במוסף דיוקן (6.6.18) של מקור ראשון פורסם ריאיון עם פרופ' ארנון סופר, אדם בולט שללא ספק משפיע על הנהגת המדינה ועל דרכה בנושא שהוא עיקר פעילותו, הסוגיה הדמוגרפית. הוא לימד עשרות שנים בפו"ם (פיקוד ומטה) המשטרה ובמכללה לביטחון לאומי, ושם גם עמד בראש מרכז המחקר. לפי תיאורו, הנשמע אמין גם לנוכח התוצאות בשטח, הוא הפך למעין "גורו" של אלופי צה"ל וראשי ממשלה. לדבריו אריאל שרון החליט על ההתנתקות בעקבות המלצותיו, וגם נתניהו מאמץ ממנו רעיונות שאינו מפרט כי זה כנראה קורה כעת, ומוקדם לגלות. מתוך דאגה לרוב היהודי בארץ ישראל ממליץ סופר לסגת ממקומות בעלי רוב ערבי, כגון עזה, יהודה ושומרון, ואף מהגליל ומהנגב אם לא נצליח ליצור בהם רוב יהודי.
הבעיה הראשונה עם המלצותיו: סופר הוא טועה סדרתי. ברשתות החברתיות מככב הציטוט המפורסם והמביך שלו משנת 1987, שבו צפה רוב ערבי בשנת 2000. לזכותו ייאמר שדווקא אז אכן היו הנתונים בעייתיים מבחינתנו, אך שנתיים לאחר מכן נפתחו שערי בריה"מ ויותר ממיליון עולים הגיעו ארצה. אז הוא דחה את התחזית ל־2008. ב־2004 הוא דחה אותה ל־2014, וב־2007 כתב שב־2020 – שנה וחצי מהיום – יהיו היהודים בארץ "מיעוט מבוטל". ב־2002 הכריז סופר שבעוד 15 שנה – כלומר לפני שנה – "יתחנן המיעוט היהודי בארץ לקבל אוטונומיה מהערבים". סופר וחבריו לא חזו את העלייה הדרמטית בילודה היהודית, את הירידה בילודה הערבית, את ההגירה הערבית המשמעותית מיו"ש, ובהתחלה אף ספרו פעמיים, אבוי, את ערביי מזרח ירושלים: כתושבי יו"ש וגם כתושבי ישראל.
סופר בעד סיפוח גושי ההתיישבות, אך לו שמעו לו בעבר הם לא היו קיימים. הוא נגד סיפוח שטחי C, אף שהם דווקא ריקים מערבים, וזה כדי לשמור אופציה למדינה פלסטינית. כאן נחשפת מגמתו הפוליטית, שלקידומה הוא מגייס באופן תעמולתי את הכסות המדעית הדמוגרפית שלו, שאינה פוסקת מלהיכשל. סופר וחסידיו בשמאל מקפידים להמשיך לספור את ערביי עזה במאזני הדמוגרפיה שלהם, וחושפים את האבסורד שבהמלצתם, שכן אם ממשיכים לספור ערבים במקומות שנסוגונו מהם, למה לסגת?
הבעיה השנייה בגישתו היא שאם רוב יהודי הוא תנאי לישיבתנו בארץ, אזי אסור היה בכלל לבצע את הפרויקט הציוני, שהחל עם מיעוט יהודי מבוטל. המדינה לא הייתה קמה לו שמעו ראשי הציונות לעצות הדמוגרפים. ההיסטוריון והדמוגרף שמעון דובנוב העריך ב־1902 כי בשנת 2000 יהיו ממערב לירדן 500,000 יהודים בלבד, ולכן נואש מהציונות, נשאר באירופה ונרצח בשואה. רוברטו בקי, מייסד הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, צפה ב־1944 שב־2001 יהיו בארץ 2.3 מיליוני יהודים, כמיעוט של 34 אחוזים. בן־גוריון לא שמע לו. ב־1987 אמר הדמוגרף פרופ' סרג'יו דלה־פרגולה שלא תהיה עלייה משמעותית מבריה"מ. רק אמר, ומיליון עולים הגיעו. האנשים הללו הפכו לבדיחה, תחזיותיהם נכשלו באופן מחפיר לאורך כל הדרך, ועד לאחרונה, למזלנו, לא שמעו בקולם.
שרון, עדת המעריצים בצמרת צה"ל וכנראה גם נתניהו לא מתעניינים, לא יודעים ולא מטיחים בפרצופו של סופר את שרשרת התחזיות שלו ושל דומיו, שנכשלו במבחן המציאות של עשרות שנות ניסיון מצטבר. מי שעוקב אחרי מפת ההקפאה של נתניהו, הצעות הנסיגה של ליברמן מריכוזים ערביים בקו הירוק, תוכנית חלוקת ירושלים של ח"כ ענת ברקו וחיים רמון וכו' יכול לזהות היטב את טביעות אצבעותיו של סופר, לעשות 1+1 ולהסיק מהי ההשפעה שלו על ראש הממשלה.
ההנהגה הציונית של פעם חתרה למטרה ולא ספרה את נביאי השקר הדמוגרפים. ההנהגה של היום סופרת את סופר עתיר הכישלונות, ומתכוננת לחלוקת הארץ. סופר עצמו תיאר זאת היטב במשפט הסיכום: "פעם הייתה כאן אמונה גדולה, היום כבר לא". או בשפת מרגלי התנ"ך: "ושם ראינו את הנפילים בני ענק… ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם".
