"לא נוכל למלא את שליחותנו בלי עצמאות", הלינה השבוע נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות על הרפורמות הצפויות במערכת המשפט. אבל כמו אמורא בגמרא, "הוא מותיב לה והוא מפרק לה". חיות עצמה הבהירה השבוע טוב יותר מכל משפטן אחר מדוע הרפורמות הללו הכרחיות. כזכור, המשבר הפרלמנטרי החריף ביותר בימי כהונתה של הממשלה היוצאת היה סביב חוק האזרחות. תוקפו של החוק פג ביולי ואת המשמעות הבינו כמעט כולם: זכות השיבה פה, ואין מה שימנע מהמוני פלסטינים לקבל אזרחות באמצעות נישואים לערבי ישראלי. כמעט כולם, חוץ מהמפלגות הערביות ויו"ר מרצ ניצן הורוביץ ("קידום החוק הוא שבירת כלים").
- "אני נוסע לפולין בכל הזדמנות ויש לי שם חברים טובים"
- מי שלא רצה אותו כרמטכ"ל: כך סלל גלנט את דרכו למשרד הביטחון
- שלושה מחבלים חוסלו בג'נין במהלך מבצע מעצרים נרחב ביו"ש
הסיעות הציוניות בקואליציה והח"כים האחראים באופוזיציה הבינו שעם כל הכבוד לקרבות הבוץ הפוליטיים, יש פה מדינה לנהל. ועדיין, לשרה איילת שקד ולנציג האופוזיציה שמחה רוטמן נדרשו שמונה חודשים לפצח את הנוסחה ולגבש טקסט שרוב סיעות הבית יוכלו לחיות איתו בשלום. ח"כ רם בן־ברק מיש עתיד ישב בראש הוועדה שדנה בחוק בכנסת. חבריה ישבו שבעה נקיים על כל קוצו של יו"ד. התפשרו, ריככו, הורידו פה, שיפצו שם, והגיעו לתוצאה סבירה.
כצפוי, כל חובבי ציון (האגודה לזכויות האזרח, עדאלה, רופאים לזכויות אדם והמוקד להגנת הפרט) התאגדו ועתרו לבג"ץ נגד החוק החדש. חיות, פוגלמן ועמית פרסמו השבוע החלטת ביניים שומטת לסת. השופטים דרשו מהמדינה ומהכנסת להודיע אם תסכמנה לשורה של תיקונים בחוק: הענקת מעמד לפלסטינים המצהירים על עצמם כבעלי נטייה להט"בית ולנשים בנות יותר מ־40, הרחבת מכסת ההיתרים על בסיס הומניטרי, ועוד.
אין דרך לכבס את ההחלטה הזו. זוהי התערבות ברף הכי בוטה בעבודת הרשות המחוקקת. המסר שבג"ץ מעביר פה לח"כים הוא שאין משמעות לטרחה ולעמל שלהם. אם כל העבודה הקשה שנעשית בוועדות, הפשרות, הוויתורים, ההתחשבויות והאילוצים הם רק סיבוב ראשון לפני בג"ץ – למה זה אנוכי. אם אחרי קריאה שנייה ושלישית בכנסת השופטים לוקחים את הכלה לקריאה רביעית בהרמון בנות חת, למה לי חיים.
על כל סעיף וסעיף בחוק החדש התקיימו דיונים עם גורמי ביטחון ואנשי מקצוע. הכנסת גיבשה את עמדתה לאחר ששמעה את כל הקולות. הנוסח שיצא לא "התפלק לה". נכון, לא רק השופטים אשמים. גם הפרקליט ממחלקת הבג"ץים שייצג את המדינה, והעלה מיוזמתו רעיונות לתיקון חקיקה; לו היה מדובר בתיק אזרחי פרטי הלקוח היה תובע אותו בגין רשלנות מקצועית. אבל זה לא פוטר את השופטים מאחריות.
וזה מחזיר אותנו לרפורמות העומדות על הפרק. השופטים צודקים שלבית המשפט צריכה להיות זכות וטו לפסילת חוקים שדגל שחור מתנוסס מעליהם. אבל החלטות כמו זו שניתנה השבוע מוכיחות שלא זה האירוע. שהשופטים רואים את עצמם חלק בלתי נפרד מהליך החקיקה בכנסת, ולא מרגישים מוזר לפלוש לתחומה של הכנסת ולדרוש ממנה שותפות בעיצוב המדיניות הציבורית.
בג"ץ דורש עצמאות ואי־תלות, אבל קשה לדרוש עצמאות ואי־תלות כשאתה בעצמך לא מעניק אותה לזולת. הרפורמות המוצעות לא נועדו לפגוע בשופטים, אלא רק להעביר אותם טיפול זוגי מבוסס מובחנות. כשהם יבינו איפה הם מתחילים ואיפה הם נגמרים, כשהם יפסיקו להכריח את הכנסת להתנהל בדפוסי ריצוי, יהיה להם קל יותר לנהל מולה מערכת יחסים שפויה ומכבדת.
