כאשר נשאל בנימין נתניהו בעדותו בוועדת החקירה לבדיקת האסון בהר מירון מדוע לא מומשה החלטת הממשלה בנושא הסדרי הבטיחות בהר, הוא הגדיר את אחת הבעיות המרכזיות שאיתן תידרש להתמודד הממשלה שהוא עמל בימים אלו על הקמתה. הוא השיב לוועדה בנתון שידוע לרבים במגזר הציבורי מזה שנים: "רבע מהחלטות הממשלה אינן מיושמות כלל.. אתם מסתכלים על גרגיר של חול, אבל יש כאן הר".
העדר המשילות אכן צמח כאן בעשורים האחרונים לכדי הר שמצר את צעדיה של מדינת ישראל בהתמודדות עם רבים מאתגריה – החל מהפשיעה בנגב והאלימות ברחובות, דרך הריכוזיות ומחירי הדיור, ועד לקשיי מערכת החינוך, הבירוקרטיה והפקקים.
- למשפטנים אין שום ערך מוסף בדיון על תיקון מערכת המשפט
- הרפורמות במערכת המשפט: לא "הפיכה משטרית" – הפיכת נגד
העובדה שלמדינת בישראל יש בעיה ביכולת לקבל, ליישם ולאכוף החלטות, וודאי החלטות מורכבות וארוכות טווח, באופן יעיל ואפקטיבי, כבר מזמן הפכה לאקסיומה שאין איש חולק עליה.
אולם, נראה שבמסגרת המשא ומתן להקמת הממשלה השיח בסוגיית המשילות מצטמצם לסוגיות משפטיות כגון חקיקת פסקת ההתגברות. אלו לא מעניקים מענה לשאלה רחבה בהרבה – מה יביא לשיפור הביצועים של המגזר הציבורי עבור אזרחי ישראל?
ספק רב האם יש בהצעות שעומדות על הפרק לבדן, ומבלי להיכנס לגופן, בכדי לתת מענה מספק לאתגרי השעה. זאת, לנוכח המיקוד שלהן ביכולות הדרג הנבחר לגבש מדיניות ולאשר אותה, אך מבלי להביא לשיפור של ממש ביכולתו לממש את מדיניותו בפועל. להחלטות ולחוקים יש כמובן ערך רב כשלעצמן, אבל בסוף מה שמעצב את "החיים עצמם" הוא אופן היישום שלהם בשטח. עם החלטות, דרמטיות ככל שיהיו, לא ממגרים את הפשיעה, לא נוסעים מהר יותר לעבודה ולא הולכים לבנק ולמכולת – המשילות נבחנת ביישום!
האחריות על יישום חוקים והחלטות מוטלת על השרים ומשרדיהם, אך על מנת להוציא מדיניות מן הכוח אל הפועל הם תלויים כמעט תמיד בגופים רבים נוספים כגון גופי המטה הממשלתיים, גופי האכיפה והביטחון, תאגידים ציבוריים, חברות ממשלתיות, גופי שלטון מקומי ואף ספקים חיצוניים. אולם, היכולת של גופים אלו להסתנכרן ואף להעביר ביניהם מידע נמוכה, ויישום החלטות רבות נתקל במחלוקת אין סופיות.
מעבר לכך, במרבית הגופים הציבוריים קיים קושי גדול בניהול כוח האדם והתארכות משמעותית של הליכי הרכש, המובילים לפריון עבודה נמוך ביחס למגזר הפרטי. תוסיפו לכך פיגור טכנולוגי ממנו סובל המגזר הציבורי אל מול ה"סטרטאפ ניישן" ועיכוב משמעותי בקידום חקיקה ממשלתית תשתיתית בעקבות הקיפאון הפוליטי בשנים האחרונות – כל אלו רכיבים משמעותיים מאוד של בעיית המשילות.
היו ניסיונות להתמודד עם האתגרים הללו באמצעות ועדות שעסקו בהיבטים שונים של בעיית המשילות. ביניהן אפשר לציין את ועדת קוצ'יק (2011) ועדת טרכטנברג (2012) וועדת המשילות (2013) וכמובן גם ניסיונות של מבקרי המדינה לדורותיהם לעסוק בנושא. בתוך כך, גובשו ההמלצות רבות במטרה להתמודד עם הפערים ביכולות לתכנן מדיניות מבוססת תוצאות וליישמה, עם הקשיים בניהול המשאב האנושי בשירות הציבורי, ודרכים לשפר את המדידה, הבקרה והסנכרון החסרים בין הגופים האמונים על יישום המדיניות. אולם גם במקרה הזה, חלק ניכר מההמלצות שאף עוגנו בהחלטות מחייבות, מעולם לא יושמו.
אם הממשלה הנכנסת מעוניינת להביא בשורה של ממש לאזרחי ישראל ומענה מהותי לבעיית המשילות, יהיה עליה לעסוק בבניית כלל התשתיות הנדרשות לשיפור יכולת הביצוע של המגזר הציבורי.
