ח"כ אבי מעוז כבר איננו חדש בכנסת, ובטח שלא בעשייה הציבורית. מתפקידיו הקודמים מעוז יודע היטב איך מקדמים מהלכים במערכת הציבורית, והוא בהחלט בגדר בעל ניסיון. לכן, קשה להאמין שמעוז באמת חשב שראיון כדוגמת זה שאותו נתן בסוף השבוע האחרון לעלון השבת "עולם קטן" יסייע לו לקדם מדיניות ברוח שבה הוא ובוחריו מאמינים. הדבר היחיד שאותו השיג מעוז בראיון הבוטה הוא את הפניית כלל תשומת הלב הציבורית להישגים הנאים שאליהם הגיע במשא ומתן הקואליציוני.
הסוגיות אליהן הפנה מעוז את תשומת הלב במסע הבחירות שלו בהחלט ראויות לתשומת לב. הרוח השלטת כיום במסדרונותיהם של כמה מאגפי משרד החינוך מושפעת באורח מוחלט מדפוסי חשיבה פרוגרסיביים, והתוצאה היא חינוך שזר מאוד לתפיסת העולם של רבים מאזרחי ישראל. לא צריך להיות חניך ישיבות הקו כדי להזדעזע מחלק מהתכניות הכביכול חינוכיות המוצעות לבתי הספר, ואשר עברו את הסינון של משרד החינוך. בכסות של פלורליזם, קבלת השונה ועוד ערכים ממין זה מטופטפים לילדים תכנים שגם חלק מהורים התל-אביבים היו מזדעזעים לשמעם.
חשוב לזכור גם שמערכת החינוך בישראל איננה פלורליסטית. ראשי הערים שיוצאים בהכרזות על מה שיקרה בעיר שלהם ומה שלא יקרה מייצגים במקרה הטוב, וגם זה לא תמיד, את רוב ההורים בעירם. למיעוט ההורים או שמא לרוב השקט, אין פתחון פה ממשי מול ראש העיר או מנהל אגף החינוך העירוני. להורה הישראלי אין יכולת לבחור באיזה בית ספר ילמדו ילדיו. ממילא הוא נתון לחסדי השלטון המרכזי והמקומי בכל הנוגע לתכני הלימוד, ואין סיבה להניח שהוא יעדיף דווקא את המצאי שרוצה לבחור עבורו ראש העיר. רצונו של מעוז לבחון מה קורה בבתי הספר ומהם התכנים החיצוניים של גופים מחוץ למערכת שמועברים לילדינו ללא כל פיקוח מספק הוא רצון חשוב. אולם, כאשר כל זה מגיע עם סל התבטאויות כמו זה שניפק מעוז בראיון לעולם קטן, נוצרות שתי בעיות ממשיות.
הראשונה כמעט טכנית. מסתבר שאבי מעוז שכח מה שכולנו למדנו בגן אודות מידותיו של אברהם אבינו, שהיה אומר מעט ועושה הרבה. מי שיוצא בהצהרות בומבסטיות מקים עליו את המערכת עוד לפני שעשה את הצעד הראשון. מעוז יהיה זקוק בזמן הקרוב לשיתוף הפעולה של גורמים רבים בתוך המערכת הממשלתית, ובקצב הזה הסיכוי שהוא יזכה לשיתוף פעולה שואף לאפס. הרתיעה מהתנהלותו תהפוך כל צעד שאותו יבקש לבצע לקשה עד בלתי נסבל, ויאלץ אפילו את ראש הממשלה נתניהו, שהנושא הזה ממש לא מעניין אותו – להצר את צעדיו.
אולם, בכך לא די. גם אותם הורים ששמחים שמישהו סוף סוף יעשה סדר במה שקורה במשרד החינוך, לא רוצים להחליף שטיפת מוח מצד אחד בשטיפת מוח מצד שני. הם לא היו רוצים לגלות שהחליפו פרוגרסיביות רדיקלית בשמרנות רדיקלית. למעוז תהיה לגיטימציה למהלכיו, אם ציבור ההורים יאמין שהוא פועל לטובתו, לא אם ההורים יחששו שהוא בסך הכל מתכוון להחליף שטיפת מוח מסוג אחד ב שטיפת מוח מסוג שני.
