לפי כללי התקינות הפוליטית, מחאה נמרצת נגד אי־קידומו של קצין חובש כיפה מצריכה גילוי נאות כשהמוחה הוא עיתונאי חובש כיפה. ובכן, הריני מצהיר בזאת בהן צדק (דתיים לא נשבעים) כי איני מכיר אישית את תת־אלוף עופר וינטר. מעולם לא נפגשנו, לא שוחחנו טלפונית ואף לא התמסררנו. הוא לא העביר לי שדרים דרך צד שלישי, ואני לא דובבתי את מקורביו. אם רוני דניאל התכוון גם אליי, אולי, כשקבע השבוע בטלוויזיה ש"עופר וינטר היה אפוף בעיתונאים סרוגים", אז הוא דיבר שטויות, במחילה. לעניות דעתי וינטר לא היה ואיננו אפוף אפילו בעיתונאי סרוג אחד, אבל רק על עצמי לספר ידעתי. גם פצחני 8200 לא יצליחו לאתר את מספר הטלפון שלו בנייד שלי.
ההתרסות הפרשניות נגד התייצבותם המחנאית כביכול של עיתונאים דתיים לימינו של וינטר באשר הוא דתי, מדיפות ניחוח של איבה פרימיטיבית לחובשי כיפות. הן חושפות מעיין מבעבע של דעות קדומות. לתא הפרשנים החילוני נדמה שאצל הדתיים אין שום דבר ספונטני; שהכול נסגר אצלם בשבת בבית הכנסת, קנוניה דתית אחת גדולה בלי שמץ של תום, רק שמירה על אינטרסים קהילתיים, ופוליטיקה כמובן.
"אומרים שפניו לבית היהודי", הכביר רוני דניאל מידע נוסף. סליחה, מה זאת אומרת "אומרים"? מי אמר? לדעתי, דניאל אמר לעצמו. אין לו בדל ראיה בעניין זולת שמועת הפגישה וינטר־בנט במהלך 'צוק איתן', אבל במסגרת הצורך להגן על איזנקוט מפני מתקפה דתית מדומה, מותר לטפול על וינטר מזימות קריירה פוליטית. עמיתו של דניאל, עמוס הראל מ'הארץ', הזהיר השבוע מפני ה"נטייה המסתמנת של וינטר להפעלת פוליטיקה חוץ־ארגונית, קשרים עם עיתונאים ולעתים גם פעילים פוליטיים, כחלק ממאבקי הקידום".
לא, אינני הולך לבצע פה פעולת תגמול ולטעון שדניאל והראל מגינים בלהט על איזנקוט כי שלושתם חילונים. הדיון בפרשת הקפאתו של וינטר אמור להיות מורכב יותר ותבוני פי כמה. אסור להפוך אותו לעימות בין־מגזרי או חלילה למתקפה פרועה על הרמטכ"ל, אבל גם אין צורך לחשוש מהעלאת השערה שפערי התרבויות בין חובשי הכיפות לגלויי הראש מילאו תפקיד מודע או תת־מודע בהחלטה שלא להפקיד אוגדה בידיו של קצין עתיר כישורי לחימה.
דף המפקד המפורסם של וינטר במהלך 'צוק איתן' הטיל אימה יתרה על צמרת צה"ל. היא מוכנה לקדם קצינים דתיים המקפידים על הפרדה בין עולמם האמוני לעולמם הצבאי, אבל חוששת מקצינים דתיים ששני העולמות נוגעים אצלם זה בזה. אפילו תוספת הכיתוב 'בס"ד' למסמך צבאי בלתי מסווג מרתיעה אותה, כפי שקרה בשנות התשעים המוקדמות לקצין דתי בכיר אחר, אפי איתם. הוא רשם 'בס"ד' על הזמנה ליום הורים, ונדרש לספק הסברים למפקדיו ולתקשורת.
"פקודת מטכ"ל בלתי כתובה אוסרת על מפקדים בכירים לתלות את מבטחם בבורא עולם, ומצווה עליהם להשליך את כל יהבם על כוחו של צה"ל ועל עוצם ידו הארוכה", התרעמתי כבר אז בעיתון ('מעריב'). למרבה הצער, מעט מאוד השתנה בינתיים בעניין הזה, ואולי אף השתנה לרעה. צה"ל קולט בחפץ לב אינספור צעירים יראי שמים, אך עדיין הודף את מה שהוא מזהה – בדרך כלל בטעות – כניסיונות הדתה או כגורמי הדתה.
לו הרב גורן היה חי היום, הוא לא היה מורשה לתקוע בשופר ליד הכותל, וגם לא היה אלוף. עובדה: מאז שנת 2000 הרבצ"ר הוא תת־אלוף גרידא, קצין דת שנועד לספק את הצרכים הפולקלוריסטיים של החיילים הדתיים. גם היהדות עצמה היא סוג של פולקלור גרידא בצה"ל.
כשעופר וינטר התבלבל לרגע ופרץ תחת אש את גבולות הפולקלור, הזדעזע המטה הכללי ת"ק על ת"ק פרסה. ארבע שנים חלפו בינתיים, אך העוון הנורא לא נשכח. במחנה מטכ"ל מקנן חשש מפני הפיכתו של צה"ל לצבא דוסי שיבריח את העקרונות הדתיים אל שדה הקרב (עיין ערך פרשת 'אשת יפת תואר' של הרבצ"ר הנוכחי אייל קרים). מצד אחד זוקפים שם לחובתו של וינטר את האהדה שגרף במרחבי הציונות הדתית, מצד שני מעבירים אותו זובור שרק מגביר את האהדה. לא ברור מה הוא יכול לעשות כדי לקטוע את מעגל הקסמים האכזרי. להתנצל? להודיע על פרישה מהציונות הדתית כדי להציל את הקריירה הצבאית שלו?
אי־מינוי וינטר לאוגדונר, ואפשרות פרישתו עכשיו מצה"ל, אמורים להטריד גם חילונים גמורים. מדינת ישראל עלולה להחמיץ את שרותיו של מפקד שדה משובח החורג מהתלם הפיקודי הבכיר במובן הטוב של החריגה. וינטר שייך לסוסים האבירים שאליהם השתוקק בשעתו הרמטכ"ל משה דיין, ואשר חסרונם באורוות הצבאיות מורגש היטב במערכות האחרונות. חבל שהרמטכ"ל הנוכחי נוטה לוותר עליו.
מאז מלחמת יום הכיפורים לא זכורים פה מצביאים שהפליאו להזיז גייסות בשדה הקרב ולאלתר מהלכים מבריקים נוכח פני האויב. מצביאי דורנו הם אשפי ביצועים כל עוד יתרון ההפתעה נמצא בידיהם, ובעלי ביצועים בינוניים כשהאויב מפתיע. הם נזקקו לשלוש שנים כדי להכריע את אינתיפאדת אל־אקצה, התקשו לסיים בהכרעה ברורה את מלחמת לבנון השנייה, וניהלו בכבדות את שלל המבצעים בעזה. וינטר, לפי עדויות מומחים, קורץ מחומרים אחרים. בצה"ל דחו השבוע בתוקף את הטענה שהוא נפסל בגלל הכיפה שלראשו, אבל הודו למעשה שהרמטכ"ל פיתח נוגדנים כלפיו עקב משקעי העבר. כך קורה שוינטר נמצא עכשיו כנראה בדרך לבקו"ם, הולך בעקבות קצינים ייחודיים דומים שנפלטו החוצה בגלל שטויות – עימאד פארס וצ'יקו תמיר. נשאר רק להתפלל שלא נצטער על כך כולנו במערכה הקרובה.
(הטור המלא במוסף "יומן" של מקור ראשון)
