סערת אבי מעוז לימדה את הישראלים כמה דברים חשובים על האופן שבו מנוהל חינוך הילדים שלהם. ברגע אחד נחשפנו כולנו למונחים שהיו מוכרים עד כה רק ליודעי ח"ן, ולמדנו על תוכניות חיצוניות, על גפ"ן, ועל האופן שבו בשנת 2022 מתנהל החינוך של הילדים שלנו.
בראשית היו, כמו תמיד, הרבה מאד כוונות טובות. אחת הבעיות הכי גדולות של מערכת החינוך היא היעדר גמישות ניהולית. למי שעומד בראש ההיררכיה הבית ספרית קוראים אמנם מנהל, אך סמכויות הניהול שנתונות בידו מאוד מינימליות. סמכויותיו בקבלת מורים מצומצמות ובפיטורי מורים בלתי קיימות, הגמישות שיש לו בניהול סל השעות מוגבלת מאוד, וכך היה עד לא מזמן גם בניהול משאבים נוספים. אולם, עם השנים נוספו למנהלים משאבים לניהולם, ובמקביל התרחב חלקן של תכניות חיצוניות בתוך מערכת החינוך. חלקן כחלק מתכנית הלימודים ורובן כהעשרה והרחבת דעת. בתחומים האלו קיבלו המנהלים מידה גדלה והולכת של גמישות, שבפועל יצרה בלגן גדול.
- עצה לאבי מעוז: אם אתה רוצה לשנות עדיף שתדבר פחות
- בליכוד רוצים לסנדל את אבי מעוז, אבל לא להיתפס כאילו התקפלו מול השמאל
- אבי מעוז הוא בדיוק הניעור שמערכת החינוך זקוקה לו
תכנית גפ"ן, שמיושמת באמצעות מערכת גפ"ן (גמישות פדגוגית וניהולית), נועדה לאפשר למנהלים לנהל חלק מתקציב בית הספר באופן עצמאי. הקצאת המשאבים העצמאית לא נוגעת רק לתכניות חיצוניות. חלק ניכר ממנה נוגע למשאבים המשרדיים שכעת קיבלו המנהלים את האפשרות לנהל אותם באופן מושכל. האם בית ספר זקוק לתגבור בהדרכת המורים במתמטיקה או באנגלית זו החלטה שכיום לראשונה נתונה בידי מנהל בית הספר, ולא רק נגזרת של מה שכל פיקוח בנפרד מציע לו. המנהלים מקבלים תקציב ומקצים אותו בהתאם למה שהם רואים לנכון, על פי צרכי בית הספר הספציפי שאותו הם מנהלים. ובאותו אופן ממש "צורכים" בתי הספר, דרך אותה המערכת, תכניות חיצוניות. למעשה, כיום מנהל רשאי לצרוך את המשאבים החינוכיים שהוא זקוק להם, הן ממשרד החינוך והן מחוצה לו, כמעט אך ורק דרך המערכת הזו, שהפכה לאליל של ניהול מערכת החינוך.
וכאן, בעיקר בהקשר של תכניות חיצוניות, עולות שתי שאלות משמעותיות מאוד: מי שולט על שער הכניסה למערכת, ואיך בוחר כל בית ספר מה לצרוך מתוך המערכת. השאלות שונות, אך התשובות משליכות זו על זו. בפועל, שער הכניסה נשלט על ידי פקידים במשרד החינוך, שמפעילים פיקוח מסוים על התכנים שנכנסים למערכת ברוחה של השקפת עולם ליברלית-פרוגרסיבית. שער הכניסה רחב מאוד, ומצאי התכניות המאושרות מאוד מגוון. צריך עוד להדגיש שלמעלה מ-90 אחוזים מהתכניות המוצעות הן בתחומים ניטרליים באופיים, כמו אוריינות מתמטית, חשיפה למדע וטכנולוגיה וכדומה. נושאים שאין מחלוקת של ממש בציבור אודות חשיבותם. ואולם, לטענת גורמים העוסקים בנושא דווקא בתחומים הרגישים בהם ישנם פערי השקפות עולם, כמו סוגיות של זהות, מגדר, חשיבה פוליטית ועוד, ישנה הטיה מסוימת במאגר לטובת תכנים פרוגרסיביים יותר. חשוב להדגיש, ההיצע הכולל הוא עצום, וממש לא מדובר בהיעדר מוחלט של תכניות בעלות גוון שמרני-מסורתי, אולם הנוכחות של תוכניות פרוגרסיביות באופיין בולטת מאוד, וקיימת גם דחיפה למנהלים מצד גורמים שונים, במשרד וברמה המוניציפלית, לצרוך תכניות מסוג זה.
וכאן אנחנו מגיעים לשאלה השניה: מי בוחר למה ילדינו ייחשפו? ובכן, גמישות ניהולית היא כמובן חלומו של כל מי שמחזיק בתפיסות עולם של ליברליזם כלכלי ושוק חופשי. הבעיה היא שבמקרה הנוכחי רק חלק מהשוק הוא חופשי. זאת משום שלמרבית אזרחי אין את הזכות לבחור את המוסד החינוכי שבו ילמד הילד שלהם, ודאי ביסודי אך לא פעם גם בתיכון. הילדים משובצים לבתי ספר לפי אזורי רישום, ולהורים יש מעט מאוד השפעה, אם בכלל, על האופן שבו מתנהל בית הספר שבו הילדים שלהם לומדים. התוצאה היא שמנהל בית הספר, שבוחר למה לחשוף את תלמידיו מתוך ההיצע העצום (והבעייתי לעתים) שבמערכת גפ"ן, אינו חייב לתאם את הבחירה הזו עם ההורים, שמאבדים כל שליטה על תכני החינוך של ילדיהם.
למען האמת, הבעיה לא מתחילה עם הרפורמה הנוכחית. חוסר השליטה הזה מובנה במערכת שלנו. אולם, המגוון האדיר והבעייתי של תכניות חיצוניות שכעת הופכות זמינות לכל מנהל בית ספר בארץ הופך את השאלה הזו לאקוטית הרבה יותר. לא הרי תכנית הלימודים הממוסדת של משרד החינוך, ששקופה לציבור ונתונה לפיקוח ולבקרה מתמידים בפורומים שונים, כהרי המגוון של תכנית גפ"ן ובעייתיות התכנים שניתן לחשוף אליהם את התלמידים מכל הכיוונים.
האם הכפפת המערכת הזו לשליטתו של אבי מעוז (שליטה מאוד חלקית וספק רב אם אפקטיבית, יש להדגיש) תעזור משהו? ספק רב מאוד. במיוחד לנוכח העובדה שגם להורים פרוגרסיבים יש כידוע את הזכות לחנך את ילדיהם בהתאם לאמונותיהם. אולם, לכל הפחות הסערה הזו תזכיר לנו ההורים את מה ששכחנו. האחריות על החינוך היא שלנו, וראוי שנעשה מה שביכולתינו על מנת שנוכל לממש אותה באופן אמתי.
לקריאה נוספת בנושא אבי מעוז לחץ כאן
