סדרת הבחירות הארוכה הסתיימה ועונת החגים הפכה ללא יותר מעוד זיכרון חמוץ־מתוק. הרוחות מתקררות בחוץ והלילה כובש דקה אחר דקה מהיום, שמפציע בשעות המוקדמות של הבוקר. לוחות השנה העבריים מציגים שיממון זהה, מסת ריבועים קטנים שמבטיחים זריחה, שקיעה, ותו לא. אלה הימים הברוכים של השגרה. זו העונה שבה מתכנסים פנימה, מתעטפים בשכבות חום ופולטים אנחת רווחה עמוקה.
אז למה לעזאזל כולם כל כך לחוצים כל הזמן? זו לא קביעה מדעית. ייתכן מאוד שמחוץ למעגל המכרים המצומצם של המדור, אנשים נחים על זרי דפנה, נשענים לאחור על ספות עשירות מול אח בוער, לוגמים שרי מכוסות זכוכית מעוטרות ומשווים חוויות ממסע הסקי האחרון באלפים. אבל ההתרשמות שלנו מלמדת שלוגמי השרי הם המיעוט, או לכל הפחות רק מחצית מהאוכלוסייה. השאר מתנסחים במקבילה הוורבלית של להתרוצץ הלוך ושוב בצעקות כשעל ראשם השיער בוער.
המחירים! הממשלה! האינפלציה! איראן! רוסיה! הר המור! ביבי! טראמפ! טוויטר, למען השם, מה יהיה על טוויטר! בחרו כמה פריטים מהרשימה, הוסיפו כמה משלכם – מה שתרצו. השורה התחתונה שווה: ההיסטריה מושלת בשיח הציבורי כמו סטאלין באיכר אוקראיני.
התשובה הקלה לשאלה שלא נשאלה כאן היא שהכול באשמת הרשתות. שהנגישות התמידית של חדשות, ושל אנשים שמהגגים על החדשות כמו נגני ג'אז מאולתר, חורכת לכולנו את המוח. ויכול להיות שיש קשר בין הדברים, או לכל הפחות אפשר להגיד שרשתות חברתיות לא בדיוק מתפקדות כמו כדור הרגעה עבור חובבי אקטואליה. אבל האמת היא שקיימת סיבה עמוקה הרבה יותר וישנה הרבה יותר לתופעה הזו: טבע האדם.
בעוד הסביבה האנושית השתנתה לבלי היכר מאז שאיש המערות הראשון הצית את האש הראשונה ועד שצאצאו המשועמם התיישב להקליד טור טכנולוגי מונפץ, הלב שפועם בחזה של שניהם השתנה מעט מאוד, אם בכלל. הם רוצים דברים שונים, אבל בעצם רוצים את אותו דבר בדיוק. הם חוששים מדברים אחרים, אבל החשש שלהם שווה. מושגים של גבורה ופחד, חרדה ועוצמה, כולם נטועים באותן תבניות בדיוק, רק החומר שונה. כתוצאה מכך, לעולם לא נוכל לעקור באמת את התחושה התמידית של מצב חירום השוררת באוויר. היא קשורה ישירות למה שעושה אותנו בני אדם.
המחשבה הזו עלולה לייאש, אבל טמון בה צד חיובי, שההבנה שלו חיונית לחיים שפויים בעולם המודרני. ההודעות, הפושים והפוסטים שתוקפים אותנו מכל כיוון 24/7, לוקחים את החרדה הישנה שנמר יטרוף אותנו לארוחת בוקר ומכפילים אותה רק משום שהם כל כך תכופים. אבל במציאות, אלה נמרים של נייר. אלא אם כן אתם חסרי מזל במיוחד, אף חיה רע לא רודפת אחריכם כרגע. לרובנו הגדול יש את כל האמצעים הבסיסיים כדי לחיות, להתקיים ולשגשג. טוב להתעניין באירועים גדולים בעולם וחשוב לגבש דעה לגביהם, אבל חשוב עוד יותר לשים אותם בפרופורציה. בשינוי קטן של הפתגם החכם שהודפס פעם על כל מראה אחורית של כל רכב: עצמים שמופיעים במראה עשויים להיות קטנים יותר ממה שנראה.
לתגובות, המלצות, משחקים (ולתלונות על בדיחות פנימיות מדי) שלחו לנו לטוויטר @ERspeiser או לדוא"ל: digital.makor@gmail.com
