שר הביטחון של לטביה, ארטיס פבריקס, החליט לבחון רעיון שבמסגרתו ייסגרו משרדי רשת הטלוויזיה האופוזיציונית הרוסית "דוז'ד" שבלטביה. ההחלטה לא להאריך את אשרת השהיה לאנשי "דוז'ד" בלטביה באה לאחר השערורייה הפוליטית הבינלאומית שהתעוררה בעקבות פליטת פה של אחד המנחים, אלכסי קורסטלב במהלך שידור חי. קורסטלב אמר, כנראה בשוגג, שהערוץ "דוז'ד" מתכוון לעזור לחיילים הרוסיים בחזית עם העלאת סוגיית המחסור – דבר שעלול להקל עליהם בקרב. המילה "החיילים שלנו" מיד עוררה שאלה באיזה צד נמצא הערוץ. עד כה הערוץ הביע, על פניו, ביקורת חריפה למשטרו של פוטין ולא תמך במלחמה. בנוסף, אחת הסיבות מדוע הערוץ הטלוויזיוני הרוסי, אשר שידר את שידוריו גם באינטרנט, יושב בלטביה היא העמדה האופוזיציונית כלפי המלחמה. במהלך שידורים רבים הערוץ אירח אנשי ציבור האוקראיניים אשר ביקרו את התוקפנות הרוסית והביעו עמדה פרו-אוקראינית חד משמעית. על רקע זה, הביטוי של אלכסי קורסטלב שכלל את "החיילים שלנו" הוא לא שגרתי לערוץ.
התקרית עוררה את הקריאות החוזרות ונשנות באוקראינה ובלטביה בימים האחרונות לסגור את הערוץ הרוסי בשל הסתה, הנזק הסברתי והעמדה הפוליטית אשר בסופו של דבר מצדיקה את התוקפן ואף קוראת לרחם עליו בקרב.
יום למחרת, ב-2 בדצמבר, טיחון דזיאדקו, העורך הראשי של הערוץ "דוז'ד", התנצל על פליטת הפה של אלכסי קורסטלב, והבהיר כי הערוץ בשום אופן לא מסייע לחזית הרוסית עם אספקה וכי העמדה הרשמית של הערוץ כלפי מלחמה היא שלילית. הניסיון לפתור את הבעיה ברמה המקומית נכשל והפרשה הגיעה לכותרות של המדיה העולמית. את השד שיצא מהבקבוק כבר לא היה ניתן להחזיר לתוכו. הבולגרים בלטביה באוקראינה ובעולם הזכירו לערוץ "דוז'ד" כי הם לא פעם בשידור הציגו את מפת האזור כשחצי-האי קרים מופיע כחלק מרוסיה למרות שכמעט ואין מדינות בעולם אשר הכירו בסיפוח הזה ב-2014. הוועד הלאומי לפיקוח על אמצעי התקשורת הדיגיטליים של לטביה (NEPLP) החליט להטיל קנס של 10.000 יורו על הערוץ "דוז'ד" בגלל הטעות על המפה. דוברי הוועד הצביעו על כמה עבירות נוספות של "דוז'ד" במהלך השידורים בחודש האחרון. לגבי המפה, טיחון דזיאדקו אמר כי מדובר בטעות אנוש של הגרפיקאי אשר מעצב את הרקע לשידורים של הערוץ.
הערוץ מצא את עצמו בין הפטיש ובין הסדן: מצד אחד בלטביה נשמעות קריאות לגרש את "דוז'ד" מהמדינה בגלל התמיכה בתוקפן הרוסי, ומצד השני ברוסיה שם הערוץ הפסיק את עבודתו במרץ השנה, משמיעים דברי נקמה. מריה זכארובה, הדוברת של משרד החוץ הרוסי, לא חסכה בציניות כלפי הערוץ האופוזיציוני ואמרה, כי "אין מקום שבו אוהבים את הבוגדים". זכארובה, בדרכה הצינית, הזכירה גם לטיחון דזיאדקו, העורך הראשי כי למרות שאלכסי קורסטלב הוא חברם לחיים ולעבודה, הם מיהרו לפטר אותו לפי דרישת הרשויות בלטביה. עבור מריה זכארובה זו הייתה הזדמנות לשפוך רעל על הערוץ האופוזיציוני והיא ניצלה אותה עד תום על ידי הפנייה אל ערכי החברות שהוזנחו על ידי דזיאדקו. עבור זכארובה, זו הייתה כמובן ההזדמנות הנוספת להראות למערב כי ערכיו פגומים. משרד החוץ הרוסי מצטיין ברטוריקה אנטי-מערבית חזקה לכן דובריו לא היו צריכים לחפש מילים על מנת למסור מסר למערב. למרבה ההפתעתה של זכארוביה, נראה כי החברות ונאמנות לערכים טרם חלפו מהעולם הזה. עובדי ערוץ נוספים, ביניהם מרגריטה לוטובה, ולדימיר רומנסקי, התפטרו מיד לאחר ששמעו על פיטורי קורסטלב כאות הזדהות עמו.
בתקופת המלחמה, התקשורת תמיד הייתה מגויסת. במהלך הסכסוך ההפרדה בין ״חבר״ ל״אויב״ היא מתחדדת ואין מקום לעמדה ניטרלית. גופי תקשורת מצהירים על נאמנות לצד זה או אחר. פרשת הערוץ מתקשרת גם למושג מסגור (framing). אירוע כמו מלחמה המסוקר על-ידי התקשורת עשוי להיות מובן רק אם הוא ממוקם במסגרת של קודים חברתיים ותרבותיים ידועים. למרות הרטוריקה האנטי-מלחמתית של ״דוז׳ד״ הערוץ לא הצליח להתנתק מהעובדה שהוא ערוץ רוסי לפי הגדרה עצמית. למעשה, הערוץ הוא רוסי והוא אף פעם לא נרדף על ידי השלטונות בקרמלין. מנהליו של ״דוז׳ד״ החליטו לעבור לליטא וזו הייתה החלטתם האוטונומית והעצמאית. הם לא הוגלו אלא עזבו את מוסקבה מרצונם בטענה כי לא נוח להם לשדר מרוסיה וכי הם חוששים מפני האיומים על חייהם. הערוץ תמיד סיפק את ההקשר ואת הפרספקטיבה הרוסית אשר העניקו, בסופו של דבר, הצדקה למלחמה. מסגור הוא תהליך של עיבוד העובדות והפיכתן לסיפור בעל היגיון פנימי. עצם זה שכתבי ״דוז׳ד״ לא כינו את המשטר ברוסיה ״פאשיסטי״ ולא הגדירו את המלחמה הזאת כמבצע שנועד להשמיד את העם האוקראיני – בכך הם שירתו את קרמלין למרות הביקורת שהם נהגו להשמיע. כמו ערוצים אופוזיציוניים רוסיים אחרים ״דוז׳ד״ מיין את הנושאים לקטגוריות, והחליט אילו פרטים יש להדגיש ומאיזו זווית פרשנית יש להסביר אותם באילו סמלים יש להשתמש על מנת להעביר את המסר הרצוי. כך, למשל, אי-שימוש באסוציאציות ואי-הדגשת הדמיון שבין המשטר בקרמלין לפאשיזם מבנות מציאות סמלית מסוימת המשרתת את קרמלין ומשפיעה במישרין לא רק על דרך הצגת הנושא, אלא גם מעניק לו משמעות שונה מזו שהייתה לו לולא הוכלל באותה מסגרת. אילו היה בקרב כתבי ״דוז׳ד״ קונצנזוס לקרוא לילד בשמו (למשטר בקרמלין פשיזם), אזי לא היה צורך להתנצל בימים אלא על פליטות פה. מצד אחד ״דוז׳ד״ נראה כערוץ אוטונומי ובלתי תלוי שאף נרדף על ידי המשטר במוסקבה, אך מהצד השני הוא ערוץ רוסי, בעל זהות רוסית, אשר משתתף במסגור של המלחמה כאילו מדובר בקונפליקט בין שתי מדינות בשעה שמדובר בתוקפן ובקורבן. למעשה, לא מדובר בפליטת פה של אלכסי קורסטלב אלא בביטוי מובהק של תכונה של בני אדם לשייך את עצמם לחברים אל מול אויבים. אף אחד לא יכול לצפות ממנחה רוסי בערוץ רוסי להגיד ״חיילים שלנו״ ולהתכוון לחיילי צבא אוקראינה.
כך, הערוץ שמצד אחד מכיר בפשעי הצבא הרוסי ומדבר עליהם בפומבי, שותף לחלוקה הטבעית בין חבר לאויב אשר מתחדדת בזמן לחימה. גם אצלנו, בזמן שהטילים עפים מעל שמי תל אביב, קשה לדמיין שאפילו פעיל שמאל הכי קיצוני מזדהה עם הלוחמים של הג'יהאד האיסלאמי ומגדיר אותם ואת עצמו כחלק מ״אנחנו״. כתבי ״דוז׳ד״ לא באמת ביקרו את המלחמה באוקראינה אלא שאלו מדוע צבא רוסיה מושחת ואינו משיג את מטרותיו. כל מה שהפריע להם בפשיזם הרוסי זה היותו מושחת.
