איי, איזו שמחה. ברגע אחד מדהים הכול התפוצץ. שאגות האוהדים שעלו ממקלטי הטלוויזיה, ממרקש ועד בילבאו, מבריסל ועד פאריס, מאשדוד ועד תל־אביב. השדר המרוקאי השתגע עם קריאות "גול, גול, גול", שהזכירו קצת מערכון של הגשש החיוור.
מה יש בו בכדורגל שברגע אחד מזוקק מנקז לתוכו קתרזיס מופלא של היסטוריה ופוליטיקה ועימו גם את כל המצוקות, הזיכרונות והתקוות האבודות של מיליוני אוהדים. גם לא צריך לחפש הרבה. הכותרות באתרי הספורט עשו השבוע את העבודה: מ"גירוש ספרד" ועד "תרבחו ותסעדו". ואלה רק שתי דוגמאות מהתקשורת הישראלית. באירופה, כל מצוקות ההגירה מהמגרב לאירופה השבעה והמדושנת, החיים בגטאות של פרברי פריס ובריסל, התקוות, האכזבות והגעגועים של מהגרים בני הדור השני והשלישי, כולם צומצמו לרגע אחד מופלא של שמחה וגאווה.
- שלושה מחבלים חוסלו בג'נין במהלך מבצע מעצרים נרחב ביו"ש
- נשים למגרש: ערב בלי מונדיאל אבל עם הצלחה ישראלית בכדורגל
- חתמו גם בש"ס: 7 תיקים ל-11 ח"כים
לכאורה אנחנו רק סייד־קיק של המופע שהעלו אריות האטלס על הדשא בדוחא. אבל עם קהילת ענק של יוצאי מרוקו, שהשאירו מאחור היסטוריה ותרבות שהחלו ב־1492 עם גירוש ספרד, גם אנחנו ניכסנו לעצמנו השבוע, ולגמרי בצדק, את הניצחון ההיסטורי של נבחרת מרוקו. ונכון, המופע של הנפת דגלי פלסטין הכניס קצת נאחס בלב.
אבל למה בעצם ציפינו. מרוקו היא בליבו של העולם הערבי, והמונדיאל בקטאר הולך ומתגלה כמונדיאל הערבי הראשון. תחילה עם הניצחון המופלא של סעודיה על ארגנטינה האלופה, וכעת הניצחון של מרוקו על פורטוגל ועל ספרד. אומנם בהמשך סעודיה נשארה מאחור, אבל הרגע שבו הכריז יורש העצר הנסיך מוחמד בן־סלמאן על יום חופש לרגל חגיגות הניצחון, ייכנס כנראה לנצח לזיכרון הקולקטיבי הסעודי. כעת עם ניצחון נבחרת הכדורגל של מרוקו נרשם עוד רגע אחד מזוקק של שמחה של 450 מיליון ערבים, שיעלו מעתה על ראש שמחתם את הרגע שבו לראשונה עלתה נבחרת ערבית לרבע הגמר במונדיאל.
יש משהו במונדיאל הזה, שאלוהי הגרלות הכדורגל ציוות כנראה לא לגמרי במקרה. מהמפגש בין נבחרת איראן לנבחרת ארה"ב ועד למפגש בין מרוקו לספרד. ואם הניצחון האמריקני על הקבוצה האיראנית התפרש גם כניצחון סמלי של הדמוקרטיה המערבית על כוחות האופל של שלטון המולות, הרי שהמפגש בין מרוקו לספרד השבוע הוא גם הד אותנטי למורכבות העכשווית של יחסי הכוחות בין אירופה למדינות המגרב בעשור האחרון. עוד לפני שהחל המשחק על כר הדשא בקטאר, היו העיניים נשואות לשתי ערי חוף קטנות בקצה המערבי של הים התיכון, שבו הגיאוגרפיה כמעט מפגישה בין ספרד למרוקו. שם רק רצועה דקה של הים התיכון מפרידה בין שתי היבשות. מרחק נגיעה שהפך את צ'וטה ומלילה, שתי ערים על גדות הים התיכון שמאז המאה ה־16 הן שטח ספרדי על אדמה מרוקנית. שתי ערים שבהן הזהויות המגרבית והאירופית, הנוצרית והמוסלמית, הספרדית והמרוקנית, כולל קהילה יהודית קטנה ועתיקה, שגם פיתחה תרבות קולינרית ייחודית לה, חיו מאות שנים זו לצד זו בשלווה יחסית.
אבל בעשור האחרון כל זה השתנה. הנמנמת שאפיינה את החיים בצ'וטה ומלילה אבדה לבלי שוב. תחילה כאשר הפכו לתחנת מעבר לפעילי אל־קאעידה בדרכם לביצוע פיגועים על אדמת אירופה, ובהמשך כאשר החלו גלי ההגירה מאפריקה להציף את אדמת אירופה. צ'וטה ומלילה נעשו למקפצות של פליטים ומהגרים מכל רחבי אפריקה ומדינות הסהרה לאירופה, התחנה האחרונה בדרך אל היעד הנכסף.
אבל תופעת ההגירה הבלתי חוקית היא רק חלק ממסכת יחסים היסטורית מורכבת הרבה יותר. ספרד היא גם מעצמה קולוניאלית לשעבר בשטחי סהרה המערבית, רצועת חוף אסטרטגית לחופי האוקיינוס האטלנטי, חבל ארץ עתיר במרבצי פוספטים, שדות דיג וככל הנראה גם בלא מעט נפט. רבאט רואה בה שטח ריבוני מרוקני, אולם התושבים המקומיים כבר יותר מחצי מאה דורשים עצמאות ומנהלים מאבק עיקש נגד רבאט באמצעות מחתרת הפוליסריו המרקסיסטית. כמעצמה הקולוניאלית לשעבר, הספרדים הקפידו מאוד כל השנים על מדיניות ניטרלית בסכסוך.
כל זה היה נכון עד לפני שנה וחצי. אבל באביב של 2021 נפל דבר. המרוקנים גילו כי מנהיג תנועת הפוליסריו, ברהים ח'אלי, אושפז בחשאי בספרד לאחר שחלה בקורונה. הזעם ברבאט היה גדול. בתגובה, החזירה מרוקו את שגרירה במדריד, אך לא הסתפקה בכך. עם היד על ברז ההגירה לאירופה, מהר מאוד הבינו ברבאט שיש בידם כלי פוליטי מן המעלה הראשונה. אומנם עד אז הם כמעט לא השתמשו בו, אבל במאי 2021 נפלה ההחלטה. רבאט הפעילה את נשק יום הדין והורתה לפתוח את שערי ההגירה מאפריקה לאירופה. בתוך ימים מעטים חצו לא פחות מעשרת אלפים מהגרים בלתי חוקיים את הגבול משטח מרוקו למובלעת הגבול הספרדית בצ'וטה. לא זו אף זו. המרוקנים אפשרו למנהיג הקטלונים קרלוס פוג'ימון מקלט בשטחם.
רק אז נפל האסימון במדריד, שמשהו ביחסי הכוחות השתנה. בספרד הבינו את הרמז ומשהו בחשיבה הפוליטית והדיפלומטית במדריד החל לזוז, גם אם באיחור. זה היה הרגע שבו החלו ספרד ועימה גם מדינות האיחוד האירופי להטמיע את השינוי הדרמטי במעמדה האזורי והבינלאומי של מרוקו. לפני כשלושה חודשים נסגר המעגל כאשר ראש ממשלת ספרד פדרו סנצ'ז הגיע לביקור מדיני במרוקו, שם נועד עם המלך חסן השישי. בסופו של דבר, אחרי כל השנים של הניטרליות והמחול הבלתי פוסק של פוליטיקלי קורקט, הכירה ספרד בריבונות המרוקנית על סהרה המערבית ובתוכניתו של המלך לאוטונומיה של החבל תחת ריבונות מרוקנית.
השינוי הזה, צריך לומר, קשור בעקיפין גם בנו. הקפיצה במעמדה הבינלאומי של מרוקו נובעת במידה רבה גם מהדיל האמריקני שרקח ממשל טראמפ, בהשראתו של ג'ארד קושנר, חתנו ויועצו של הנשיא טראמפ.בתמורה לחידוש היחסים הדיפלומטיים בין ישראל למרוקו והצטרפותה להסכמי אברהם, הכיר הבית הלבן בריבונותה של מרוקו על סהרה המערבית. ואכן, מרוקו היא המדינה הרביעית, אחרי איחוד האמירויות, בחריין וסודאן, שהצטרפה להסכמי אברהם.
השינוי היה דרסטי. עם חתימתה על ההסכם הצטרפה מרוקו למועדון המונרכיות המזרח תיכוניות, שהשיקולים המובילים שלהן הם שיווי המשקל האזורי מול איראן והמלחמה באסלאם הרדיקלי. לכן, הן גם אינן מוכנות שהעניין הפלסטיני יכתיב להן את מדיניותן. וזה כולל כמובן את החשש מפני התבססות ההגמוניה האיראנית במזרח התיכון ועימו גם הנכונות לשדרוג היחסים עם מדינת ישראל. ומאז, היחסים בין ישראל למרוקו הולכים ומעמיקים במהירות. תיירות וקשרים ביטחוניים, חקלאות, טכנולוגיות מים וסחר. הכול קשור בהכול. כך למשל קרה שהשבוע נפתח במרוקו כנס התאחדות משרדי הנסיעות המקומיים, שכנראה יכתיב במידה רבה איך תיראה תיירות הקיץ של אזרחי ישראל. מרוקו ודאי תככב. בין המוזמנים היה גם הכתב לענייני ערבים של ערוץ 12 אוהד חמו, שהוזמן להרצות על "הקשר בין ישראל למרוקו, הסכמי אברהם והצצה אל מאחורי הקלעים של גיוס מקורות עיתונאיים". כך, למי שתהה, כנראה גם זכינו על הדרך לכיסוי ישיר של התפרצויות השמחה הגדולות בעקבות הניצחון בקטאר על ספרד.
אך זה לא היה המקרה היחידי. השבוע הסתדרו הכוכבים בשורה לשדרוג יחסי ישראל־מרוקו. גם חברת ניו־מד־אנרג'י הישראלית חתמה לפני ימים אחדים על הסכם לקבלת רישיון חיפוש והפקת גז טבעי ונפט עם ממשלת מרוקו. הרישיון מתייחס לאזור בוז'דור אטלנטיק שלחופי האוקיינוס האטלנטי. ככזה הוא אזור השנוי במחלוקת בגלל זיקתו לשטחי סהרה המערבית. לכן, דווקא לנכונות של חברה ישראלית לערוך בו חיפושים יש השלכה על יחסי ישראל־מרוקו, בייחוד על רקע ההכרה האמריקנית בריבונות מרוקו על סהרה המערבית כחלק מהעסקה לחידוש היחסים הדיפלומטיים עם ישראל.
המסקנה המתבקשת היא שאי אפשר להבין את המעטפת הפוליטית והכל כך סמלית של הניצחון המרוקני על ספרד במונדיאל, בלי להתייחס לאביב היחסים בין ישראל למרוקו.
אומנם ישראל לא העפילה למונדיאל, אבל היא לגמרי נמצאת בו, ולא רק בזכות האוהדים. כתב ערוץ הספורט יגאל גולדשטיין דיווח השבוע כי לא מן הנמנע שעם סיום המונדיאל ישונע אחד האצטדיונים המפוארים שהקימו הקטארים, מכל המקומות האפשריים דווקא לישראל. קטאר השקיעה 222 מיליארד דולר באירוח המונדיאל, וזה כולל כאמור שמונה אצטדיונים. אולם למדינת מדבר זערורית כמו קטאר אין מה לעשות עם שמונה אצטדיונים. ולכן הם הוקמו מלכתחילה מתוך חשיבה שבסיום המונדיאל הם יפורקו ויועברו ליעדים אחרים. זה עסק יקר, אבל הוא ימנף עוד יותר את ההשפעה הקטארית הרבה מעבר לגבולותיה. על פי ערוץ הספורט הישראלי, אחת המועמדות המובילות לקליטת אחד האצטדיונים היא לא אחרת מאשר עיריית סכנין, שכבר היום פועל בה איצטדיון דוחא שהוקם בתרומה קטארית. האם זה יקרה? על פי הערוץ, בשבועות האחרונים כבר נערכו בעיריית סכנין פגישות בנושא וכי "גורמים בעלי השפעה התגייסו להשלים את המהלך, שכרגע נראה דמיוני".
