שוב קרה להם הנס הזה. פיה פלאית במשרד האוצר פיזרה אבקת קסמים באגף הממונה על השכר, וגרמה לדו"חות שלהם לצאת בדיוק כאשר אחד הסקטורים במשק נאבק איתם על תקציבים. אחרי שהדו"ח על שכר המורים והמנהלים במשרד החינוך יצא, בעיתוי מקרי לחלוטין, בזמן הדיונים מול יפה בן־דויד והסתדרות המורים, השבוע התפרסם דו"ח השכר והגמלאות של עובדי מערכת הביטחון בדיוק בזמן הדיונים על התר"ש (תוכנית רב־שנתית) בצה"ל. בשבוע שעבר לעגנו כאן לאיום המדומה של כוחות הביטחון לקצץ בערכות מצילות חיים; השבוע הממונה על השכר קובי בר־נתן משיב אש באמצעות פירוט הפנסיות שלהם.
- הפנסיות התקציביות בצה"ל: המסמך שחושף את השכר הגבוה של קצינים לשעבר
- דו"ח ממונה השכר: הפנסיה התקציבית בצה"ל גבוהה פי 5.3 משל עובדי מדינה
- שרי הממשלה המתפזרת עבדו עלינו בעיניים והציבור נאלץ לשם וביוקר
גם אצלכם המונח "פנסיות גישור" גורם לאוזניים להיאטם באופן לא רצוני? תופעה מוכרת. אני רחוק מלהיות מומחה בנושא, אבל השבוע אהיה התלמיד שקורא ומסכם לכולם. נתחיל ברקע: בשנת 2004 הופסק בשירות המדינה הנוהג הנפסד של "פנסיה תקציבית", זו שמשולמת מכספי המיסים בהתאם לשכר האחרון של העובד, שבמהלך הקריירה שלו לא הפריש משכרו עבורה. הנוהג הופסק מכאן ולהבא אבל החוב כלפי הוותיקים לא הלך לשום מקום, כך שמקבלי הפנסיה התקציבית צפויים לעלות למדינה יותר מטריליון שקל בשנים הבאות. כן, כן.
פנסיית הגישור היא עבור עובדי מערכת הביטחון שפורשים בגיל מוקדם יותר. אנשי קבע ששירתו עד גיל 35 לכל הפחות, זכאים לפנסיה חודשית עד שיגיעו לגיל פרישה ויקבלו פנסיה צוברת רגילה. קצינים בצה"ל פורשים בממוצע בגיל 45, בשב"כ ובמוסד גיל הפרישה הממוצע הוא 52.5. פנסיית הגישור היא פנסיה תקציבית לכל דבר, במובן זה שהיא אינה מבוססת על הפרשות, אבל מוגבלת בזמן.
ובכל זאת, מאז שהומצאו פנסיות הגישור לפני 18 שנה, יש מחלוקת איך לחשב אותן. דו"ח הממונה על השכר שפורסם השבוע, מראה שגמלאים קצינים בגופי הביטחון זכאים לקצבאות הממקמות אותם בעשירון העליון של ההכנסות מפנסיה בכלל המשק. הקצבה הממוצעת שמקבל קצין שפרש, עומדת על 18,595 שקלים בכל חודש. כשמדובר באלוף במיל' זה מגיע ל־44,514 שקלים לחודש בממוצע. נדגיש שוב: זאת לא הפנסיה של גיל 67 ואילך, אלא הקצבה החודשית מהמדינה בשנים שלפני כן, לצד הכנסה נוספת מעבודה בשוק האזרחי.
כבר ב־2016 חלחלה ההבנה שפנסיות הגישור הן פצצה מתקתקת שצפויה לתפוח לסכומים מטורפים כמו הפנסיות התקציביות. משכך, אפילו בלי הסכמות בין משרד האוצר למשרד הביטחון בשאלת החישוב, צה"ל התחייב לצמצם את הקצבאות כך שעד 2025 קצבת הקצינים הגמלאים תתכנס ל־12,000 שקלים בחודש, צמוד למדד. זוהי התחייבות שמעוגנת בחוק ולצידה איום – אם הצבא לא יעמוד בה, שר האוצר יקבל את הזכות לקבוע את תקנות פנסיות הגישור.
ובכן, במרחק שלוש שנים מהדד־ליין, דו"ח הממונה על השכר מראה שכדי לעמוד בהתחייבות יצטרכו בצה"ל לחתוך בחדות את הפנסיות לקצינים. הקצבה הממוצעת שלהם ב־2015 עלתה על 20 אלף שקלים, מאז נחתכו ממנה כאלפיים שקלים, אבל בקצב הזה צה"ל לא יעמוד בהתחייבות בעוד שלוש שנים. "תוספות הרמטכ"ל" שהוכשרו בדיעבד בשנה שעברה, בעלות כוללת צפויה של עוד 15 מיליארד שקלים בעשור הקרוב, הן לא בדיוק צעד בכיוון המצמצם.
ההיגיון של פנסיות הגישור ברור: מ"פ או סמג"ד שהיה איש שטח מעולה, עשוי למצוא את עצמו יוצא לשוק החופשי בגיל 35 פלוס, בלי שיש לו הכשרה רלוונטית למקצוע הולם. מן ההגינות שנדאג למי שהקדיש את חייו לביטחוננו, ובטח שלא נפלה אותו ביחס למי שהלך ללמוד מדעי המחשב בשנים האלה. הבעיה היא שבצה"ל לא מוכנים לעשות הפרדה בין תפקידי לוחמה בשטח או תפקיד טכנולוגי מבוקש, ובין תפקידי מטה ומנהלה. מדוע משפטנית צה"לית, פסיכולוג בקבע או קצין שאחראי לניהול צי רכב, צריכים לפרוש מוקדם ולקבל פנסיית גישור מנופחת, בזמן שמקביליהם האזרחיים ממשיכים לעבוד כרגיל ולא חולמים על קצבה מהמדינה?
מחקר של הכלכלנית הראשית באוצר מראה שרוב גמלאי צה"ל בגיל העבודה דווקא משתלבים נהדר בשוק האזרחי. 76.5% מפורשי צבא הקבע מועסקים בשוק, ושכרם הממוצע עמד ב־2019 על 21,400 שקלים, פי שניים ויותר מהשכר הממוצע במשק. אלה שמקבלים את הקצבה הגדולה ביותר, מתברגים בעבודות עם משכורת גבוהה מאוד שהופכת את הקצבה לפחות מרבע מהכנסותיהם.
טיעון נוסף שנשמע לא מעט, הוא שבלי פנסיות גישור מפנקות צה"ל לא יצליח לגייס כוח אדם איכותי. במערכת הביטחון מודאגים, ובצדק, מעלייה בהיקפי הפרישה של קצינים ב"קבע מובהק" (עד גיל 34־35), בעיקר במקצועות הטכנולוגיים. אלא שכבר בוויכוח על הגדלות הרמטכ"ל לפני שנה, הפריך את הטיעון הזה מי שהיה סגן הרמטכ"ל, יאיר גולן. "צריך לומר את האמת", קבע גולן נחרצות בריאיון לכלכליסט, "אף אחד לא נשאר בצה"ל בגלל הזכויות הפנסיוניות. זה קשקוש. לא מכיר אף אחד שאומר לעצמו אני אחתום קבע בגלל הפנסיה. אלה אגדות עם שאין להן אחיזה במציאות. זה פשוט עורבא פרח".
שוק העבודה השתנה. החיפוש אחר "יציבות תעסוקתית", שאפיין את הדור הקודם, הומר בתזזיתיות וקפיצה מעבודה לעבודה מדי כמה שנים בדור הנוכחי. קצינים ב־8200 עוזבים להייטק כי הם מקבלים הצעות חלומיות, לא כי מבטיחים להם שם פנסיה בגיל 45. לכן באוצר הציעו חבילה: מתגייסים יוכלו לבחור בין שני מסלולים – או השכר הנוכחי עם העתיד המובטח של פנסיית הגישור, או שכר גבוה ותחרותי עם ויתור על הפנסיה. במוסד הסכימו לדיל הזה בשנה האחרונה, והפלא ופלא: 17.4% מעובדי הגופים החשאיים מועסקים כיום בחוזה אישי ולא יקבלו גישור. בצה"ל, לעומת זאת, מסרבים בינתיים לשמוע.
איך הסיפור הזה ייגמר? נחכה לסיום הדיונים בין משרדי האוצר והביטחון על התר"ש הצבאי. זהו בסך הכול סיבוב נוסף בהתגוששות רבת שנים בין שני המשרדים, שנוגעת לעוד אלפי סוגיות דרמטיות בתקציב הביטחון. אבל אחרי שני עשורים של מחלוקת כדאי לשים סוף לוויכוח על הפנסיות הצה"ליות, או לפחות ללכת לגישור.
