הסערה שפרצה אמש (ב') בעקבות פרסומם של חלקים מטיוטת ההסכם הקואליציוני בין יהדות התורה לליכוד הייתה צפויה. שילוב בין האקזוטיות של חלק מהדרישות ובין המופרכות של האחרות הוליד גל בלתי נגמר של הלצות ברשתות החברתיות. התהיות מה עם מימון לקיגעל בקידושים בבתי הכנסת, ומדוע לא נכללה בהסכם גם הסדרת סבסוד למנהג אכילת הטשולענט בליל שישי, הן רק דוגמאות. היה כנראה מי שהעדיף שנתעסק אמש והיום בסוגיות הגניזה, הקבורה, החשמל ה"כשר" בשבת ויתר הנושאים הכלולים בחלקי הטיוטה שהודלפו, והשאלה החשובה היא כמובן למי, ובעיקר מדוע. בתקשורת החרדית שוררת תמימות דעים שההדלפה הגיעה מכיוונו של הליכוד. לדעתם, מדובר בניסיון שקוף של נתניהו ואנשיו לשפר עמדות במו"מ באמצעות הדלפה שתייצר לחץ ציבורי נגדי ללחץ הפוליטי שמייצרת המפלגה החרדית-אשכנזית.
אולם, בעוד בנושא מקור ההדלפה נדמה שהחרדים צודקים, לפחות בכיוון כללי, בשאלת המטרה דומה שהם טועים. גם בליכוד מבינים שהכותרות בחדשות 12 לא מזיזות לגולדקנופף ודרעי. האדמו"רים וגדולי התורה לא צופים בחדשות 12, והסקופים של עמית סגל ודפנה ליאל לא משפיעים על סדר היום שלהם. את האדמו"ר מגור ואת הרב גרשון אדלשטיין לא ממש מעניין מה אומר על הדרישות שלהם אמנון אברמוביץ'. את הדין והחשבון הם נותנים לבורא עולם ולקהל שומעי לקחם. לא לאף אחד אחר.
דומה אם כן שהמטרה של הפרסום לא הייתה להשפיע על החרדים, אלא להשפיע על סדר היום של חדשות 12. לא לשנות את ההסכם עם יהדות התורה, אלא לשנות את אופן הסיקור של ההסכם. בליכוד שמחים כשהכותרות הן על גניזה וקבורה, נושאים שאולי ייפתרו ואולי יישכחו. הם ודאי מעדיפים את זה על פני דיון ציבורי ממשי בשתי הסוגיות הכבדות והחשובות ביותר שעל הפרק, הגיוס ומימון החינוך החרדי.
שתי הסוגיות הללו דרמטיות, משום שהן אלו שישפיעו על דמותה של מדינת ישראל לאורך השנים הבאות, ולא מימון הגניזה והחשמל הכשר בשבת. הגיוס הוא פצע פתוח – סוגיה שקורעת את החברה הישראלית מזה שנים. כל סקר דעת קהל שנערך בעשורים האחרונים העלה כמעט את אותן התוצאות. אם היה נעשה משאל עם בישראל הפטור מגיוס חרדים היה מבוטל ברוב גדול מאוד, מכריע ממש. החרדים עושים שימוש בכוחם הפוליטי ובמורכבות הסוגיה על מנת לאכוף על החברה הישראלית הסדר לא הוגן, שבסופו של דבר מפלה בין דם לדם. דמו של הצעיר החרדי סמוק יותר מדמו של הצעיר הישראלי הרגיל. הישראלי יתגייס, והחרדי לא. כל הניסיונות לטפל בסוגיה בהידברות, תוך פניה לציבור החרדי ולרבניו – כשלו. גם הניסיונות לייצר שינוי מהשטח העלו חרס. מסלולי הגיוס שנבנו במיוחד עבור המגזר החרדי עונים כולם לסכמה לפיה: אם זה באמת צבא – המשרתים אינם חרדים, ואם המשרתים באמת חרדים – זה לא צבא, אלא במקרה הטוב ביותר מיזם הכשרה מקצועית על מדים. בפועל פרויקט שילוב החרדים בצה"ל כשל, והפצע פעור. התעקשות החרדים לזרות מלח על הפצע משקפת חוסר הבנה מוחלט של המצב, ומבהירה עד כמה הניתוק החרדי מהחברה הישראלית דרמטי. הרחקת הסוגיה מפתרון סביר היא אסון לחברה הישראלית, ובליכוד, שמצביעיו מאוד לא אוהבים את הכניעה בנושא, מעדיפים כמובן לעסוק בבדיחות קיגעל וטשולענט.
אך בעוד הגיוס הוא פצע פעור בלתי פתיר, סוגיית החינוך היא כבר מחדל גמור. סוגיית לימודי הליב"ה בחברה החרדית היא הדבר שישפיע יותר מכל על עתידה של המדינה. כאשר רבע מתלמידי מערכת החינוך בישראל לא מקבלים הכשרה שמאפשרת להם השתלבות פרודוקטיבית בשוק העבודה, הסיכוי של כלכלת ישראל להמשיך לתפקד ככלכלה מערבית מפותחת בעוד שני עשורים הולך ונמוג. כל עוד המגזר החרדי היה שולי מבחינה דמוגרפית, סוגיית החינוך החרדי לא הייתה אקוטית. כיום הנושא הזה הפך לדרמה עצומה שעתיד המדינה תלוי בה. בניסיון לשכנע את ההנהגה החרדית לפתוח צוהר לשינוי, הפעילה המדינה בעשור האחרון לחץ כלכלי ברמות משתנות, זאת באמצעות שחיקה של תקציבי החינוך למסגרות בחינוך שאינן מלמדות ליב"ה. לפני כמה חודשים כבר נראה היה שהלחץ מתחיל לתת פירות. מתווה החינוך של בעלז שקרס מאז הוא רק דוגמה אחת. אולם, היציאה לבחירות ובהמשך להן ההסכם הקואליציוני המתגבש כעת מאיימים לחסל כליל מאמץ מכוון של כמעט עשור לייצר שינוי שקריטי לעתיד המדינה. וגם על זה מעדיפים כנראה בליכוד שלא נדבר, ומעדיפים שנתמקד במספר החופים הנפרדים ובהכנסת חמץ בפסח לבתי החולים.
