היום לפני 73 שנים בדיוק הוקמה אונר"א, סוכנות הפליטים הפלסטינים. אלא שלא פליטים ולא פלסטינים, אבל סוכנות? ועוד איך!
אונר"א הוקמה במיוחד לצידה של נציבות האו"ם לפליטים כדי לטפל בפליטי שאר העולם. כל פליט שהיא מטפלת בו מתוקצב פי 4 מאשר פליט לא פלסטיני לא עלינו. זוהי סוכנות שלא רק ששיקמה 0 פליטים, אלא כזו שהתחילה עם 750 אלף פליטים באמתחתה והיום פורשת את חסותה על 6 מיליון (מותר להשתמש במספר הזה?) פלסטינים שלא יודעים מהי פליטות. כן, כן. דור שני, שלישי, רביעי וחמישי של פלסטינים שלא זזו ממקומם ועדיין נחשבים משום מה לפליטים, כי רק באונר"א מעמד הפליט עובר מדור לדור. בנציבות האו"ם לפליטים לעומת זאת, אין חיה כזו. אם נגרע ממיליוני הפסודו-פליטים את כל מי שצעיר מגיל 73, נישאר עם פליטים בודדים בלבד ונגלה שאין בעיה כזו, בעיית הפליטים.
למה כל המידע הזה חשוב? כי כשמדברים על שלום עם הפלסטינים, לאף אחד אין פתרון לבעיית הפליטים הפלסטינים, כשכאמור, אין בעיה כזו. מי שבאמת רוצה שלום עם הפלסטינים צריך להתחיל מלסגור את אונר"א ולבטל את מעמדם של כל אלה שהפוליטיקה גוזרת עליהם פליטות בתיאוריה, ובערות במציאות. על הדרך, כך תיפתר גם הבעיה הקטנה של הסתה אנטי ישראלית במוסדות החינוך של אונר"א, שעולים לכותרות מדי מבצע צבאי; אז מתגלה כי המוסדות הללו הופכים להיות בונקרים לתחמושת, בסיסי שיגור טילים ומחסה למחבלים.
כל זה כמובן לא יקרה. זה לא יקרה כי כל מטרתה של אונר"א זה לא להיטיב עם הפלסטינים, אלא להנציח את המאבק במדינה היהודית. זה לא יקרה כי האו"ם שהקים את אונר"א עשה זאת לא מאהבת מוחמד, אלא משנאת יהודה. זה לא יקרה כי העולם הערבי והמוסלמי שתומך בפלסטינים, עושה זאת כדי למרק את מצפונו על כך שנפתח למערב, והשאיר את ערביי פלסטינה לעשות את העבודה השחורה מול היהודים.
אך מעבר לזה, הסיבה העיקרית שזה לא יקרה היא בגלל המדיניות הישראלית הפחדנית. לפני מספר שנים כשעבדתי במכון לאסטרטגיה ציונית, פרסם סא"ל במיל' ניר עמרן נייר מדיניות מקיף בנושא אונר"א. שלחנו את המחקר, בין היתר, למשרד הביטחון ולמשרד החוץ. משרד הביטחון טען שהנושא לא בסמכותו והפנה אותנו למשרד החוץ; משרד החוץ טען שהנושא לא בסמכותו והפנה אותנו למשרד הביטחון. שני משרדי ממשלה, שביומיום נאבקים על כל פירור סמכות, בוחרים במשך שנים ארוכות לטמון את ראשם בחול ולהימנע מעיסוק באחת הסוגיות האסטרטגיות ביותר במזרח התיכון.
מאחורי הקלעים, יגידו הבכירים במערכת הביטחון שהם מעדיפים את המצב הקיים, בבחינת השטן שאנו מכירים, על פני כל מציאות עתידית שאינה ברורה. מה שהם לא יעזו לומר, זה שכל בעל תפקיד, משר הביטחון ועד מפקד גדוד, מתעניין יותר בשקט בגזרה שלו על פני ראייה אסטרטגית ארוכת טווח. האמת? אפשר להבין אותם. כל עוד אף אחד לא לוחץ עליהם לעסוק בסוגיה זו, אין סיבה לצפות שהנושא ימוקם גבוה בסדר העדיפויות שלהם.
כך קורה שבמשך שנים ישראל נגררת לעסוק בסוגיה הפלסטינית בהתאם לסדר היום שמעצבים הרשות הפלסטינית, הנהגת חמאס ושאר אוהבי ישראל. הצבת סגירת אונר"א במרכז השיח הבינלאומי שנסוב על הסכסוך היהודי-ערבי, הוא אינטרס ישראלי ראשון במעלה, שיאפשר לישראל לקבוע את סדר היום בהתאם לסדר הפעולות הנכון, כפי שראוי שיהיה.
הקמת הממשלה החדשה היא הזדמנות היסטורית לרענן את החשיבה ולהחזיר לשולחן את סוגיית סגירתה של אונר"א ופתרון לבעיית "הפליטים הפלסטינים".
הכותב הוא מנהל הפורום לחברה האזרחית
