פרופ' יניב רוזנאי הוא הכוכב העולה של מחקר המשפט החוקתי במדינת ישראל. רוזנאי עשה לו שם כחוקר מוביל בארץ, וטבעו יצא גם בעולם. מאמריו של המשפטן המבריק אף זכו לאזכורים בפסקי דין של בתי משפט עליונים במדינות רבות. אולם חרף מעמדו המרשים, רוזנאי אינו ספון במגדל השן האקדמי. בימים אלו הוא מוביל מאבק ציבורי חריף נגד הכוונה לחוקק בישראל פסקת התגברות. רוזנאי אינו זונח אף חזית; מחתים עצומות, מארגן כנסים, עובד מול פוליטיקאים, מעניק ראיונות לתקשורת ואף פעיל ברשתות, בין השאר בסדרת סרטונים קצרים בכיכובו. בסרטוניו מסביר הפרופסור מדוע פסקת ההתגברות היא רעיון פסול בתכלית, תוך שהוא מגייס למאבק שלל עובדות ונתונים.
הסרטון הרביעי במספר הוקדש לטענה שלפיה במרבית מדינות העולם כוחו של המחוקק מרוסן הרבה יותר מאשר בישראל. "בכל הדמוקרטיות בעולם יש מנגנונים שונים לביזור הכוח הפוליטי", מצהיר רוזנאי, ומזכיר שורת מנגנונים כאלו, המקובלים במדינות שונות: שני בתי הפרלמנט בבריטניה, זכות הווטו של הנשיא בארה"ב, משטרים פדרליים, מנגנון בחירה אזורי ועוד. מסקנה: הדמוקרטיה שלנו רזה ופגיעה, וזקוקה להגנתו של בית המשפט.
ואכן, תיאור המצב שלו מדויק. מאז שבג"ץ העניק לישראל משטר חוקתי הפכו חוקי היסוד למעין חוקה, אך ה"כאילו חוקה" הזו שניתנה לישראל לא הגיעה יחד עם מנגנוני ייצוב פוליטיים הקיימים בכל מדינה נורמלית. להלכה, כל רוב מקרי של ח"כים יכול לשנות את ההסדרים היסודיים ביותר של המשטר הישראלי, גם אלו שבג"ץ בעידן ברק העניק להם מעמד מעין חוקתי. בעשורים האחרונים השתרש אמנם מנהג בכנסת ולפיו חקיקה ושינוי של חוקי יסוד מתבצעים ברוב של 61 לפחות, אך הנוהג הזה לא עוגן ככלל מחייב. כתוצאה מכך הדמוקרטיה הישראלית סובלת מחוסר יציבות מבני. גם אם עד היום לא היה לבעיה הזו ביטוי מעשי, הסכנה ממשית והמענה המוסדי דל.
אלא שמכאן קופץ רוזנאי למסקנה שהביקורת החוקתית של בג"ץ נחוצה, ללא כל הסבר משכנע מדוע דווקא בית המשפט מתאים לשמש לישראל כמעין סנאט או בית לורדים. כל מערכות האיזון הדמוקרטיות שהציג פרופ' רוזנאי בסרטון שפרסם הן חלק אינטגרלי מהמערכת הפוליטית. המערכת המשפטית איננה חלק מהן, גם במדינות המעטות שבהן בתי המשפט הרגילים מוסמכים לפסול חוקים המנוגדים לחוקה. בארה"ב, למשל, האיזון נוצר מתוקף העובדה שכל חוק צריך לעבור שלושה מוסדות דמוקרטיים נבחרים, שכל אחד נבחר בשיטה שונה. חוק שנתמך על ידי הרוב בבית הנבחרים, אושר על ידי הרוב בסנאט ונחתם בידי הנשיא, נתמך בידי נציגים של הרבה יותר מ־51 אחוז מהאמריקנים. בישראל לא קיים מנגנון איזון דומה, והאפשרות התיאורטית לעתור לבג"ץ לא פותרת את העניין.
אם פרופ' רוזנאי וחבריו רוצים לתקן את הדמוקרטיה שלנו ולהוסיף לה מנגנוני איזון שייצבו אותה, הם ימצאו לרעיונותיהם שותפים ומתנגדים בכל קצות הקשת הפוליטית. לפסקת ההתגברות אין כל קשר לנושא, וגיוס הבעיה האמתית לטובת מאבק נגדה הוא מסך עשן.
