קומיקאי יהודי מבוהל, מרגל בריטי ממוצא יהודי שמאמין בכל ליבו בנאציזם, לוחמי אצ"ל ולח"י שמסתבר שהם פסיכופתים לא קטנים, סוהר בריטי חמום מוח ופשיסטים איטלקיים שאוהבים כדורגל – נפגשים במחנה מעצר בלב המדבר. נשמע כמו התחלה של בדיחה? תלוי את מי שואלים.
כאשר ישבנו לצפות ב "קרתגו" של תאגיד השידור "כאן", שיצרו האחים רשף וינץ לוי, יחד עם תומר שני בשיתוף המון גורמים בינלאומיים, ציפינו לגאווה ישראלית חדשה, מעין אחות ל"שעת נעילה" ו"טהרן". הצופים כל כך חיכו לסדרה שתעטר את גיבורי העם היהודי היושב בציון, תספר כיצד עמדו לוחמי המחתרות זקופי ראשים למול האויב הבריטי האכזר, ובלב שלם הסכימו למות על קדושת המולדת.
אבל אחרי הפרקים הראשונים, שעלו לאוויר אמש (א'), הבנו כי קרתגו רחוקה מלהיות כזו. מדובר בסדרה שנלחמת בכל הכח על זרותה, ומציגה לנו קומדיה שחורה משחור (בדומה ל "נחמה" גם יצירה ממוחו ובגילומו של רשף לוי) על החיים במחנה המעצר.
* * *
העלילה בקצרה: בימי המנדט הבריטי, קומיקאי ו"סלב" יהודי בשם אלייז'ה נשלח למחנה המעצר "קרתגו" באפריקה, שם הוא נאלץ להתמודד עם כל מי שרוצה להרוג אותו (כולם), ולנסות להתרגל לחיים במחנה, שבו תגרות בין יהודים לפושעים נאצים הם דבר בשגרה. ודאי כבר מהתקציר הבחנתם שהדמויות מוקצנות עד ללא היכר, הסיטואציות מופרכות וכבונוס – קריין שהופך כל סצנה לדמיונית ומוגזמת אף יותר.
התחושה הנלווית אל רוב הצפייה דומה לזו שמקבלים בשיחה עם הבחור ההוא – אתם בטח מכירים אותו – זה שלא יאפשר לאף שיחה להיות רצינית מדי או כבדה מדי, וכשמתקרבים רחמנא ליצלן לעבר יבשת הרגשות, הוא מיד יסיט את ההגה אל ההומור הבטוח. גם כאשר תצחקו איתו הלב שלכם ירגיש אכזבה ויותר מזה – החמצה.
כך גם בקרתגו – חלק לא קטן בתוכנו רצה להתחבר לסיפור העברי, לחלוצים האמיצים והגאים, ולא אלו שרבים עם פושעי מלחמה נאצים כאילו היו תלמידי תיכון שמדברים בסלנג תוצרת 2022. "בתכלס, מי לא נשבר בחקירה?!" לוחש יעקב, מפקד האצ"ל במחנה (רשף לוי) לחבר הארגון, לאחר שגזר את מותו של אלייז'ה, שק החבטות המקומי (אורי גוב הנהדר). זו אחת מנורות האזהרה שמודיעות לנו כי כל מה שאנחנו הולכים לראות, מעבר לתפאורה המושקעת ולסט הבנוי היטב, לא קרוב לעובדות.
האחים לוי יכלו להשתמש ביתרון המובהק שלהם, בשונה משאר היוצרים ההוליוודים שעוסקים בישראל, העובדה שהם גדלו פה, גרים פה ומכירים מקרוב את המציאות. הם יכלו לשזור בצורה מדויקת הרבה יותר את הקומדיה בהיסטוריה, בצורה כזאת שהצופה ישראלי יצליח לחייך, לבכות, להתגאות, ולהתפלל לשלום הדמויות, במקום לשבת רוב הזמן, גבה מורמת ובבלבול מוחלט.
הבחירה בז'אנר הזה היא כיוון בהחלט מקורי לסדרה, חייב להודות, אך השאלה המתבקשת היא – מי הקהל שלה? כי עם עלילה שנעה בין שרלוק הולמס לממזרים חסרי כבוד, קשה מאוד לשים את האצבע על מה הצופה הישראלי – זה שגדל על מיתוס המחתרות ונשבע לעולם לא לשכוח את פשעי הנאצים – אמור לחוש מול "קרתגו".
ואכן, לא מופרך שברגעים אלו מתווכחים הישראלים על בימת הפייסבוק כמה קדושות הפרות שנשחטות בקרתגו, והאם ההומור המיוחד שווה זאת. אבל המבחן האמיתי של הסדרה, שאת תוצאותיו נדע כמובן בהמשך, הוא האם ההומור הזר והבינלאומי השולט בה ינצח את האהבה שלנו לצבריות הפשוטה והנועזת, של יפי הבלורית והתואר – גרסת המקור.
