המשמעות הגדולה של הר הבית גדולה יותר מעניין דתי והיסטורי. זו משמעות לאומית. ההר הוא מקור של כוח ועוצמה. הוא סמל לפלסטינים ותומכיהם, וכל עוד הם רואים שהם בעלי הבית על ההר – גם אם באמצעות הווקף הירדני – הם בעלי הבית, פשוטו כמשמעו. הם מאמינים שאנחנו חלשים וזמניים.
הפלסטינים משוכנעים שההר חשוב לנו כמו שהוא חשוב להם. בינתיים, אנחנו ממשיכים לריב עליו בתוכנו. זהו ויכוח הלכתי ופוליטי, שהמעורבים בו אינם מבינים את הנזק העצום של הוויכוח ואת חשיבות העלייה להר לחיזוק הזהות הלאומית, לחיזוק הקשר לארץ ולירושלים, לחיזוק הרוח ולניצחון במלחמת העצמאות שלנו – שעוד לא תמה.
- הירדנים מהדקים את אחיזתם בהר הבית, הישראלים מרפים ממנו
- "להגן על אל-אקצה": לקראת חנוכה, קריאות להתעמת עם יהודים בהר הבית
- עשה קיצור דרך: מתפלל מוסלמי תועד צועד על אבן השתייה
עליתי להר הבית בפעם הראשונה לפני כמה ימים כחלק מקבוצה יהודית בהדרכת תנועת "בידינו". הייתה לי הזכות להתלוות לפרופ' דניאל פייפס, נשיא פורום המזרח התיכון ואחד ההיסטוריונים והסופרים המשפיעים בארה"ב. קיבלתי זריקת חיזוק לזהות היהודית שלי, הלאומית והמסורתית. ראיתי הוכחות לכך שהיינו פה לפני אלפיים שנה, וזה קשר אותי לארץ ולירושלים יותר מכל מקום אחר. במקביל הרגשתי מושפל. לווינו בשוטרים שהובילו אותנו כמו אסירים, ולא אפשרו לנו לעצור או לסטות כמה מטרים. הרגשתי שוב, בפעם ראשונה מאז עלייתי לארץ לפני כשלושים שנה, כמו ילד יהודי חלש בברית המועצות, שצריך להיות מוכן ללכת מכות כדי לשרוד. כל זה קרה במרחק של רבע שעה נסיעה מביתי בירושלים, שניות אחדות מהכותל, דקות ממושבם של בית המחוקקים והממשלה, וממטה המשטרה של מדינה יהודית ריבונית.
אין בעיית מקום בהר: רובו ריק ולא מנוצל. אין בעיה לוגיסטית לאפשר פולחן ליהודים ולנוצרים על ההר, מבלי להפריע למוסלמים
עלינו להפסיק לריב על הר הבית, דתית ופוליטית. האיסור ההלכתי לעלות להר חייב להתחשב בחשיבותו הלאומית כאתר מורשת, ולא רק בשאלה הדתית. אויבינו צריכים לדעת שההר חשוב לנו. העולם כולו צריך לדעת שהוא חשוב לכולנו – ימין ושמאל, חרדים, דתיים, מסורתיים וחילונים – כמו הכותל או מצדה. גם הנוצרים והמוסלמים ברחבי העולם רוצים שההר יהיה חשוב לנו. אף הם מושפלים – גם אם פחות מהיהודים. גם הם רוצים חופש פולחן, והוא נמנע מהם בגלל החולשה שלנו.
יתרה מכך, אין בעיית מקום בהר: רובו ריק ולא מנוצל. אין בעיה לוגיסטית לאפשר פולחן ליהודים ולנוצרים על ההר, מבלי להפריע למוסלמים ומבלי לפגוע במעמדם ובמקומות הקדושים להם.
בעת האחרונה החל הווקף לדרוש מהתיירים ללבוש בגדים צנועים שהוא מספק – בגד עם פסים צהובים. הצבע הצהוב היה הצבע של היהודים במדינות האסלאם, והוא סימל את מעמדם הנמוך – "דימי". יהודים הוכרחו לענוד טלאי צהוב כסימן למעמדם הנחות מהמאה ה־13 בספרד ובמדינות אירופה נוספות, ולא במקרה הנאצים אימצו את הנוהג הזה. כעת זה חוזר גם פה – בלב ירושלים, במקום הקדוש ביותר לנו. נחרדתי ולא האמנתי למראה עיניי כשראיתי זאת.
אנחנו נשבעים "לא עוד" בטקס יום השואה בכותל בכל שנה. כמה מטרים משם מישהו תופר טלאי צהוב חדש בשבילנו, מסתכל עלינו מלמעלה ולועג לנו.
אלכס סלסקי היה יועץ ראש הממשלה בנימין נתניהו, חבר בחבר הנאמנים של הסוכנות היהודית, חבר הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית ומנכ"ל תנועת ביתנו העולמית. הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללה האקדמית הדסה, וחבר בפרויקט הניצחון הישראלי
הבהרה
בשבוע שעבר פורסמו כאן קטעים מכתביו של הנרי בייקר טריסטראם, תחת הכותרת "פה עמד אסם התבואה של ארוונה היבוסי", על ביקורו בהר הבית בשנת 1863. בגלל שגגה לא צוין שהקטעים שצוטטו לקוחים מהספר "מסע בארץ ישראל" מאת הנרי בייקר טריסטראם, בתרגום ומבוא מאת חיים בן־עמרם, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים 1975, שיצא לאחרונה בהוצאה חדשה.