כשלוש מאות מטרים בלבד מפרידים בין המועדון הקהילתי של קשישי קהילת ברה"מ בירוחם לבין בית הספר 'קול יעקב', בית הספר הממלכתי-דתי היחידי בעיירה. משני המבנים הקרובים הללו נוצרו סרטים רחוקים מאוד בתוכנם, שיוקרנו הערב (א') בהקרנת בכורה על אותו מסך, באירוע הפתיחה של פסטיבל דוקאביב נגב, הפסטיבל לקולנוע דוקומנטרי שמתארח בירוחם מדי שנה.
- מסורת במבחן: סרט שהוא השראה להקמת בית
- עיר-אובות: היישוב שנוסד על ידי חרדים משיחיים מארה"ב הוקם כעת מחדש
"הבית שלנו", הסרט על המועדון הקהילתי שיצרה אילנה בריל מביא את סיפורה של קהילת עולים הקיימת כמעט בכל עיירה בנגב, ובכל זאת צריכים להודות שהיא מעט שקופה. ירוחם, דימונה, שדרות או אופקים מזוהות כעיירות מסורתיות עם רוב מזרחי אבל בכל אחת מהן מתגוררים גם אלפי עולים יוצאי ברית המועצות שלצד השתלבותם באוכלוסייה המקומית, מנסים לשמר גם חלקים מהתרבות ממנה באו. "זה בית הכנסת שלנו", מסבירה בסרט אחת הנשים שפוקדות את המועדון הקהילתי בירוחם. הקשישות במועדון שרות שירים רוסים במקהלה, עושות ספורט, אורגות וכותבות. הדור הבא, הם אומרות, כבר לא יזדקק למועדון כזה. "הילדים שלנו כבר חושבים בעברית", אומרת מישהי, ומקווה בכל זאת שמעט מהתרבות הרוסית תעבור גם לדורות הבאים.
"כנפי יונה" הסרט שיצרה חגית בלומברג מספר את סיפורה של יונה קנינו, המנהלת הוותיקה של בית הספר 'קול יעקב'. קנינו, בת ירוחם שלמדה בבית הספר שהיא מנהלת כבר קרוב לשלושים שנה מתמודדת בסרט עם שאלת עתידו של בית הספר שמכיל למעלה מ-700 תלמידים. היא ורבים מצוות המורים רוצים לשמר את הייחודיות של בית הספר כמוסד אינטגרטיבי המכיל מגוון של תלמידים, ולכן הם מעדיפים לפצל אותו לשני מתחמים לפי שכבות גיל, במקום להקים בית ספר נוסף שעלול לפצל את האוכלוסייה לזרמים שונים, ולאבד את האינטגרציה. הדיונים בסרט בצוות ההוראה ובמועצת התלמידים מספקים אמירות מעניינות על הכלה ועושר תרבותי שכבר קשה למצוא היום בחינוך הדתי.
בסרט נוסף שיוקרן הערב יוצא ניסים אלמקייס, מנהל סניף 'מאיר פנים' בדימונה, למסע אל עברו המודחק כילד שהתייתם בגיל צעיר מאמו, ננטש על ידי אביו, ונדד בין בתי אומנה עד שהגיע לחברת הנוער בקיבוץ סעד, שם התחיל מחדש את חייו שהפכו מילדות מרובת חסכים, לחיים בוגרים של נתינה.
שלושת הסרטים הקצרים הם חלק מפרויקט 'מראות' שפותח כבר שבע שנים את פסטיבל דוקאביב נגב, שנמשך שלושה ימים. במסגרת הפרויקט יוצרים מקומיים מפיקים, בהנחיית במאים מקצועיים, סרטים קצרים על דמויות מקומיות. הדמויות המוכרות מהרחוב מככבות פתאום על המסך הגדול, ומגלות צדדים מרגשים שלא היו מוכרים עד כה.
פרויקט מראות הוא רק חלק מהדיאלוג המבורך שמתקיים בין אנשי 'דוקאביב' לתושבי הנגב. גם הסרטים ביתר ימי הפסטיבל נבחרים בשיתוף תושבי ירוחם ומותאמים לקהל היעד שצפוי להגיע להקרנות. כך, היציאה של הפסטיבל לפריפריה נעשית תוך הקשבה תרבותית למחוזות שאליהם הוא מגיע. גם דוקאביב נגב שמתקיים בירוחם וגם דוקאביב גליל שמתקיים במעלות־תרשיחא, מציגים מודל נכון להנגשה של מפעלי תרבות. הם לא מבקשים להקרין את תל אביב על המסך של הפריפריה, אלא להתאים את המסך למקום שבו מתקיים הפסטיבל.
