50 שנה אחרי החלטת הממשלה הראשונה על הקמתו, התקיים אתמול בערבה טקס לציון תחילת העבודות להקמת יישוב הקבע עיר־אובות. רק ביום שלישי האחרון התקבל ההיתר להקמת מבנים זמניים במקום, ועל פי מאיר צור, ראש מועצת הערבה התיכונה, עד מאי הקרוב כבר יגורו שם, במחנה זמני, כחמישים משפחות ראשונות. בערבה זוקפים לזכותה של איילת שקד, שרת הפנים היוצאת, את הובלת החלטת הממשלה לפני שמונה חודשים בנוגע לעיר־אובות, שאפשרה את קידום הקמתו. "כדי להקים יישוב בישראל נדרשות שתי החלטות ממשלה", מציין צור. "בלי ההובלה של שקד היינו מחכים עוד חמישים שנה עד להחלטת הממשלה השנייה".
הסיפור של עיר־אובות מתחיל לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר קבוצת משפחות חרדיות משיחיות מארה"ב, בהנהגת שמחה פרלמוטר, הקימו במקום קיבוץ שהתבסס על חקלאות ועל מפעל לייצור צעצועים מעץ. אגב, נתנאל אלינסון מעיר בספרו "מדרך הערבה" שהשם עיר־אובות מבוסס על זיהוי מוטעה של המקום עם אחת מתחנות בני ישראל במדבר. את אובות המקראית יש לחפש דווקא בעבר הירדן המזרחי.
- מי שלא רצה אותו כרמטכ"ל: כך סלל גלנט את דרכו למשרד הביטחון
- שלושה מחבלים חוסלו בג'נין במהלך מבצע מעצרים נרחב ביו"ש
- נשים למגרש: ערב בלי מונדיאל אבל עם הצלחה ישראלית בכדורגל
במהלך השנים החלו בעיות פנימיות שהובילו לעזיבתם של רוב תושבי הקיבוץ. התושבים הנותרים קיבלו סיוע מהעדה החרדית בירושלים, והמקום הפך לחרדי יותר. בשלב מסוים המקום פסק מלהיות מוכר כקיבוץ, והפך לחוות בודדים שהתגוררו בה בני משפחת פרלמוטר ועוד כמה תושבים. פרלמוטר, ששכל את בנו החייל ארי בפיגוע בשנת 1994, נפטר בשנת 2000, אבל המשפחה ממשיכה לתחזק את נחלתה עד היום, אף שהיישוב לא הוכר כחוקי.
אנשי החטיבה להתיישבות והמועצה האזורית ערבה תיכונה פעלו בשנים האחרונות לחדש את ההתיישבות בעיר־אובות. התוכנית להקמת היישוב מחדש מתבססת אמנם על החלטת ממשלה ראשונה, אך התהליכים הנדרשים הם כמו בכל יישוב חדש. כחלק מהתהליך תידרש המדינה להסדיר גם את התיישבותן של שתי משפחות בדואיות, שמתגוררות כבר עשרות שנים בסמוך ליישוב המתוכנן.
המשפחות שאמורות לעלות למחנה הזמני של עיר־אובות משתייכות לגרעין הראל, שהוקם בשנת 2006 על ידי צעירים שחרתו על דגלם אורח חיים רוחני, ציוני ואקולוגי. חברי הגרעין החלו אז בפעילות קהילתית בבאר־שבע, התנדבו בשכונות הוותיקות, ובמקביל פנו לגורמי ההתיישבות בבקשה להקים יישוב חדש בהר הנגב, שבו יוכלו לחיות על פי השקפת עולמם. לאחר שניסיונותיהם לא צלחו הם התנחלו באוגוסט 2013 בהר אלדד, בין נחל עבדת לנחל צין, הקימו עליו כיפות גיאודזיות – מבנים עגולים מברזל שלא הצריכו חפירות בקרקע, והכריזו על יישוב אקולוגי חדש.
ראש המועצה, מאיר צור: "המשפחות שיגיעו לעיר־ אובות יהיו שותפות להקמת יישוב חדש, בדיוק כמו ההורים שלי שהקימו לפני שישים שנה את עין־יהב"
חודשיים לאחר ההתיישבות פונו חברי הגרעין מהר אלדד בצו בית משפט, ושוכנו באופן זמני במלון במצפה־רמון, במימון החטיבה להתיישבות. פחות משנה לאחר מכן, מעט לאחר מבצע צוק איתן, הציעה החטיבה להתיישבות לחברי הגרעין להתיישב במחנה זמני ביישוב צוחר שבעוטף עזה, עד שיימצא להם יישוב קבע. החטיבה הקימה עבורם שכונת קרוואנים על שטח שיועד להרחבת היישוב, והשכונה אוכלסה בכחמישים רווקים וזוגות. בשנת 2019 ביקש ראש מועצת אשכול גדי ירקוני מחברי הגרעין לפנות את המחנה הזמני עד דצמבר של אותה שנה, מכיוון שהוא יושב על מגרשים המיועדים לשיווק. ירקוני הציע לחברי הגרעין להצטרף לאחד מיישובי המועצה, אך חברי הגרעין אמרו לירקוני שהם מעוניינים להקים יישוב חדש בהר הנגב ולא במועצת אשכול.
כבר לפני כחמש שנים הוצע לגרעין הראל להקים יישוב בעיר־אובות שבערבה, אך מסיבות שונות הדברים לא יצאו לפועל. בינתיים חלו חילופין בראשות מועצת ערבה תיכונה, ובשנה האחרונה, בסיועם של שרת הפנים ואנשי החטיבה להתיישבות, הצליחו חברי הגרעין להגיע להסכמות עם המועצה על מעברם לערבה. 17 משפחות של הגרעין כבר עברו בחודשים האחרונים להתגורר ביישובים שונים בערבה התיכונה, וילדיהם משולבים במוסדות החינוך שלה. שאר המשפחות שנשארו בצוחר יצטרפו לחבריהם בהמשך.
בקצב המדבר
אורנה ודותן הורביץ ושלושת ילדיהם, הם אחת המשפחות מגרעין הראל שצפויות להתיישב בעיר־אובות. בקיץ האחרון הם עזבו את צוחר והתיישבו בינתיים במושב חצבה, יחד עם עוד ארבע משפחות מהגרעין. אורנה היא מנחת קבוצות וסדנאות בכל רחבי הדרום, דותן עוסק בשיווק דיגיטלי. שניהם עובדים הרבה מהבית, כך שהמעבר לערבה לא היה מסובך עבורם מבחינה תעסוקתית.
"ההבדל בין עוטף עזה לערבה הוא בעיקר בקצב החיים", מספרת אורנה. "המרחב של המדבר משפיע לטובה על האנשים, וכאן הרבה יותר רגוע. בניגוד לחיים בעוטף עזה, כאן אני גם לא קופצת מכל בום". הורביץ מודעת לכך שחברי הגרעין שלה לא יהיו היחידים שיתגוררו בעיר־אובות, שאמור להכיל 500 בתי אב, ובכל זאת היא שמחה להשתייך לקבוצת המייסדים. "זו זכות גדולה להיות חלוצים ושותפים להקמת יישוב חדש בערבה".
עיר־אובות יהיה היישוב השמיני במועצה האזורית ערבה תיכונה, שבה מתגוררים היום כ־4,500 תושבים בחמישה מושבים ובשני יישובים קהילתיים. במועצה מדווחים על הגירה חיובית וביקושים לבנייה בכל היישובים. רק בשנה האחרונה הצטרפו למועצה 110 משפחות חדשות.
עיר־אובות מתוכנן להיות יישוב קהילתי בעל אוריינטציה תיירותית, בדומה ליישוב צוקים, שהוקם במועצה בשנת 2004 ובו מתגוררים היום אמנים, אנשי קולנוע ובעלי מקצועות חופשיים. היתרון של עיר־אובות על פני צוקים הוא מיקומו כחצי שעה צפונה ממנו, קרוב יותר למרכז באופן יחסי לשאר היישובים בערבה. 40 דקות לדימונה, שעה ועשר דקות לבאר־שבע – אלו טווחים שנחשבים סבירים במושגי האזור, והם עשויים להוות יתרון למיזמים התיירותיים שיוקמו בעיר אובות.
ראש המועצה מאיר צור מספר על התעניינות ביישוב החדש גם בקרב עובדי קריית המחקר הגרעיני ליד דימונה, וגם בקרב העובדים במפעלי ים המלח. צור מקווה שבתוך שנה וחצי כבר ישווקו מגרשים לבנייה בעיר־אובות, ובתוך שנתיים וחצי כבר ניתן יהיה לבנות. "המשפחות הצעירות שיגיעו לעיר־אובות, יהיו שותפות להקמת יישוב חדש מתחילתו ולבניית קהילה, בדיוק כמו ההורים שלי שהגיעו לפני כמעט שישים שנה לערבה והקימו את עין־יהב. אני מאמין שלהקים יישוב חדש בארץ ישראל, ובטח בערבה, זו זכות גדולה".
