החרם המוחלט על נתניהו מהמרכז שמאלה, הביא אותו למצב של היעדר מוחלט של אלטרנטיבות לבניית הממשלה, ומאפשר לשותפות הפוטנציאליות מהגוש להעלות את מחיר הקואליציה באופן חד, מתוך ידיעה שהדבר האחרון בו יסתכן נתניהו הוא בסיבוב בחירות נוסף. אולם, המצב שנוצר בו הוא נאלץ להקים ממשלה אך ורק עם מפלגות שנמצאות מימין לליכוד לא מקשה עליו רק בשל המחיר אותו הוא נאלץ לשלם עבור הקמת הממשלה, אלא יוצר לו בעיה קשה אף יותר – נגמרו לו התירוצים.
- בדרך לממשלה – סיקור מיוחד באתר מקור ראשון
- "כל חוק שמוכן – עולה": בגוש הימין מזרזים את החקיקה לפני הקמת הממשלה
לנתניהו תמיד היו שותפות משמאל ששימשו כתירוץ הנצחי לסיבה בגינה אי אפשר לבצע את השינויים שהימין האידאולוגי מתחנן לבצע כבר שנים. צעדים משמעותיים בהתיישבות? צריכים לעבור דרך ברק. שינויים במערכת המשפט? כחלון מבקש ומקבל בהסכמים הקואליציוניים וטו. אבל הפעם אין ברק, אין לפיד ולבני, אין כחלון ובטח שאין גנץ בממשלה פריטטית. הפעם, סוף סוף, בפעם הראשונה מאד 1988, עומדת על הפרק ממשלת ימין "מלא-מלא".
הימין האידאולוגי חיכה להזדמנות הזאת שנים. גם מצביעי הליכוד חיכו להזדמנות הזאת שנים. אחרי ארבע מערכות בחירות מתסכלות, מצביעי הימין קיבלו את המסר שהפעם זה באמת יקרה. אם הימין ייבחר, כל אותן רפורמות קריטיות שאי אפשר היה להעביר, יהפכו לכאלו שנמצאות בהישג יד, והפעם בלי אף גורם קואליציוני שיוכל לסכל אותן. מסתבר שבאמת אין אף גורם כזה, חוץ מגורם אחד – בנימין נתניהו.
את הסימנים הראשונים לכך שהממשלה הזאת לא עומדת לספק את הסחורה אפשר היה לראות עוד במשא ומתן עם סמוטריץ', שם הבהיר לו נתניהו שכל עוד ממשל ביידן קיים אי אפשר יהיה לקדם מדיניות ימין אמיתית ביהודה ושומרון. על פניו, נראה שסמוטריץ' הצליח באמצעות משא ומתן קשוח (שעליו חטף באופן אירוני קמפיין על כך שהוא שמאלני) לקבל מנתניהו מספיק עמדות השפעה בשביל להביא לשינוי משמעותי של המצב. אז בגזרה דחופה לא פחות, ויתכן שאף דחופה יותר, נחוש נתניהו לסכל כל שינוי משמעותי.
נדמה שהיום יותר מפעם, הימין מבין שללא תיקון נרחב של היחסים בין הרשות השופטת לרשויות האחרות, האפשרות שלו לשנות את המציאות תמשיך להיות מוגבלת על ידי גורמים לא נבחרים. הימין נבחר תחת הבטחה ברורה שמה שהיה לא יהיה עוד. פסקת התגברות, שינויים בוועדה לבחירת שופטים, פיצול תפקיד היועץ המשפטי והגדרת תפקידיו ומעמדו – כל ההצעות האלו ועוד היו על השולחן באופן ברור במערכת הבחירות הנוכחית, וההבטחה לשינוי אם הימין יחזור לשלטון הייתה מפורשת וחד משמעית.
הממשלה עוד לא קמה, ובעייתי לשפוט אותה לפי המו"מ הקואליציוני, אך מסתמן שניתן לאפסן את התקוות לשינוי משמעותי בתחום המשפטי. שר המשפטים המיועד של הליכוד, יריב לוין, מי שהביא לשולחן תוכנית מגובשת ומקיפה לשינוי, נוטה לוותר על התפקיד, אחרי שהבין שנתניהו נחוש לא לאפשר לבצע את השינויים הדרושים. פסקת ההתגברות, שהייתה דרישה של כל הגוש במערכת הבחירות, לא הוכנסה להסכמים הקואליציוניים עם אף מפלגה, בגלל התעקשות של צוותי המו"מ של הליכוד. גם דרישת המפלגות החרדיות לפסקת התגברות על מנת לחוקק חוק גיוס שלא יפסל, לשם שינוי, על ידי בג"צ – נדחתה. במקומה הציעה נתניהו לחוקק חוק יסוד שיכיר בחשיבות לימוד התורה – הכל כדי לא לבצע שינוי אמיתי במערכת.
אם גם בקדנציה הנוכחית לא יקדם נתניהו את הרפורמה במערכת המשפט מדובר יהיה בהונאת בוחרים של ממש, ובקץ הטיעון של נתניהו שהוא חלק מהימין האידאולוגי. ללא איזון מחדש של הרשויות, כשכל חוק של הכנסת חשוף לפסילה (או לארבע, כפי שהיה עם חוקי ההגירה), כשכל החלטה מנהלית תלויה בשיקול הדעת של היועמ"ש, כשמספיק איום על היותו של חוק "לא בגיץ" כדי להוריד אותו מהפרק, לא ניתן לקיים מדיניות ימין אפקטיבית כלשהי. בעבר, נתניהו כבר מנע רפורמות במערכת המשפט, ואף התגאה בכך. אם גם הפעם נתניהו יהיה חתום על סיכול דומה, אז אולי אפשר יהיה לומר שהוחלפה ממשלת השמאל, אבל שוב לא קמה ממשלת ימין.
