תיקון "סעיף הנכד" הוא אחת המשימות החשובות והדחופות ביותר הניצבות בפני הממשלה שבדרך. הנתונים מדברים בעד עצמם: כ־50 אחוז מהעולים לישראל מדי שנה אינם יהודים בעצמם אלא בני משפחה של יהודים, כלומר ילדי יהודים, נכדיהם ובני הזוג שלהם. כן, גם בת זוג של נכד, שאינה יהודייה משום צד, זכאית לעלות ולהתאזרח בישראל, בזכות בעלה שאף הוא אינו יהודי. עליהם יש להוסיף גם נינים של יהודים העולים יחד עם הוריהם.
אלא שהנתון "50 אחוז" מטעה. בקרב עולי רוסיה ואוקראינה שיעור הלא יהודים נושק ל־75 אחוז. כלומר, מתוך כל עשרה עולים שמגיעים היום במטוס מרוסיה יש פחות משלושה יהודים. לשם השוואה, בקרב עולי ארה"ב שיעור הלא יהודים הוא פחות מ־5 אחוזים. ובמספרים מוחלטים: בשנה החולפת, 2022, עלו ארצה כ־40 אלף לא יהודים, רובם המוחלט מרוסיה. המצב המידרדר שם צפוי לדחוק לישראל בשנים הקרובות עוד מאות אלפי גויים צאצאי יהודים, הזכאים ליהנות ממנעמי חוק השבות במתכונתו הישנה. כל מי שמדינת ישראל חשובה לו כמדינת העם היהודי לא יכול להמשיך לעצום עיניים מול המציאות הבעייתית הזו.
כמובן, העולים הלא יהודים שהגיעו לכאן ושעתידים להגיע הם אנשים טובים ואזרחים נאמנים. הם תורמים את חלקם בכלכלה, בצבא, בתרבות ובתחומים נוספים. חלקם גם נחשבים ל"זרע ישראל", שמצווה לסייע בגיורם. מתוך תפיסה זו הקדשתי את חיי המקצועיים לסוגיית הגיור בישראל. בין השאר הייתה לי הזכות לסייע לשר לשעבר משה נסים בהכנת מתווה הגיור שהציע, ובשנה שעברה הייתי ממנסחי הצעת הגיור של הממשלה היוצאת (מתווה כהנא). אחרי לימוד ומחקר מעמיק בסוגיית הגיור, אני משוכנע שחובה עלינו לעשות ככל האפשר לקדם את אפשרויות הגיור, מה גם שבישראל חיים כבר כיום יותר מחצי מיליון לא יהודים (שאינם ערבים), ואף לאחר התיקון צפויים להגיע עוד עולים לא יהודים רבים שהם בני משפחה קרובים.
אך הגיור אינו יכול להיות הפתרון הבלעדי. הצורך בקידום הגיור אינו יכול להיות סיבה להתחמקות מתיקון חוק השבות. גיור הוא תהליך אישי, משמעותי וממושך. מקל ומקרב ככל שיהיה, הגיור לא יוכל לעמוד בקצב של עשרות אלפי לא יהודים שמגיעים ארצה מדי שנה. לכן חוק הנכד טעון תיקון.
חבריי הליברלים טוענים שתיקון החוק יפגע בעליית יהודי המערב. במחילה מכבודם, איני מבין את הטיעון. מתוך כ־20 אלף עולים מארה"ב בעשור האחרון, עלו ארצה רק 67 נכדי יהודים ואפס בני זוג של נכדים. כן, רק 67. מעט הלא יהודים שעלו מארה"ב הם בני זוג וילדים של יהודים, ואליהם התיקון אינו נוגע. במילים פשוטות: תיקון החוק אינו צפוי להשפיע על העלייה מארה"ב. ובכל מקרה, בעת חקיקת החוק המתוקן אפשר להביא בחשבון שיקולי הצטרפות לקהילה יהודית או רדיפה על רקע אנטישמי.
יש הטוענים שתיקון החוק עלול לפגוע בקשר של יהודי התפוצות לישראל. לדבריהם, שינוי הזכאות יערער את היחסים בין ישראל ליהודי ארה"ב, שחלקם, למגינת הלב, נשואים ללא יהודים. אולם הפתרון צריך להיות בהסברה ובשיח. לא ייתכן שמכיוון שהנכדים של יהודי ארה"ב אינם עוד יהודים, אנחנו נצטרך לחשוש שנכדינו, פה בארץ ישראל, גם לא יהיו יהודים.
תיקון חוק השבות הוא משימה קשה ומורכבת. איש אינו מעוניין לפגוע ביהודי התפוצות או בעולים הלא יהודים החיים איתנו. איש גם אינו מעוניין לערער את הלגיטימיות של חוק השבות או לפגוע באחדות התא המשפחתי, ולכן ברור לי שנכד ליהודי, העולה עם הוריו שאחד מהם בן ליהודי, יוכל להצטרף אליהם. עם זאת, אסור להחמיץ את ההזדמנות הפוליטית. על כף המאזניים עומד עתידו של עם ישראל, לא פחות. השאלה אם הנכדים הישראלים שלנו יהיו יהודים תלויה באומץ ליבם של חברי הקואליציה. על חברי הכנסת החדשים מוטלת אחריות היסטורית. הם צריכים לקיים דיון מעמיק ורציני, להקשיב לכל ההסתייגויות ולנסות לתת להן מענה, אולם בסופו של דבר להחזיר את חוק השבות לייעודו המקורי: חוק לעליית יהודים לישראל.
ד"ר נתנאל פישר הוא ראש החוג למדיניות ציבורית במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט ועמית בפורום קהלת
