הדיון על חלוקת משרד הנגב, הגליל והפריפריה החברתית מעלה סימן שאלה על אופן החלוקה לקטגוריות של העשייה הממשלתית, ומדגישה את החשיבות של הגדרת תחומי האחריות של משרדי הממשלה.
הכותרת "משרד הנגב והגליל" מדגישה את מה שאין בו. חסרים בו יהודה ושומרון ובקעת הירדן. חסרות בו גם הערים החרדיות. כדי להכליל את הערים החרדיות – לקוחותיו של אריה דרעי – האריך משרד הנגב והגליל את שמו ואת סמכויותיו גם לפריפריה החברתית.
- עדיף שמשרד הנגב והגליל יהיה בידיים של של עוצמה יהודית ולא של ש"ס
- חוק האזרחות: בג"ץ דורש עצמאות אבל לא מוכן לתת אותה לכנסת
ראשית, הנגב והגליל לבדם הם הכללה רחבה ביותר: מה בין ערי הפריפריה ליישובים על הגבולות? כיוון שזו הגדרה גיאוגרפית ולא הגדרה נושאית, היא עלולה לחטוא למטרה.
אך אפשר גם להגדיר אחרת. המינוח "יישובי עדיפות לאומית" שהוגדרו בהחלטת הממשלה 3738, מגדיר כ-300 יישובים שהם מאוימים ביטחונית, סמוכי גבול וצמודי גדר. היישובים המאוימים ביטחונית הם יישובי בקעת הירדן, יהודה ושומרון. היישובים צמודי הגדר הם יישובי עוטף עזה וגבול הלבנון. היישובים סמוכי הגבול הם יישובים בגבולות הצפון והדרום. יישובים אלו בעלי חשיבות לאומית משותפת, וגם בעלי אתגרים וצרכים משותפים. יישובי העדיפות הלאומית מרוחקים מערים ומהשירותים והמענים החינוכיים, הרפואיים והסוציאליים שנמצאים בהם. בדרך כלל מתמודדים יישובי העדיפות הלאומית עם אתגר הצמיחה הדמוגרפית, והאיום הביטחוני הוא חלק משגרת יומם.
רוב המדינות ברחבי העולם שומרות על גבולותיהן בעזרת מחסומים, חיילים, טנקים ועמדות שמירה. הבחירה הציונית ההיסטורית היא לשמור על גבולות לא רק באמצעים צבאיים, אלא גם בעזרת קהילות אנושיות המסמנות הלכה למעשה את גבולותיה. הבחירה הציונית הזאת היא הבחירה העמוקה לכרוך יחד את העם והארץ כישות אחת, בלתי ניתנת להפרדה.
מדינת ישראל רגילה לסווג את עצמה בקטגוריות שיובאו אליה מאירופה או מארצות הברית, והדוגמה המטרידה ביותר לכך היא "הקו הירוק", קו שביתת הנשק שחתם את מלחמת העצמאות בשנת 1949, המגדיר את גבולות מדינת ישראל כגבולות שאינם ברי הגנה. אומנם הקו הירוק הוא קו היסטורי, אך בשום אופן הוא אינו קו אסטרטגי או ביטחוני.
מדינת ישראל כבר בעשות השמיני להיווסדה. הגיע הזמן שתיקח את עצמה ברצינות ותעצב בעצמה את גבולותיה ותפיסותיה העצמיות. העיניים האירופאיות שביקשו לשלוט במזרח התיכון במאה הקודמת, והעיניים האמריקאיות המבקשות ליצור לעצמן אחיזה באזור כיום, אינן יכולות להוביל את תפיסתנו העצמית. במילותיו של יגאל אלון בתוכנית אלון, עלינו ליצור "הכרעה", עלינו להתוות את הנתיב המדיני והביטחוני הנכון למדינת ישראל, ומכאן לתת את הדעת על דברורו לעולם.
יישובי העדיפות הלאומית הם חזית מאבקה של מדינת ישראל על גבולותיה, ולכן מגיע להם לקבל אפיון ייחודי וסיוע ותמיכה בהתאם לשמם – יישובי העדיפות הלאומית.
