מי לא מכיר את הכרזתה של דורותי בסרט "הקוסם מארץ עוץ" – "אין כמו בבית". למה בעצם? כי "בית" הוא המקום בו אתה מרגיש בנוח. המקום בו אתה מרגיש שייך. "בית" זה מקום בו אני נמצא בין בני המשפחה ומסביבנו ארבע קירות האומרים שיש גבולות. זה המקום שלנו. בבית יש דלת המאפשרת להיכנס ולצאת כשנרצה; יש שולחן, סביבו המשפחה נפגשת מעת לעת, ובייחוד בשבתות. סביב שולחן המשפחה מספרים, משתפים, ולפעמים מתווכחים. אבל גם כשלא מסכימים – "הכל בסדר", פה, בין ארבע הקירות הללו אנחנו מרגישים בטוחים כי רב המשותף על המפריד.
השבוע נפתח למבקרים "בית הציונות הדתית" בכפר הרא"ה. במקום בו חינך וגידל אבי דור הכיפות הסרוגות – הרב משה צבי נריה יחד עם שותפו למפעל חייו הרב אברהם צוקרמן , דור שלם של בני הציונות הדתית. מהותו של המקום היא להיות בית, לא לאדם מסוים אלא לכל גווני הציונות הדתית. מקום ללימוד, עיון, ליבון, תיעוד והכרות עם ערכי הציונות הדתית ודרך חייה.
החשיבות של הקמת בית לציונות הדתית היא מכמה היבטים. ראשית, בעידן הפוסטמודרנה, כשלכאורה אין נכון ולא נכון, אמת או לא אמת, אין ערכי עוגן, כל ערך זה עניין סובייקטיבי, וכל עמדה היא על פי נרטיב אישי של המתבונן, חשוב לעשות סדר בערכים ובירור מתמיד בדרך התורה והעבודה של ציונות דתית. יש ערכים ומשימות שהיו ברורים מאד ומוגדרים מאד בראשית דרכה של התנועה הציונית דתית, אבל ככל שהמדינה התפתחה והאתגרים השתנו, במעט או בהרבה, קיים צורך גדול בעיון והתחדשות בתרגום ערכי הציונות הדתית לאתגרי הדור והשעה.
מעבר לכך, כיום הציונות הדתית מגוונת מאד ועל דגלה היא חרטה על משימות רבות. כל תנועה וארגון או משפחה או אישיות בודדת בחרו לעצמם דרך לבטא ערכים אלו בחייהם. לעיתים נדמה לרבים שמתוך מגוון רחב כל כך מתברר שכבר אין משותף, ואולי אין כיום בכלל ציונות דתית. גם האווירה הפוליטית יצרה תחושה של "אין בית" ואצל רבים תחושת ניכור ופירוד לבבות.
לכן נוצר הצורך ל"בית" ככל בית, שהוא מקום מאחד, בו מרגישים בבית עם שאר המשפחה גם אם לאו דווקא מסכימים על הכל, וכל אחד בחר לעצמו סגנון משלו, ומה הוא לוקח ממורשת הבית שלו לחייו.
בית הציונות הדתית עוסק בתפיסת עולמה של הציונות הדתית, ובחתירה המתמדת שלה לאחד בין שלושת קודקודי המשולש "עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל". ההכרות עם דרך הציונית הדתית נעשית במקום דרך התמודדות עם דילמות של בני ובנות הציונות הדתית מהימים שאחר קום המדינה ועד ימינו, ובהתמודדות עם שאלת מקומם ושליחותם במציאות הישראלית המתהווה.
יש סמליות רבה בפתיחת הבית לראשונה למבקרים, בסמיכות ליום הזיכרון של הרב נריה זצ"ל. הרב נריה שחינך לחיי תורה ואמונה, תורת חיים. אין יותר מתאים מלצטט כאן את דבריו בהם נפרד מתלמידי השמינית בסיום לימודם בישיבתו, גם אז היה זה בימים שבהם מסביב היה עיסוק גדול בטורניר המונדיאל:
"לא פשוט ללמוד תורה בעולם הרדיו והטלוויזיה, עולם המונדיאל, עולם משוגע, שמיים וארץ – מונדיאל. …אתם חיים בעולם די קשה, ישנו לחץ של החברה החיצונית, וכדי לשמור על הפנימיות שלכם אתם צריכים כוחות. אז אם מישהו רוצה להסתגר לגמרי קל לו יותר, אבל ב"ה אתם לא צריכים להסתגר… ב"ה שאתם שייכים לאלה שבחרו דרך לא קלה אחרי השנים הללו ושקדמו להם. יש להיות עם הפנים אל כל חלקי העם בכל המצבים עד שנזכה שדרכינו תהיה דרך המלך ונגיע לישועה".
רפי קפלן והרב ד״ר משה הרשקוביץ הם חברי צוות התוכן של ׳בית הציונות הדתית׳ שנפתח בחנוכה לראשונה לציבור הרחב
