ההודעה הייתה דרמטית. 35 שנים אחרי פיגוע התעופה שזעזע את העולם, הודיעה ארה"ב בשבוע שעבר כי האיש שהרכיב את המטען שפוצץ את טיסת 103 של מטוס פאן־אם וגרם לאחד האסונות האוויריים הקשים בתולדות התעופה האזרחית – נמצא בידי הרשויות האמריקניות. במשך שנים הוכחש עצם קיומו של אבו־עגילה מחמוד אל־מרימי, המומחה מספר אחת לייצור פצצות של שירות הביון הלובי. כעת, גם אם באיחור, הוא צפוי לתת את הדין. כיצד שמו האמריקנים את ידם על האיש – כל זה נתון עדיין לאיפול כבד. אבל ההחלטה לחשוף את הסגרתו ערב חג המולד היא סוג של סגירת מעגל עבור משפחות 270 ההרוגים.
- הימין יכול להצביע על מה שצריך לתקן גם בלי לתקוע אצבע בעין
- אפס הדבקה או מיליוני מתים? המשטר הסיני ניצב בפני מלכוד
- על אף הקאמבק המדיני, ארדואן נמצא במסע הישרדות
השעה הייתה 18:25 כאשר טיסה 103 של חברת פאן־אם האמריקנית המריאה משדה התעופה הית'רו לעבר נמל התעופה קנדי בניו־יורק. זו הייתה טיסה עליזה במיוחד. ארבעה ימים בלבד לפני חג המולד שנת 1988, רבים מנוסעי המטוס היו בדרכם הביתה לבלות את החג עם בני משפחותיהם. בהם גם חבורה של סטודנטים אמריקנים מאוניברסיטת סירקיוז.
הם כבר לא הגיעו הביתה לעולם.
31 דקות לאחר ההמראה התפוצץ המטוס מעל שמי סקוטלנד. בתוך דקה צלל המטוס מגובה 9,400 מטר והתנפץ אל הקרקע בעיירה לוקרבי. איש לא שרד. 11 בני אדם נוספים נהרגו על הקרקע, ושורת בתים נהרסה. בסך הכול נספו באסון 270 איש. מכתש ענקי סימן את מקום הנפילה, אולם חלקים מן המטוס נמצאו גם במרחק קילומטרים רבים.
אבו־עגילה נחקר בחשד שהרכיב פצצות נגד אויבי משטר קדאפי, ובמהלך החקירה שלא עסקה בטיסת פאן־אם, הוא חשף בפני חוקריו את חלקו בפרשה פיצוץ המטוס
בעקבות הפיגוע הוקמה ועדת חקירה משותפת, אנגלית־אמריקנית. בשלב הראשון נפל החשד על ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין, בראשות אחמד ג'יבריל. הסיבה: חודש וחצי לפני הפיגוע נחשפה בפרנקפורט חוליה של החזית העממית שתכננה לפוצץ חמישה מטוסים אזרחיים, בהם מטוסים אמריקניים וישראליים אך גם מטוס ספרדי אחד. בחקירת אנשי החוליה התברר כי הכוונה הייתה להטמין חמישה מטעני נפץ בעלי מנגנון לחץ ברומטרי, שהוסלקו בתוך מכשירי רדיו ניידים והיו אמורים להתפוצץ בהגיע המטוס לגובה מסוים. ההערכה הייתה כי את הפיגוע הזמינה ממשלת האייתוללות באיראן, ששילמה לג'יבריל מראש במזומן. חודשים אחדים לפני כן הפילה משחתת הצי האמריקני וינסנט בשוגג מטוס נוסעים אזרחי איראני מעל שמי המפרץ הפרסי. 290 נוסעים איראנים נספו. המנהיג העליון, האייתוללה חומייני, הבטיח כי השמיים "ימטירו דם" כנקמה. נראה היה כי 270 נוסעי פאן־אם היו קורבנות עין תחת עין של מבצע נקמה איראני.
אולם בהמשך, בעקבות ממצאים נוספים, הוסט מרכז הכובד של החקירה מאיראן ללוב. הנרטיב המודיעיני החדש גרס כי פיצוץ המטוס האמריקני היה נקמה של שליט לוב מועמר קדאפי על תקיפה שביצעה ארה"ב על ארמונו, שבה נהרגה גם בתו המאומצת. ההחלטה האמריקנית להפציץ את ארמונו של קדאפי התקבלה לאחר שבחקירת פיגוע בדיסקוטק "לה בל" בגרמניה, שבו נהרגו חיילים אמריקנים, הוכח קשר ללוב. כך נפתחה שרשרת הדמים.
החקירה הייתה קשה ומורכבת. במהלכה נקבע כי המטוס הופל באמצעות 450 גרם של חומר נפץ פלסטי שהוסלקו במכשיר רדיו שהוטמן בתוך מזוודת סמסונייט קשיחה. מהחקירה עלה כי המזוודה הועלתה על המטוס במהלך טיסת המשך מפרנקפורט להית'רו. בדיעבד התברר כי המזוודה החלה את דרכה במלטה והגיעה לפרנקפורט באמצעות עבד אל־באסט אל־מגרחי, סוכן חשאי בשירות הביון הלובי, ואיש חברת התעופה הלובית במלטה, אל־אמין פחימה.
בעקבות הממצאים הטיל האו"ם סנקציות על לוב, כדי לגרום למשטרו של קדאפי לשתף פעולה עם החקירה. אלו היו סנקציות קשות במיוחד שכללו איסור טיסות ללוב וממנה, אמברגו נשק, וחרם על מוצרי נפט שהיו מקור ההכנסה העיקרי של לוב. אבל קדאפי לא מיהר לשתף פעולה. העיצומים, שנמשכו שבע שנים תמימות, פגעו קשות במרקם החיים בלוב, ועד היום זכורים לתושבי המדינה כתקופה מרה במיוחד. רק לאחר שבע שנים התרצה שליט לוב, ושני החשודים הוסגרו לידי ממשלת סקוטלנד. במהלך המשפט זוכה פחימה ושוחרר. מגרחי לעומתו נמצא אשם ונדון למאסר עולם.
ארבע שנים נוספות חלפו בטרם הסכימה לוב לקבל אחריות לפעילותם של שני הסוכנים. באוגוסט 2003, בעקבות קבלת האחריות, התחייבה לוב לשלם למשפחות ההרוגים פיצויים בסך 2.7 מיליארד דולר, והסנקציות הוסרו. בנובמבר 2008 הועבר הסכום לקרן פיצויים מיוחדת וחולק בין המשפחות, 10 מיליון דולר למשפחה.
סדרת הדוקו של האח השכול
לכאורה בכך נסתם הגולל על הפרשה הסבוכה והמורכבת. אבל לא. מלכתחילה לוותה החקירה בטונים צורמים, וסימני שאלה רבים ריחפו מעליה לכל אורך המשפט. בעיקר בגלל המעבר מהטלת האחריות להזמנת הפיגוע על איראן, ולביצוע על אחמד ג'יבריל מהחזית העממית – אל לוב ומועמר קדאפי. השאלה הזו תודלקה במשך שנים, במיוחד לאחר שאל־מגרחי טען לחפותו לכל אורך המשפט. והייתה שאלה נוספת שריחפה באוויר: מתוך חמש הפצצות שייצרו אנשי חוליית החזית העממית שנתפסו בפרנקפורט, אחת נעלמה איכשהו.
מגרחי כבר אינו בין החיים. הוא שוחרר מהכלא ב־2009 בעקבות סרטן סופני שבו לקה ושב ללוב, שם מת זמן קצר לאחר מכן. אולם משפחתו לא הפסיקה להיאבק בבית המשפט בסקוטלנד למען טיהור שמו. ההליך הזה הגיע לסיומו בחודש שעבר. בשימוע בבית המשפט הפלילי הגבוה של סקוטלנד נדחה סופית ערעורם של בני משפחת מגרחי על הרשעתו. הערעור, שנשען על בדיקה עצמאית שקבעה כי ייתכן שמגרחי היה קורבן לעיוות דין, סוקר בהרחבה בעיתונות הבינלאומית. גם בישראל התפרסמו בחודש שעבר כמה כתבות ששבו לדוש בפרשת לוקרבי וטיסת פאן־אם. אחרי 35 שנים, הפרשה עדיין מסעירה את הרוחות. עכשיו, בעקבות ההודעה על הסגרתו של אבו־עגילה, היא צפויה לשוב ולככב בראש החדשות.
אבל פתיחת הפרשה התרחשה כבר לפני שבע שנים. ב־2015 העלתה תוכנית התחקירים האמריקנית "פרונטליין", של רשת PBS, סדרה דוקומנטרית בשלושה פרקים. יצר אותה קן דורנשטיין, שאחיו נספה בפיגוע. במשך שנים ניסה דורנשטיין להבין מה בעצם קרה. זמן קצר לאחר מותו של מועמר קדאפי מצא האח השכול קצה חוט. דורנשטיין דיבר עם אחד הסוכנים הלובים שהורשע בפיגוע בדיסקוטק "לה בל" בגרמניה. הסוכן הכלוא בגרמניה סיפר לו כי האיש שלימד אותו כיצד להרכיב פצצות הוא מומחה טכני שאותו זיהה בשם אבו־עגילה. במהלך חקירתו נבר דורנשטיין בארכיון המסמכים של השטאזי בגרמניה ואיתר את אבו־עגילה ואת מספר הדרכון שלו. מספר הדרכון תאם את המידע שהופיע בתשדורות של ה־CIA, שעקבו אחרי כניסות ויציאות של אבו־עגילה משדה התעופה במלטה.
קצות החוטים החלו להתחבר. בשלב הזה הגיע לאוזניו של דורנשטיין מידע ולפיו אדם בשם אבו־עגילה, היושב בכלא הלובי, נדון לעשר שנות מאסר על הרכבת פצצות שנועדו להרוג את אויביו של קדאפי מבית. דורנשטיין העריך שמדובר באותו אדם. בחקירה שערך דורנשטיין התברר כי ב־2011, בעקבות נפילת קדאפי, נחטף אבו־עגילה בידי אחת המיליציות האסלאמיסטיות והוכנס לכלא. אחד מקציני הכלא חקר אותו בחשד שהרכיב פצצות נגד מתנגדי משטר קדאפי, ובמהלך החקירה – שלא עסקה בטיסת פאן־אם – העלה אבו־עגילה את הנושא וחשף בפני חוקריו את חלקו בפרשה פיצוץ המטוס.
בדיעבד התברר של־CIA היה מידע על אבו־עגילה ועל תנועותיו בשדה התעופה במלטה, אולם לא הייתה בידם תמונה שלו או השערה כיצד הוא נראה. בחקירה זהותו איכשהו נשמטה, והוא נעלם עמוק מתחת לרדאר.
כל זה השתנה בעקבות החקירה של דורנשטיין, שלא רק איתר אותו בכלא אלא גם הצליח להשיג את תמונתו. בשבע השנים האחרונות חי אבו־עגילה על זמן שאול. הנסיבות המדויקות להסגרתו עדיין לוטות באיפול אמריקני כבד, בעיקר בגלל המשמעויות הפוליטיות והמדיניות ליחסי ארה"ב עם הממשלה המקרטעת בטריפולי. כבר עתה מסתובבות שמועות עקשניות שלפיהן ראש ממשלת לוב, עבד אל־חמיד דבייבה, הסכים תחת לחץ אמריקני כבד לעסקה להסגרתו של אבו־עגילה תמורת תמיכה אמריקנית בהמשך שלטונו. דבייבה אמור היה לפנות את כיסא ראש הממשלה כבר לפני שנה ולהכריז על בחירות חופשיות ודמוקרטיות בלוב, אולם הבחירות לא התקיימו, והוא נתון ללחץ מתמיד מבית ומחוץ לפרוש מהזירה הפוליטית.
האם אכן הייתה עסקה כלשהי? כרגע אין לדעת. כבר היו דברים מעולם. הממשלה בלוב מחזיקה בכלא בכירים נוספים מעידן קדאפי, שכל אחד מהם הוא מטבע עובר לסוחר ומושא עסקה פוטנציאלי. לא מכבר שוחרר למשל מהכלא בלוב סעדי קדאפי, בנו הכדורגלן של שליט לוב, ומצא מקלט בטורקיה. השאלות מי הרוויח מה ובאילו תנאים, נותרו קבורות עמוק באדמה. אף ששוחרר מלוב, העיצומים שהכריזה עליו מועצת הביטחון של האו"ם נותרו בעינן והוא עדיין מבוקש על ידי האינטרפול.
חטיפה לאור יום
בחזרה לאבו־עגילה. לפני כחצי שנה הוא שוחרר מהכלא בלוב, ושב לחיק משפחתו בשכונת אבו־סלים בטריפולי. לכאורה בטוח מכל פגע. כל זה השתנה כהרף עין בחודש שעבר. ב־16 בנובמבר, בצהרי היום, כך על פי הצהרה שנתנו בני משפחתו, הופיעו סמוך לביתם שני טנדרים ובהם חמושים בלתי מזוהים בלבוש אזרחי, וחטפו את אבו־עגילה. למשפחה התברר כי הוא נלקח לעיר החוף מיסרטה. בהמשך, על פי דיווחים שונים, נחת במיסרטה מטוס פרטי ולקח את אבו־עגילה למלטה.
להערכת המשפחה, החוטפים הם אנשי מיליציה מקומית הנהנית מחסות ממשלתית, בשם "כוחות הייצוב". בראשה עומד עבד אל־ר'אני אל־קיקלי, מפקד מקומי הידוע לשמצה באכזריותו. על פי השמועות בטריפולי, החוטפים משתייכים לקבוצה קטנה המכונה "בריגדה 22", הפועלת בשירותו של אל־קיקלי.
בהצהרה שנתנו בני המשפחה הם הפנו אצבע מאשימה לעבר הממשלה בטריפולי: "מפלגות מסוימות מנסות לנצל את המצב הכאוטי השורר בלוב ואת המחלוקות הפוליטיות העמוקות כדי לשוב ולהעלות מחדש את פרשת לוקרבי, זאת לאחר שהעניין כולו מוצה ונסגר בהסכמה פוליטית ומשפטית בין לוב לארה"ב כבר ב־2008". בני המשפחה אף גינו את הדממה התקשורתית מצד ממשלת לוב, ואמרו כי היא נובעת מ"פעילותה הבלתי חוקית מחוץ לגדרי המערכת המשפטית, בהסגרתו למדינה זרה".
למעשה, משפחתו של אבו־עגילה מאשימה את ראש ממשלת לוב בהסגרת אבי המשפחה לאמריקנים בניגוד לחוק הלובי. עד כמה גדולה המבוכה בקרב השלטונות בלוב אפשר ללמוד מהצהרתו של ראש המודיעין הלובי חוסיין אל־אייב, שאמר כי החטיפה בוצעה על ידי "חוליה בעלת שיוך בלתי ידוע ובלי כל קואורדינציה משמעותית עם שירותי המודיעין". קשה למצוא ניסוח מתפתל יותר.
כפי שהדברים נראים כעת, הממשל האמריקני מצליח להגיש לציבור תשורה נאה. היא בולטת על רקע הסערות ובחירות האמצע, שהממשל עבר אותן במאמץ לא קטן. אבל משפטו של אבו־עגילה, לכשייפתח, ייתקל בקשיים. ההגנה צפויה לתקוף לא רק את עצם חוקיות הבאתו לארה"ב, אלא גם את המסמך שבו התוודה לכאורה אבו־עגילה כי הוא האיש שהרכיב את המטען שפוצץ את מטוס פאן־אם. ההגנה צפויה לטעון שאי אפשר להסתמך על וידוי שהושג בתנאי לחץ, בכלא שהוחזק באותה תקופה בידי מיליציה אסלאמיסטית. האם זה מה שמערכת המשפט האמריקנית מוכנה לקבל כמסמך תקף?
אלא שעל פי הדו"ח שהגיש סוכן ה־FBI הממונה על החקירה לבית המשפט, וידויו של אבו־עגילה, המשתרע על פני עשרים עמודים והועבר לידי הרשויות בארה"ב – הוא דו"ח שבו אבו־עגילה העלה מיוזמתו את העניין וענה לשאלות פתוחות ולא מוכוונות. ובכל מקרה, סביר להניח שאבו־עגילה עוד ייחקר ושיימצאו הדרכים הלגליות לגרום לו להתוודות.
אז צדק אולי ייעשה בקרוב, אבל יהיו לו שתי השלכות משמעותיות. הראשונה היא על כיסאה המתנדנד של הממשלה בלוב, שלמרות מצבה הפוליטי מאפשרת ייצוא נפט סדיר לאירופה. בימי משבר אנרגיה, כאשר כל טיפת גז ונפט נחשבת, זה בהחלט עניין לא פשוט. הנושא השני שצפוי לעלות מחדש הוא ההקשר האיראני של פרשת לוקרבי, היה או לא היה. יורם שוייצר, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, אומר שהוא התלבט שנים בעניין, אבל "מתוך היכרות אינטימית עם שתי הפרשות, לוקרבי והחזית העממית, המסקנה החותכת שלי היא שהאחריות היא לובית נטו". ועם כל זאת, בסיטואציה הגיאופוליטית הנוכחית מול איראן, הנושא צפוי לעלות מחדש.
