בשורה התחתונה, שופרסל נכנעה. שלושה שבועות אחרי שרשת הקמעונאות הגדולה בארץ הרימה ראש והודיעה לתנובה ש"העלאת מחירים לצרכן הישראלי אינה באה בחשבון בעת הזו", היא נאלצה להתקפל אל מול ההפסדים שנגרמו לה בשל המחסור במוצרי תנובה. הודעת התבוסה יצאה ביום שלישי בבוקר, בנוסח לקוני: ״לאור המחסור במגוון מוצרי החלב והתחליפים הקיימים בסניפי שופרסל ועל מנת שלא לפגוע בלקוחות הרשת, נבחנה לעומק בקשתה של תנובה לעליית מחירים – הבקשה אושרה בחלקה בלבד, במוצרים שאין עבורם תחליפים במותגים הנוספים״.
- נשים למגרש: ערב בלי מונדיאל אבל עם הצלחה ישראלית בכדורגל
- חתמו גם בש"ס: 7 תיקים ל-11 ח"כים
- "אני נוסע לפולין בכל הזדמנות ויש לי שם חברים טובים"
מדובר בקרב ענקיות. לפי הערכות שפורסמו בכלי התקשורת, 20 אחוזים מנתח המכירות של תנובה עוברים דרך שופרסל, שרוכשת מתנובה מדי שבוע סחורה בסדר גודל של 20־30 מיליון שקלים. ה"פדיון" של תנובה בשופרסל, כלומר – ההכנסה הגולמית מרשת המרכולים – מוערך במיליארדים כל שנה. במילים אחרות, תנובה הפסידה עשרות מיליוני שקלים מהחרם הזה. בשופרסל חלמו שיצליחו לגרום לענקית המזון לחזור בה מההתייקרות של 4.7% בחלק מהמוצרים, ולהצטייר כרובין־הודים של הצרכן הישראלי. אז למה שופרסל התכופפה ראשונה?
בניסיון למזער נזקים שלחו בשופרסל ידיעה "בשם הכתב", שבישרה כי "לא בטוח שתנובה יכולה לשמוח". הרשת אישרה את ההתייקרות רק במוצרים ש"אין להם תחליפים", כמו חמאת תנובה, שמנות או גבינות צהובות ויוגורטים מסוימים. אבל במקביל הוסרו מהמדפים 160 מוצרי חלב אחרים ועוד מאות מותגים אחרים של תנובה, כך שבצקים, בורקסים, פיצות, ומוצרים של מעדנות, סנפרוסט וטירת־צבי – לא יהיו קיימים בסניפי הרשת. הידיעה הזאת נועדה לסמן ששופרסל לא תיכנע בלי קרב, אבל למעשה מתחבא בתוכה הסיפור האמיתי: תנובה פשוט חזקה מדי.
אל המחאה שפרצה נגד העלאות המחירים של יוניליוור, הצטרפו גם רשתות אחרות. אבל מול תנובה שופרסל עמדה לבדה, בשעה שהמתחרים הציגו מקררים מלאים. גם הלקוחות שכבר הסכימו לקנות קורנפלקס ממותג פרטי, לא עשו את הצעד הזה כשמדובר בחמאה. בבוקר הם עשו לייק לפוסט של גיא לרר, בערב הם העדיפו מוצר של חברה שמעלה מחירים על פני תחליף זול יותר אך לא מוכר.
כמה תנובה חזקה? מדובר בקונצרן המזון הגדול בישראל, שמגלגל 55 מיליארד שקלים בשנה. יותר מאחד מכל עשרה מוצרים שאתם קונים – קשור לתנובה. בשוק החלב עצמו, שמחירו מפוקח על ידי הממשלה, היא שולטת בכמעט 50%. בשוק תחליפי החלב כמו סויה, שיבולת שועל וטופו, היא חולשת על 62% מהמכירות. המתחרה העיקרית, טרה, מצויה בבעלות תאגיד־ענק אחר: "החברה המרכזית למשקאות", הסניף המקומי של קוקה־קולה.
אל המחאה שפרצה נגד העלאות המחירים של יוניליוור, הצטרפו גם רשתות אחרות. אבל מול תנובה שופרסל עמדה לבדה, בשעה שהמתחרים הציגו מקררים מלאים
שרירים של חמאה
הריכוזיות של המשק הישראלי מוכרת היטב. דו"ח של מבקר המדינה שפורסם בשנה שעברה, הראה שעשרת ספקי המזון הגדולים במשק שולטים בכ־54% מהענף. בהתאם, המחירים בישראל במונחי כוח קנייה יקרים יותר ב־51% מהממוצע באיחוד האירופי, וב־37% מהממוצע במדינות ה־OECD. החברות, שחלקן מחזיקות במונופול בענפים מסוימים, נהנות מאוד מהמצב הזה. הכלכלן הראשי באוצר בחן את הרווח הנקי של עשר חברות המזון המובילות שאינן נסחרות בבורסה, וגילה שהוא הולך ותופח עם השנים. מ־5.7% בסוף שנות התשעים ל־12.7% כיום – יותר מכפול.
תנובה, למשל, הוכרזה כמונופול בשנת 1988 בתחום החלב לשתייה ומוצרי החלב, ועד היום, כאמור, היא חולשת על נתחי מכירות גבוהים בטירוף. המחאה שהצליחה מול יוניליוור, דיפלומט וסנו, לא מספיק מדגדגת את התאגיד הענק של תנובה. איך זה בעצם קרה, ואיפה המתחרות שלה?
העניין הוא שהשיטה אצלנו פשוט מחזקת את הגדולים. ראשית, משק החלב מתוכנן לחלוטין. בכל שנה שר החקלאות קובע לרפתנים כמה חלב כל אחד מהם מייצר, עד רמת הליטר. איך הוא יודע לעשות את זה? באמצעות ועדה שנקראת "מועצת החלב". הממשלה קובעת גם את ההיצע, גם את הביקוש וגם את המחיר – באמצעות פיקוח המחירים. שום דבר לא נשאר בידי כוחות השוק: המדינה קובעת הן את מחיר המטרה שהמחלבות ישלמו לרפתן על החלב הגולמי, והן את המחיר הסופי לצרכן. את זה היא עושה באמצעות ועדה שנקראת "ועדת המחירים". בקיצור, שוק סובייטי שמנוהל מלמעלה על ידי מומחים שיושבים בוועדות.
מאז תחילת 2019 עלה מחיר המטרה, זה שהמחלבות משלמות לרפתן, ב־23%. אבל מחיר החלב לצרכן, זה שהמחלבות מקבלות מהחנות, עלה רק ב־7%. זה גורם כמובן לשחיקה דרמטית ברווחיות של המחלבות. הגדולות – תנובה, טרה, ושטראוס – שורדות. אבל "מחלבות רמת הגולן" נקלעו לקשיים והודיעו לפני שלושה שבועות על הקפאת הליכים. כמו שסיכם שר החקלאות עודד פורר: "המחלבה הסתמכה רק על מוצרים מפוקחים, היא הסתמכה רק על לקוח אחד ששחט אותה במחיר". זה מה שקורה למי שסומך על ועדות המומחים הממשלתיות.
במקביל, המדינה חוסמת ייבוא של מוצרי חלב זולים מחו"ל כדי להגן על השוק המקומי מתחרות. התוצאה היא שמחירי החלב שלנו, אפילו המפוקח, יקרים בכ־70־80 אחוזים מהמדינות המפותחות. רבים זוכרים ש־77% מתנובה שייכים בכלל לחברה סינית בשם ברייטפוד, אבל רבים עוד יותר שוכחים ש־23% מהבעלות עדיין נמצאת בידי ארגוני הקיבוצים.
עליית מחירי החלב עלתה לדיון גם בישיבתה הראשונה של ועדת הכספים החדשה. יו"ר התאחדות חקלאי ישראל אבשלום וילן, ח"כ לשעבר ממרצ, דיבר שם נגד הרעיון של ייבוא חלב ומוצריו. בתוך שתי דקות הוא הצליח גם לטעון שייבוא חלב זה קשקוש שאין לו היתכנות טכנית משום ש"שוק החלב העולמי ב־95% נמכר באותן מדינות שהוא מייצר", וגם לטעון ש"ככל שתכניס יותר ייבוא, הייצור יקטן". נשאלת השאלה: אם ייבוא חלב ומוצריו הוא בלתי אפשרי, מדוע הלובי החקלאי נאבק ברעיון הזה בכאלה תעצומות?
מלבד שלוש מדינות – קנדה, נורווגיה וישראל – בכל העולם המערבי שוק החלב פתוח לתחרות ולא מתוכנן מלמעלה. השיטה, כמו בענפי חקלאות אחרים, היא לבטל את הסבסוד העקיף לחקלאים דרך מכסים או תכנון, ולסבסד אותם ישירות. אירופה עברה לפורמט הזה כבר ב־2015, בישראל השרים ליברמן ופורר ניסו לאמץ אותו בשנה האחרונה, אבל הרפורמה שלהם דילגה בינתיים על סקטור החלב. הכוחות שם חזקים מדי.
ובכל זאת, בהעלאת מחירי החלב האחרונה הייתה עסקה: החקלאים יקבלו את מבוקשם עם מחיר חלב גבוה ב־5%, ובתמורה יסכימו לביטול המכס על גבינות שמנות וקשות. אלא שאז נכנסו לעובי הקורה היועצים המשפטיים. את ההתייקרות הם אישרו, אבל את הורדת המכס הם לא מאשרים עד לכינונה של ממשלה חדשה. גם בשאר הענפים, אלה שכן נוגעים לרפורמה בחקלאות, החקלאים ונציגיהם בכנסת סירבו להגיע להסכמות בעניין גובה הסבסוד. הם כנראה יודעים למה. הליכוד והקואליציה החדשה הבטיחו לבטל את הרפורמה של ישראל ביתנו. מי שיצטרך להכריע בסיפור הזה בסופו של דבר יהיה כנראה בצלאל סמוטריץ', שייכנס לתפקיד שר האוצר. עד אז, המחלבות החזקות ימשיכו לשלוט בשוק, והמקסימום שהציבור והרשתות יצליחו הוא לעשות מולם קצת שרירים. שרירי חמאה
