כך לא מתנהג אדם שחלם להקים במהירות ממשלת ימין 'מלא מלא'. כך לא מתנהג שותף טבעי, בעל ברית. כך לא מנהל משא ומתן אדם שפעל במשך כל השנה האחרונה לחזור לכס השלטון, להחליף בדחיפות את ממשלת השינוי ולתקן את אוטוסטרדת החקיקה וקידום האג'נדות של המרכז שמאל.
התחושה שהולכת ומקבלת יותר ויותר אחיזה במציאות היא שנתניהו מורח את הזמן ככל יכולתו בתרגילים שונים ומשונים, על מנת להכשיר את האווירה הציבורית להכנסת גנץ לקואליציה. עוד לא ברור מי העז שתישחט לסעודת הסולחה, אבל הדלפת טיוטת ההסכם עם יהדות התורה – בדגש על הסעיפים המביכים שבה כמו דרישת מימון ממשלתי של מקומות גניזה של ספרי קודש, או מימון מכונים שיענו על שאלות הלכתיות, במקום התעסקות בסוגיות קריטיות ומהותיות בהרבה הנוגעות לחיים עצמם- יש מאחוריה יד מכוונת. גם הדלפת האמירות המיואשות של לוין על הדרישות המוגזמות של השותפות במשא ומתן הקואליציוני והבערת דעת הקהל נגד החרדים החשוכים שמתכננים להחזיר את המדינה לימי הביניים, הכל מחושב.
שותף אמיתי היה שומר קרוב לחזה את הסעיפים שנכתבו מלכתחילה על ידי יהדות התורה כדי לצאת ידי חובה מול חצרות ורבנים בציבור החרדי. שותף אמיתי היה מנהל משא ומתן דיסקרטי ואסרטיבי תוך דאגה אמתית לאינטרסים של כלל האוכלוסייה החרדית.
אבל חברי הכנסת החרדים עוד לא קולטים שנתניהו משתמש בהם בפעם המי יודע כמה כדי להלבין את עצמו בציבוריות הישראלית ולהפוך להיות המושיע של החילונים. הנה דברים שאמר רק הבוקר: "יהיה חשמל בשבת, יהיו חופים לכולם, לא תהיה מדינת הלכה אלא תהיה מדינה שבה נדאג לכולם. נוביל בדרך הימין הלאומי והליברלי".
כך בדיוק נהג נתניהו כאשר אפשר למעוז להעלות את חמתם של הציבור המסורתי והחילוני בישראל. במקום לאפס אותו בשיחת טלפון אחת, להבהיר לו שהוא מזיק למשא ומתן הקואליציוני – הוא נתן לו להתבוסס בבוץ ולאחר מכן, במוטיב חוזר הרגיע את הציבור הישראלי המבוהל: "הממשלה לא תפגע בקהילת הלהט"ב, המצעד ימשיך לצעוד".
זה בכלל לא משנה שסעיפים רבים שפורסמו אמש, מתוך ההסכם המתגבש מול יהדות התורה, הם "העתק הדבק" של ההסכם הקואליציוני מול הליכוד ב2015. זה לא משנה שבני גנץ הצהיר בעבר שהוא מוכן להעניק לחברי הכנסת החרדים דף חלק ולבן שיכתבו בו ככל שעולה על דעתם, ובלבד שיקימו אתו ממשלה.
זהו שדה הקרב של המשחק הפוליטי. כל קבוצה המגיעה להגה השלטון מנסה לקדם אג'נדות בהן היא מאמינה ולדאוג לאינטרסים שלה. מה שאמור לעורר מהתרדמת את חברי הכנסת החרדים, היא העובדה שהסכם רגיש כזה דלף אל התקשורת בתקופה רגישה.
מה שאמור להדליק אצלם נורה אדומה בוהקת היא העובדה שנתניהו ידע את גובה הלהבות ובכל זאת זרק אותם לאש, והעיר עליהם את חמתם של חצי מאזרחי המדינה. כולל מצביעי ליכוד רבים, חילונים, ליברלים, שמתחילים להתחרט על הברית ארוכת השנים עם המגזר החרדי.
כך לא מתנהג אדם מול שותפים שזחלו לצידו בשוחות. לא נענו להצעות נדיבות מהמרכז ומשמאל, ונצמדו אליו כל הדרך אל הניצחון. האם הדרך להלבנת הממשלה עוברת דרך דריסת השותפים הנאמנים ביותר? לנתניהו פתרונים. יש רק לקוות שהכיסא המיניסטריאלי שיתווסף לממשלת האחדות לא יהיה עשוי מהעור של המגזר החרדי.
