בחסות הסערה הגדולה על מינוי ח"כ אבי מעוז לאחראי על תכניות הלימודים החיצוניות של משרד החינוך, איש כמעט לא שם לב לתפקיד השני שקיבל מעוז, שגם הוא בעייתי מאוד ואמור להיות שנוי במחלוקת לא פחות מהראשון. הכוונה לתפקיד האחראי על יחידת "נתיב", יחידה במשרד ראש הממשלה האחראית לקשר עם יהודי ברה"מ לשעבר.
זו יחידה היסטורית, שימיה כימי המדינה. מכיוון שב-40 שנות המדינה הראשונות שרר בברית המועצות משטר קומוניסטי שמנע מהיהודים לקיים חיים יהודיים חופשיים בארצם וגם מאלו הרוצים בכך לעלות לישראל, יצרה המדינה את "נתיב", שנועד לחזק בקרב היהודים החיים במדינות השייכות לברית המועצות את זהותם היהודית והציונית גם יחד.
שליחי הארגון התמחו בהפעלת תיירים יהודים ממדינות אחרות או צעירים ישראלים אידיאליסטים להגיע לקהילות היהודיות הנידחות ביותר, ולהעביר להם ספרי וחומרי לימוד, תשמישי קדושה וכן שיחזקו את רוחם. אחרי נפילת המשטר הקומוניסטי ו"מסך הברזל", לא היה עוד טעם בקיום 'נתיב' לכאורה, מהיסבה שהארגונים היהודיים הגדולים, כמו הסוכנות היהודית והג'וינט, יכלו לפעול בברה"מ לשעבר באופן חופשי.
אבל כידוע ארגונים לא נוטים להתפרק מרצונם הטוב, גם כאשר הסיבה לקיומם לכאורה כבר נעלמה. וכך, המשיך "נתיב" להתקיים כאשר נקבעה חלוקת סמכויות סבוכה (שלא פעם גם שונתה, ולא תמיד גם נשמרה) בינו לבין הסוכנות היהודית. בין היתר, הארגון אחראי עד היום לראיין את המועמדים לעלייה ולקבוע מי מהם אכן זכאי לעלות, כלומר שהוא יהודי או בן משפחה קרוב של יהודי (בן זוג, הורה או סבא, ילד או נכד) וכן שאיננו בעל רקע פלילי.
למעוז יש בהחלט קשר ביוגרפי עמוק לסוגיית יהודי ברה"מ. עוד כשלמד בישיבת "מרכז הרב", התבקש מעוז על-ידי ראשי הישיבה לרכז את הפעילות למען שחרורו של אסיר ציון נתן שרנסקי מהכלא. הקשר האישי שרקם עם שרנסקי הביא אותו לעמוד לצידו, גם כששרנסקי הקים את מפלגת "ישראל בעלייה", ומעוז אף זכה לכהן כמנכ"ל במשרדי הפנים והשיכון, כשאלה היו בידי שרנסקי.
אבל למעוז יש גם השקפה אידיאולוגית ברורה ביחס לזהותה היהודית של מדינת ישראל. הוא מאמין שהזהות הזו מחייבת שרק מי שההלכה מכירה בהם כיהודים ויוכלו לעלות לארץ כיהודים. לא רק שהוא לא מכיר ביהדותם של מי שאינם יהודים לפי ההלכה (גם אם הם שומרי מצוות, או שומרי מסורת), אלא שהוא רוצה לצמצם גם את מספרם של זכאי חוק השבות – בני משפחה של יהודים, הזוכים לעלות ולהתאזרח בארץ מתוקף זיקתם המשפחתית ליהודים.
המצב שעלול להיווצר הוא שהעמדת מעוז כאחראי על "נתיב" תגרום לכך שהארגון יפעל לפסילתם של מועמדים שונים לעלייה, משום שאינם יהודים לפי ההלכה. במקרה כזה הם כמובן גם לא יוכלו להביא איתם את שאר בני משפחתם, שמלכתחילה אינם מזוהים כיהודים וזה עלול לקרות דווקא בתקופה שבה מוטיבציית העלייה של מי שחיים כיהודים ברוסיה ואוקראינה היא גבוהה במיוחד.
מצד שני, זו תקופה שבה שלטונות רוסיה משדרים רצון לפגוע בפעילות הסוכנות היהודית במדינה, ויתכן שתפקידו של נתיב אף יגדל עוד יותר והוא יצטרך לחזור, ברמה כזו או אחרת, לשיטות החשאיות שאפיינו אותו לפני קריסת ברה"מ. כלומר: בתקופה שבה חשיבותו של נתיב תגדל וכך גם הרצון לעלייה יוכל מעוז כנציג הארגון מטעם המדינה, לפעול דווקא לצמצום מספר העולים כיוון שאינם יהודים לפי ההלכה.
בנוסף לכך, מעוז, כמו רוב חבריו במפלגת "הציונות הדתית" וכלל נציגי המפלגות החרדיות תומך גם בביטול סעיף הנכד של חוק השבות. כלומר: ביטול האפשרות של נכדים ליהודים, שבעצמם אינם יהודים לפי ההלכה, לעלות ולהתאזרח בארץ כזכאי חוק השבות. אם זה יקרה, לא רק שמספר העולים אכן יצומצם בוודאות, אלא שגם זיקתם לישראל של רבים מיהודי התפוצות, ולא רק בברה"מ לשעבר, תיפגע מאוד מהסיבה פשוטה: נישואים המעורבים.
חלק גדול – אם לא רוב – של יהודי התפוצות אינם יהודים לפי ההלכה, גם אם הם מקיימים אורח חיים יהודים, מתפללים בקביעות בבית כנסת ושומרים על קשר הדוק לישראל. ביטול זכותם לעלות לישראל תפגע בהם אנושות ותגרום להתרחקות של רבים מהם מישראל, גם כאלה שמלכתחילה אולי לא התכוונו כלל לעלות מצד העלבון שיצרוב בהם. ביטול סעיף הנכד ייצור גם הרבה בעיות מעשיות, במשפחות שבהן הנכד המדובר הוא ילד קטן. האם מדינת ישראל אכן תרשה לעצמה לפרק משפחות? לקבוע שהסבים והילדים במשפחה מסוימת רשאים לעלות, אבל הנכדים יישארו בחוץ?
מה שעצוב הוא שכל הדיון במינויו של מעוז מתמקד באחריותו לתכניות הלימודים החיצוניות במשרד החינוך, ואף אחד כמעט לא מתעניין בבעייתיות של אחריותו על 'נתיב'. טוב, מה כבר ערכם התקשורתי של כמה אלפי נכדים יהודים לעומת האפשרות להתעסק בפעם המיליון בסכנה לזכויות הלהט"בים?
