אליהו וחזקי למדו יחד בישיבה קטנה. מגיל צעיר מאוד שניהם נחשבו לכישרונות גדולים. אליהו היה בעל תפיסה מהירה וזיכרון פנומנלי, וחזקי היה מתמיד ובעל סברא מקורי. בשלוש שנות הישיבה־קטנה אליהו וחזקי היו החברים הכי טובים. שניהם אהבו ללמוד, שניהם היו מונחים דרך קבע עמוק בסוגיה, ומטבע הדברים הייתה ביניהם שפה משותפת. במשך רוב שנות הישיבה־קטנה למדו אליהו וחזקי בחברותא. הם חידדו זה את זה ופירקו יחד סוגיות קשות ומהלכים באופן מעורר השתאות יחסית לגילם הצעיר. ניבאו לשניהם גדולות. הר"מים, המשגיח וראש הישיבה עודדו וטיפחו את החברותא שלהם והיו גאים בהם בכל הזדמנות.
כשהגיעה תקופת הבחינות לישיבות גדולות, אליהו וחזקי התקבלו כמובן לישיבות הטובות ביותר, הרַשמים רבו עליהם, הבטיחו להם הבטחות, אבל אליהו וחזקי לא התבלבלו מכל רעשי הרקע ובחרו ללכת יחד לישיבה הכי טובה והכי מתאימה להם. באלול הראשון עוד הכול התנהל כשורה. כדרכם בקודש, למדו בחברותא בשניים מתוך שלושת סדרי הישיבה. המסכת הנלמדת בבית המדרש הייתה מסכת מכות, והם העמיקו היטב בעניין עדים זוממים והמסתעף.
תוך חודש, שמם יצא לפניהם גם בישיבה הגדולה. טובי הבחורים המבוגרים קינאו בהם בשקט קנאת סופרים. אבל אז, מתישהו באמצע אלול, הר"מ שלהם, שקראו לו ר' מרדכי, רקם מזימה והחליט משום מה להפריד בין אליהו לחזקי. הוא טען בפניהם שחבל שהם לומדים זה עם זה, ואולי דווקא כי שניהם חריפים כל כך ומלאי כישרון, כדאי שעוד בחורים "רגילים" ייהנו מכל הטוב הזה. הסברא נשמעה להם הגיונית, הם לא התווכחו, עשו כמצוות ר' מרדכי ונפרדו.
בוקר אחד, כעבור שבועיים, ניגש ר' מרדכי לחזקי לפני תחילת הסדר ושאל אותו, נו חזקי, איך אתה? הכול בסיידר? וחזקי ענה שכן, ברוך השם. ור' מרדכי שאל, אתה בטוח? וחזקי אמר, כן הרב, למה הרב שואל? ור' מרדכי אמר, לא… אני אגיד לך מה, פשוט שמתי לב שמאז שהפרדתי בינך לבין אליהו, הוא ממש פורח, ממש הכפיל את השטייגען שלו, ואתה… נראה שאתה לומד קצת פחות טוב… יכול להיות שסתם נדמה לי, לכן אני רק שואל. וחזקי, שעד אותו רגע מעולם לא שמע הערה מהסוג הזה, קצת החוויר וקצת לא הבין מה ר' מרדכי רוצה ממנו ואמר, הכול בסדר הרב. אני בסדר. ור' מרדכי, שכנראה חשב שהוא איזה מחנך גדול, למרות שהוא היה בדיוק להפך, טפח לחזקי על הכתף ואמר, טוב. אני שמח לשמוע. סתם רציתי לבדוק שהכול בסיידר. והלך לדרכו.
חזקי לקח מאוד קשה את המילים של ר' מרדכי והחליט להוכיח שאין מאחוריהן דבר. הוא השכים קום והוסיף כל מיני סדרים קטנים של לימוד בין הסדרים וכתב חבורות עמוקות ונשאר בבית המדרש עד שעת לילה מאוחרת יותר ממה שהיה רגיל בדרך כלל. ר' מרדכי צפה על הכול מן הצד וחיכך ידיו בסיפוק ובשעת צהריים אחת אחרי מנחה, ניגש לאליהו, הניח לו יד על הכתף ושאל בחיוך, ר' אליהו! מה שלומכם? ואליהו חייך בחזרה ואמר ברוך השם, ברוך השם. ור' מרדכי אמר, יופי, יופי. הכול בסיידר? ואליהו אמר כן, כן. ור' מרדכי חיכה כמה שניות ואז הוסיף בממזרות, אתה בטוח? ואליהו אמר, כן. בטוח. למה הרב שואל? ור' מרדכי אמר, סתם, סתם. היה נדמה לי שיש לך איזה רפיון. ואליהו עצר לרגע את ההליכה ואמר רפיון?! מה פתאום הרב. ור' מרדכי חייך ואמר, לא לא. שלא תבין אותי לא נכון. יכול להיות שאני סתם טועה. פשוט השטייגען של חזקי כל כך התחזק בשבועיים האחרונים אז תהיתי מה קורה אצלך… ואליהו שתק ור' מרדכי חייך אליו עוד חיוך ממזרי אחרון והמשיך בדרכו למשרד.
אבל המילים שלו הדהדו בראש של אליהו, עד שהוא הרגיש ממש סחרחורת ורץ לחדר שלו לנוח. אליהו לא הגיע לסדר ב'. החברותא שלו שאל מה קרה ואליהו אמר שיש לו קצת חלושעס. התוכנית של ר' מרדכי הצליחה, בשבועות שאחרי כן, אליהו וחזקי ניסו כל אחד בדרכו להוכיח מי שטייגעניסט יותר, מי למדן יותר, מי מתמיד יותר. ומיום ליום הם הפכו לאויבים מרים. בהתחלה עוד היה נדמה שזו מחלוקת שסופה להתקיים, אבל די מהר התברר שלא. חזקי החזיק מעמד ואליהו קרס. לדאבון לב.
עברו שנים. חבר סיפר לי לא מזמן שחזקי הוא רב קהילה בדרום אמריקה, חיבר כבר שלושה ספרי הלכה ועושה חיל. אליהו מאבטח בכניסה לחניון כלשהו בירושלים ור' מרדכי עדיין ר"מ באותה ישיבה.
