השנים 2015-2014 היו הקשות בתולדות המשטרה. שורה של ניצבים, חברי סגל הפיקוד הבכיר של המשטרה, נאלצו לעזוב את תפקידיהם בנסיבות מביכות. אצל חלקם נסגרו הפרשיות הבעייתיות ברמה המשמעתית, ואחרים מצאו את עצמם נאשמים בפלילים. אולם מי שספג את המכה הקשה ביותר היה הארגון עצמו, משטרת ישראל: הגוף שאמור להיות חוד החנית של הדאגה לשלום כל תושב ותושבת במדינה התברר כגוף בעייתי, כזה הסובל מתרבות ארגונית קלוקלת, ואשר שדרת הפיקוד שלו רחוקה מלשמש דוגמה אישית.
השר לביטחון הפנים דאז, גלעד ארדן, הבין את חומרת המצב וניסה לטפל בבעיה דרך הראש. לצורך כך הוא בחר בגל הירש למפכ"ל, בחירה שסוכלה בידי גורמים שונים שדאגו למנוע את המינוי באמצעות פתיחה מהירה בחקירה פלילית נגדו. המועמד החלופי, בכיר שב"כ דאז רוני אלשיך, מונה במקומו אך את השינוי המיוחל הוא לא הביא, ויש שיטענו כי תקופתו רק העמיקה את הבעיות. משטרת ישראל לא השתקמה, והארגון נותר עם שלל צרותיו המבניות והפיקודיות.
בדיעבד מתברר שהכלל התלמודי "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" תקף לא רק בנוגע לבני אדם, אלא רלוונטי מאוד גם כשמדובר בארגונים גדולים ומערכות שלטוניות. המזור לבעיותיה של המשטרה לא יבוא מתוך הארגון. בשביל להוציא את המשטרה מהבוץ ולהפוך אותה לארגון רלוונטי, שמסוגל להתמודד עם האתגרים שבפניהם הוא ניצב, צריך הרבה יותר מאשר מפכ"ל איכותי. בשביל זה גם המפכ"ל האיכותי ביותר צריך מפקד, בוס, מישהו שלו הוא צריך לתת באופן שוטף דין וחשבון. רק גורם שכזה, שר פעיל שישמש למשטרה מעין מפקד על כפי שמתפקד שר הביטחון בכל הנוגע לצבא, יוכל לסייע למפכ"ל ביצירת משקל נגד לתרבות הארגונית המשטרתית. אחרת, כל מפכ"ל ימצא את עצמו טובע באתגרי היומיום ולא מצליח להרים את הראש ולהוביל מהלכי שינוי מהותיים.
קל להיטפל לשר לביטחון לאומי המיועד איתמר בן-גביר. אין ספק שההיסטוריה האישית שלו עם משטרת ישראל בעייתית. אם כי יש לזכור שדווקא הוא, הרבה יותר מאזרחים רגילים שלא היה להם מגע עם המשטרה, לפחות בקי בחומר. חקירות מרושלות, מחדלי מעצרים ושאר מריעין בישין מוכרים לו היטב מהצד השני של המתרס, ואולי דווקא הוא יוכל לתרום לארגון כמה תובנות נדרשות. אך גם אם לא היה זה בן-גביר, השינוי היה נצרך ונדרש. אף שר לביטחון פנים, ויהיה זה השר המוכשר והענייני ביותר, לא יוכל להצליח בלי תיקון פקודת המשטרה. לגזור סרטים בחנוכת תחנות משטרה זו לא מדיניות, וטיפול בכמה תכניות מוניציפליות לא יכול להחליף קביעת סדר יום למשטרת ישראל. המשטרה זקוקה לאבא של ממש והמפכ"ל זקוק למפקד. בלעדיהם הארגון ימשיך לדשדש במקום ולא יוכל לבצע את הזינוק קדימה הדרוש לו כל כך.
