אין ספק שיהדות אמריקה מצליחה מאוד. יהודי ארה"ב עשירים בדרך כלל, מוברגים היטב בכל תחומי החיים, ועל אף איומי אנטישמיות מימין ומשמאל שאין לזלזל בהם – חייהם נוחים וטובים בסך הכול. אבל בשיחה עם שני מנהלי בתי ספר יהודיים – אחד בחוף המערבי והאחר במזרחי – אי אפשר לא לזהות את קריאת המצוקה. הדור הבא, כך נראה, הולך על קרח דק מאוד בכל הקשור לחינוך יהודי, שלא לדבר על הצד הציוני שחשוב ללא מעט מההורים כאן.
יש לומר מיד: ישנם חוגים נרחבים ביהדות אמריקה שלא מעוניינים בחינוך יהודי, ודאי לא בקשר כלשהו עם הציונות. זו בעיה קשה, אך נפרדת. אנחנו עוסקים בחלק – לא ברוב, ואפילו לא קרוב לכך – שמעוניין בחינוך אורתודוקסי כלשהו ובקשר עם ישראל. מי שמחזיק כרגע את הקשר הזה, כך מתברר, הם כמה עשרות מורים ומורות מישראל שנושאים לעיתים בתי ספר שלמים על כתפיהם.
בית הספר היסודי בן פורת יוסף בניו־ג'רזי הוא דוגמה לכך. כל סגל המורים מגיע מארץ הקודש, ובכל כיתה יש גם סייעת מקומית. מי שמנהלת את המקום בשש השנים האחרונות היא ד"ר חגית הדר, שהתחילה כאן לפני כעשרים שנה כמורה־שליחה.
סיור שערכה לי בבית הספר הסיר מעליי כל שכבה צינית. כ־450 ילדים בגילאי גן ועד כיתה ח' חיים ונושמים כאן את ישראל בכל רגע. הקירות מלאים בשלטים ובהודעות בעברית, השיעורים מתנהלים בעברית – כולל הדברים שאומרים התלמידים – ולרגע אפשר לשכוח שאנחנו בניו־ג'רזי ולחשוב שהגענו לבית ספר בפתח־תקווה.
שאלתי את ד"ר הדר אם לא מסוכן להסתמך על שליחים מישראל. "הייתי מגדירה זאת מאתגר", היא אמרה, "בכל שלוש שנים הם מתחלפים, והכול מתחיל מחדש – איתור, השמה, היכרות, חבלי לידה. אף תלמיד לא יוכל להגיע בעוד עשר שנים ולומר: 'זה היה המורה שלי'".
כשתהיתי אם סגל מורים ישראלי הוא אידיאל או אילוץ, היא בקושי נתנה לי לסיים את השאלה וענתה מיד: "אידיאל". "יש לנו שני עקרונות", היא הסבירה: "שלא יהיה בוגר אחד של בית הספר שבסוף כיתה ח' לא יודע לדבר בעברית, ושהקשר של כל אחד מהם לארץ ולמדינה יהיה מובהק".
בן פורת יוסף נחשב למוסד ברמה גבוהה. בשנה שעברה כל בוגרי כיתה ח', ללא יוצא מן הכלל, התקבלו לתיכון הראשון שבחרו לנסות להתקבל אליו. "מדובר בשילוב של משפחות טובות ושל תלמידים שחווים פה אתגרים לא פשוטים, כמו ללמוד במשך שמונה שנים שפה שנייה ולימודי קודש בעברית. הילדים כאן חושבים יותר".
אלא שכאן מתחילות הבעיות: האידיאל לא יוכל כנראה לשרוד עוד זמן רב אם דברים לא ישתנו. "בשנה שעברה ראיינתי שלושה שליחים חדשים מחמישה שהוצעו לי בסך הכול. זה מספר נמוך מאוד, שלא היה בעבר. קשה לי לנתח את המצב בארץ, אבל כנראה לא שווה להיות מורה – וזה נכון אצלנו ואצלכם. יש כסף, אבל הוא נמצא במקומות אחרים, וצריך לדעת להפנות אותו לפה. זו משימה חשובה מאוד, שקשה יותר לקיים אותה.
"בתי הספר שסביבנו רואים כי טוב ומביאים שליחים גם הם, אבל המחסור גורם לכך שהישראלים מהווים שיעור נמוך יחסית מתוך הסגל הכולל. אני מאמינה שאם לא הולכים בעניין הזה עד הסוף כמונו, זה הופך לגימיק. מצד שני, במצב הכלכלי הנוכחי קשה להעמיד עוד בתי ספר עם סגל ישראלי לגמרי. יש בעיה".
אדם אילת גדל בקנדה, שהה בארץ תקופה מסוימת והגיע לאזור סן־פרנסיסקו אחרי שהתחתן עם בת המקום שהכיר בישראל. הוא מנהל בארבע השנים האחרונות את בית הספר היהודי רונלד וורנוק בפוסטר־סיטי במפרץ, והוא מתעקש לראות בו בית ספר ישראלי. רבע מהתלמידים הם בני ישראלים, כחמישית מהם ילדים לנישואי תערובת, ויש גם עשירית שאין להם הורים יהודים כלל ובאים לשם רק בגלל ערכי החינוך היהודי. בסך הכול לומדים שם כ־200 תלמידים, מגן חובה ועד כיתה ח', באחד מבתי הספר הפרטיים הגדולים באזור.
"בורסת כוח האדם של החינוך היהודי בארה"ב הולכת ומתפרקת", אמר אילת, "אין שרשרת ייצור של אנשי חינוך מלבד בעולם האורתודוקסי, וגם שם המצב לא מזהיר. אין כמעט תוכניות שמכשירות מורים. מספר האנשים שהולכים להיות רבנים בעולם שאינו אורתודוקסי בארה"ב הולך ויורד, וזה מדלדל עוד יותר את מאגר המועמדים להוראה. יש פה משבר שכר ומשבר של מעמד המורה כמו בישראל, ולזה יש להוסיף את המשברים היהודיים שעוברים עלינו כאן".
בבית הספר של אילת רוב אנשי הסגל שעוסקים ביהדות ובעברית הם מורים־שליחים מישראל. הוא מספר שהם משתכרים כ־6,000 דולר בחודש – כלומר, כ־20 אלף שקל. זו משכורת סבירה בישראל, אבל כזו שלא משאירה לך יותר מדי בארה"ב. שכר הלימוד הוא כ־30 אלף דולר בשנה, וזהו אחד מבתי הספר הזולים באזור. אילת לא רוצה להעלות את המחיר, כדי לאפשר נגישות לחינוך יהודי־ישראלי. מצד שני, המצב גורם לכך שקשה יותר ויותר להביא שליחים מישראל, בגלל העלות הגבוהה.
אילת וד"ר הדר יודעים שהם בבעיה. הם גם יודעים שהבעיה הכלכלית רק תחריף בשנים הקרובות. מה שנותר להם לעשות הוא לדבר ללב הישראלי, ובעיקר לפנות לאידיאולוגים שבנו: "מורים־שליחים הם הדבר הכי טוב שיכול לקרות לקשר שבין הקהילות בארה"ב וישראל", טען אילת, "בעיקר בקהילות הליברליות שיש בהן משבר אמיתי ביחס לישראל".
גאל גרינולד, ראש המחלקה לחינוך בהסתדרות הציונית העולמית, ששולחת את השליחים הללו לארה"ב ולשאר העולם, מכיר בבעיה: "הקהילה היהודית משקיעה מיליוני דולרים בהבאת מורים־שליחים מישראל, והדבר מעיד עד כמה הציונות והקשר עם ישראל חשובים לה. לצערי, בישראל אין מודעות לחצי מהעם שלנו, שחי מחוץ לכאן. להיות מורה־שליח זה אומר, בין היתר, להשתתף באחת המשימות החשובות של הדור שלנו – בניית הגשר בין ישראל לתפוצות".
