשלה, דבר שיכול לתרום למגמה ההולכת וגוברת של חולשת הכנסת והגברת עוצמת הממשלה.
ועדות הכנסת השונות שהקמתן ופעילותן מעוגנות בחוק יסוד: הכנסת, ממלאות תפקיד מרכזי וחשוב בהליך החקיקה ומהוות כלי פיקוח מרכזי של הרשות המחוקקת על הרשות המבצעת. במסגרת ועדות אלה ניתנת לחבריהן האפשרות לדרוש, לחקור ולקבל הבהרות מן הגורמים הרלוונטיים בממשלה. הוועדות בוחנות הצעות חקיקה של המשרד הממשלתי עליו הן אחריות ובסמכותן, בחלק מהמקרים, לאשר או לדחות תקנות שמציע השר העומד בראש המשרד הממשלתי הנתון לפיקוחן.
שיטת הממשל הישראלית מתאפיינת בריכוז הכוח בידי הרשות המבצעת ובכנסת מפוצלת אשר יוזמת – לעיתים רחוקות – מדיניות ומובילה מהלכים בעלי חשיבות. מכך מובן שבפועל הכנסת מתפקדת כמוסד חלש ומגיב יותר משהיא מתפקדת כמוסד המייצג את העם ויוזם.
מציאות זו נובעת משילובם ומהצטברותם של כמה מאפיינים, כגון: שיטת הבחירות הישראלית הארצית יחסית ודרך הרכבתן של הרשימות לכנסת ללא מעורבות של הבוחר היוצרות נתק אלקטורלי בין בוחר לנבחר; נתק בין בוחר לנבחר המשמש כר פורה לדרישה לנאמנות קואליציונית חזקה תחת תקנון קואליציוני הקובע, הלכה למעשה, שהחלטות הממשלה – ולא שיקול דעתם של חברי הכנסת – מחייבות את הרוב בכנסת. מציאות זו יוצרת אופוזיציה חלשה האוחזת בכלים פרלמנטריים מוגבלים ובלתי אפקטיביים; והיעדר איזונים בתוך הרשות המחוקקת דוגמת היעדרו של בית נוסף.
מינוי יו"ר הוועדה בכנסת מהסיעה של השר המפוקח על ידי הוועדה, מחליש בצורה משמעותית עוד יותר יכולת הפיקוח של הוועדה בכנסת על המשרד הממשלתי הרלוונטי. כך למשל, בכנסת האחרונה יו"ר ועדת הכספים, ח"כ אלכס קושניר, היה חבר מפלגתו של שר האוצר אביגדור ליברמן. במציאות הפוליטית הישראלית לא ניתן לצפות מח"כ העומד בראש ועדה בכנסת לבצע עבודת פיקוח ממשית על השר שקובע את עתידו הפוליטי. במקום פיקוח ואיזון, במצב דברים זה ישנה שותפות ותיאום מלא שפוגעים ביכולתה של ועדת הכנסת לקיים פיקוח אפקטיבי על השר והמשרד הממשלתי.
חיזוק עבודת הועדות בכנסת היא חיונית לשם הגברת האפקטיביות של הפרלמנט הן בתחום הפיקוח על הממשלה והן בתחום החקיקה. במרכז להעצמת האזרח גיבשנו בחודשים האחרונים תוכנית מקיפה לחיזוק ועדת הכנסת כגון, הקניית סמכויות פיקוח ממשיות הכוללת מתן סמכות לוועדות לזמן לעובדי ציבור, מתן סמכות זימון לגורמים פרטיים, חקיקת הסדר חוקי המחייב מתן תשובות אמת בוועדות, והקניית סמכות להמצאת מסמכים ומידע לוועדה. כמו ברוב מסוים, תוכל הוועדה לחייב את המשרד הממשלתי לקיים דיון בנושא מסוים. לצד זאת, מוצע כי בכל ועדה של הכנסת יקומו ועדות משנה לענייני ביקורת המדינה, לשם מעקב אחר תוכנית עבודה של משרדי הממשלה הנתון לפיקוחה, ועדת משנה לתקציב המדינה שתדון בתקציב המשרד הממשלתי טרם אישורו בוועדת הכספים. עוד מוצע כי יינתן מעמד מחייב למסקנות הועדות, כך שלכל הפחות השר הנוגע בדבר יהיה מחויב להגיב למסקנות ולהמלצות תוך פרק זמן קצר.
רפורמה וחיזוק ועדת הכנסת הם חיוניים והכרחיים, ואולם כל עוד בראש הוועדה המפקחת בכנסת יעמוד ח"כ המחויב פוליטית לשר עליו הוא אמור לפקח יהיה קשה מאוד לוועדה למצא את תפקידה, גם אם יינתנו בידיה כל הסמכויות האמורות, שכן מינוי שר ויו"ר ועדה מאותה הסיעה הוא בבחינת לתת לחתול לשמור על השמנת.
עידו פיק הוא מנכ"ל המרכז להעצמת האזרח
