התיקון לחוק יסוד הממשלה, שנועד לאפשר ליו"ר ש"ס להתמנות לשר, הוא עוד חוליה בשרשרת תיקוני החקיקה שעשו משיטת המשטר הישראלית בדיחה. העובדה שכבר קרוב לשני עשורים כל הקמת ממשלה כרוכה בתיקונים שונים ומשונים בחוק יסוד הממשלה היא חרפה למדינת ישראל, לא פחות. הדוגמה הדרמטית מכולן היא ללא ספק תיקון "ממשלת החילופים", ששינה את ההסדרים הבסיסיים ביותר של השלטון בישראל בין בחירות להקמת ממשלה. אולם, גם יתר התיקונים שנעשו בחוק יסוד הממשלה מדי מערכת בחירות הפכו את הכינוי "חוק יסוד" לבדיחה.
כל אזרח ישראלי שהדמוקרטיה יקרה לו צריך לגשת להצעת החוק הנוכחית מנקודת מבט חשדנית. העובדה שמדובר בהצעה שמטרתה להקל על מי שהורשעו בדין להתמנות לשרים בממשלה רק מחריפה את הבעיה. לכן, העובדה שהיועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, איננה אוהבת את הצעת החוק, לא מפתיעה. אם ההצעה לא היתה מפריעה לה הדבר היה מפתיע. אולם, כל זה בשבתה של בהרב-מיארה כאזרחית מודאגת. כיועצת משפטית לממשלה, הצעות חוק פרטיות שמונחות על שולחנה של הכנסת אינם מעניינה.
היועצת המשפטית לממשלה, כשמה כן היא, יועצת לממשלה. תפקידה הוא לייעץ לממשלה ולהוביל את הזרוע המשפטית של הרשות המבצעת. מה שקורה בכנסת נמצא מחוץ למוטת שליטתה של היועמ"שית. עצמאות הרשות המחוקקת היא יסוד מוסד בדמוקרטיה, וכחלק ממנה לכנסת יש ייעוץ משפטי עצמאי, הכנסת, בשבתה כמחוקקת, לא כפופה לממשלה, ובטח שלא ליועצת המשפטית לממשלה. לכן ההדלפות המכוונות מלשכתה של בהרב-מיארה בסוף השבוע, לפיהן "היועצת המשפטית לממשלה תקבע שישנם קשיים משפטיים בתיקון לחוק, אולם לא תגיד שמדובר בתיקון לא חוקתי", כדיווחו של עמיתנו אביעד גליקמן, הן פשוט חוצפה. למה שהיועצת המשפטית לממשלה תקבע משהו בנוגע להצעת חוק שאיננה מגיעה משולחנה של הממשלה? מדוע בכלל ליועמ"שית יש מעמד בנושא?
למען האמת, גלי בהרב-מיארה לא אשמה. לא היא החלה את המנהג המגונה של התערבות הייעוץ המשפטי לממשלה בחקיקה פרטית של הכנסת. מי שאשמים בכך הם קודם כל שופטי בג"ץ, שהעניקו ליועצים המשפטיים לממשלה מעמד על בכל מה שנוגע לרשויות המדינה בכלל. המעמד הבכיר הזה, שאין שני לו בכל המערכת הציבורית והמדינתית, עוצב על ידי נשיאי בית המשפט העליון שהיו בעצמם קודם לכן יועצים משפטיים לממשלה, ובראשם מאיר שמגר ואהרן ברק. השניים הללו העצימו את כוחו של היועמ"ש עד לרמה כזו שבה כיום ההנחה היא שכל נושא הוא עניינו של היועמ"ש, עד שלא יוכח אחרת. אולם, בית המשפט העליון עשה מהלך נוסף בכיוון הזה כאשר העניק ליועמ"ש מעמד רשמי בדיון בעתירות נגד תוקפם של חוקים, למשל בעניין חוק הלאום או חוק ההסדרה, גם כשאלו החלו את דרכם כהצעות חוק פרטיות.
אך גם השופטים אינם בעלי הבית היחידים. הגיע הזמן לקרוא את היועמ"שית לסדר ולהזכיר לה מה תפקידה ומה חורג מתחום תפקידה. במה היא אמורה לעסוק, ובנוגע לאלו סוגיות איש לא שאל לדעתה ולכן אין צורך שהיא תביע אותה. זה לא חייב לחכות לרפורמת הפיצול המלאה, זה יכול לקרות ממש למחרת השבעת הממשלה.
