סיפור חסידי בחוגי אגודת ישראל טוען שהשבוע ביקשו אנשי שר הביטחון ליברמן מחברי הכנסת של התנועה לתקוף את מתווה הגיוס החדש בכל הכוח, להשתלח בו בלי חשבון. הרבה יותר קל להחליק אותו בגרון כשהחרדים עושים קרעכצן.
נכון או לא, אין להם סיבה לכך: החוק החדש הוא הדבר הטוב ביותר שיכולים החרדים לבקש. המכסות צנועות, אין עיצומים פליליים, ובעיקר: הוא קוצב עד חמש שנים לפני שיהיה צורך בביטולו. בפעמיים הקודמות שחוק הגיוס היה נושא לאומי, אדם בשם לפיד צבר מנדטים והמפלגות החרדיות הושלכו לאופוזיציה. מה רע בדחיית הסכנה עד סתיו 2023?
מועצת החכמים של ש"ס אמנם פרסמה אמש הודעה קשוחה בגנות המתווה, אך לעתה עתה מותר להתייחס אליה כאל תמרון מיקוח גרידא.
ההיגיון – בהנחה הלא מובנת מאליה שהוא רלוונטי למשברי דת ומדינה – אומר שחוק הגיוס צריך לעבור בקלות, בלי להשאיר עקבות. הרי גם אם מי מהניצים מעוניין לפרוש, הוא לא יוכל להפיק רווח פוליטי. הפרישה תתקיים בסוף יולי, אבל הכנסת יוצאת לפגרה כך שהבחירות לא תתקיימנה לפני ינואר. איש לא ירוויח בבחירות ממשבר שנשכח חצי שנה קודם לכן. כשמדובר בליברמן, הוא גם יודע דבר נוסף: אפילו אם יעזוב את הממשלה, יש 61 ח"כים בקואליציה, החוק יעבור, והוא עלול למצוא את עצמו באופוזיציה חודשים ארוכים. עדיף, במקום זאת, להישאר בקריה בתקופה הבוערת הקרובה ולמנות את הרמטכ"ל הבא.
אבל לפעמים לא רק ההיגיון מדבר. סימני השאלה: האם האדמו"ר מגור יחליט גם הפעם להתעלל בכל התחזיות ולצאת למערכה נגד ההצעה של משרד הביטחון? האם החקיקה המורכבת תתאפשר בסד הזמנים הלחוץ? ואולי הקואליציה תפנה ותבקש דחייה נוספת מבג"ץ? צה"ל חיכה שבעים שנה לחרדים, הוא יסתדר מול האיראנים עוד חצי שנה.
היכונו לדיל
הקדימון הארוך בהיסטוריה יסתיים בקרוב כשעל השולחן תונח תוכנית השלום של דונלד טראמפ. האם מי שהפתיע במזרח הרחוק יתרגל הפתעה דומה גם במזרח התיכון?
משהו קצת התבלבל השבוע בחלוקה האובססיבית "כן ביבי, לא ביבי", שלפיה אם אתה בעד נתניהו אתה בעד טראמפ ומכאן גם בעד קים; ואם אתה נגדו, אז אתה נגד טראמפ ומסתכל בעין עקומה על ניסיון לפתור סכסוך גרעיני.
בטופס ההתפקדות לליכוד לא הופיע, כזכור, הצורך לתמוך ברודנים צפון־קוריאניים, ומאידך גיסא השמאל דווקא תמך פעם במפגשי פסגה עם רוצחי המונים במיל'.
ובכל זאת, לא דומה קים ג'ונג און ליהודה ושומרון. המעגל הסובב את טראמפ מחויב לישראל ולימין הרבה יותר משהוא עוסק בחצי האי הקוריאני.
ההשקפה של הנשיא הנוכחי בלתי יציבה בנוגע ל־G7, קוריאה ועניינים אחרים, אבל בנושא הישראלי הוא עקבי עד אימה.
לא סתם אבו־מאזן בהיסטריה. שלשום טרחו בבית הלבן לתדרך שזו לא תהיה תוכנית מטעם נתניהו, מה שמעורר את החשד שגם האמירה הזאת תואמה מראש עם משרד ראש הממשלה. שלום כנראה לא יצא מפה.
