תשמעו סיפור יפה. יש לי חבר אהוב ששמו נועם, נועם סינקלר. תזכרו את השם. למען האמת הוא הרבה יותר אהוב מחבר. כלומר, פעם, כשהיינו בתיכון, ובצבא, היינו חברים הכי קרובים שיש, אפילו הייתה לנו תקופה קסומה וחשופה כזאת, שהוא היה בגימלים מהצבא, ואני הייתי בישיבה, רגע לפני קורס קצינים, ושנינו היינו בודדים מאוד ורגישים מאוד, וחלשים מאוד, ובמשך כמה שבועות הסתובבנו ביחד בכל הארץ, טיילנו, ושחינו במעיינות, וישבנו בלילות מול מדורות, וצחקנו, ובכינו, ושקענו במצב רוח כזה ערפילי, שאין בו יום ואין בו לילה, ונשברנו לרסיסים, והתנחמנו אחד בשני, ואהבנו נורא.
היא פתחה חלון, אני פתחתי חלון, אבל במקום להתחיל איתה סגרתי אותו
בריכת כלור מחוממת עם מערכת השקיה עילית הצליחה לרגש אותי יותר מכל גשם
"מתבייש באמא שלו": למה אנחנו מתביישים בהורים שלנו ואיך נתגבר על זה
אבל מאז אותה תקופה ועד היום בערך, נועם ואני בקושי שומרים על קשר. כל אחד המשיך הלאה בחיים שלו, ואנחנו אוהבים ומתגעגעים מרחוק. זה בסדר, זה קורה לפעמים בחיים, אי אפשר להיות חברים של כולם. ובכל זאת, כששמעתי לפני כמה שבועות שנועם מקיים הופעת סולו ראשונה שבה הוא מנגן את השירים שלו, היה לי ברור שאני צריך להגיע להופעה הזאת! קודם כול רציתי לשמוע את השירים היפים שלו. נועם שר באנגלית, והקול שלו עוטף את השירים במין אווירה אמריקנית נוגה כזאת, זה משהו מדהים. ודבר שני, היה לי ברור שאני רוצה לחזק אותו ברגע החשוף והמורכב הזה. אני הרי יודע כמה אנרגיה וכמה אומץ נדרשים לאמן כדי להוציא את האמנות שלו החוצה. ואני יודע כמה חשובה המעטפת שהסביבה הקרובה, המשפחה והחברים, יכולים להעניק ברגע הזה.
בקיצור, ביום שני שעבר נסעתי להופעה של נועם בירושלים, וכשנכנסתי למופע ראיתי בקהל מלא אנשים שלא פגשתי למעלה מעשור! ראיתי שם חברים מהשבט שלי בבני עקיבא, וחברים מהכיתה שלי בתיכון, וחברים של חברים שאני מכיר מפעם, אפילו האקסית שלי הייתה שם! חחחחח, וכשראיתי את כל האנשים האלה מולי, חשבתי לעצמי שכמו בכל פעם שיוצא לי להיפגש עם אנשים מהעבר הרחוק שלי, בטח גם המפגש הזה יהיה טעון ומורכב ומוזר ומלחיץ ומתיש. עוד מעט, חשבתי לעצמי, עוד מעט אני ארגיש את הקמטים במצח, ואת הקרחת הבוהקת, ואת הגוף העייף, עוד מעט חוסר הביטחון שלי ישתלט עליי וישפיל אותי. זה מה שחוסר ביטחון עושה. קיצר, הייתי בטוח שהולך לעבור עליי ערב מחניק ומתיש ונוסטלגי בקטע רע. אבל האמת היא שהיה ערב מדהים. ההופעה הייתה יפהפייה. נועם שר כל כך יפה. ודיבר כל כך יפה. יש לו שיר שבו הוא שר – "א־לוהים, הייתי כל כך חלש!" איזה דבר יפה לשיר.
ובניגוד למה שציפיתי וחשבתי, כל המפגשים שלי, עם כל האנשים האלה שלא ראיתי שנים, היו נעימים ועדינים ונדיבים. לא הרגשתי שאני מעפן, ולא הרגשתי שהם מעפנים. פשוט שמחתי לראות את כולם. אפילו האקסית שלי באה לי בטוב, הייתם מאמינים! ואני לא היחיד שהרגיש ככה. בסוף הערב, אחד החברים שלי אמר לי – "אני מבין שהתבגרתי, כי ראיתי פה אנשים שפעם היה לי קשה לראות, והיום כבר אין לי שום משקעים איתם". ואני הקשבתי לו ואמרתי לו, שזה בדיוק מה שאני מרגיש! גם בשבילי הערב הזה היה מין ערב פשוט כזה, ומיוחד. איי אייי אייייי. ואחרי כמה ימים, כשניסיתי לחשוב על ההופעה הזאת, של נועם, על האנרגיה המיוחדת שהייתה בה, ועל המפגשים הרכים שהיו בה, חשבתי לעצמי, שמה שאפשר את הנינוחות הזאת בין כולם, זו המטרה המשותפת, שהייתה באוויר – להקשיב לנועם, לחזק את נועם! להיות שם בשבילו ברגע הזה! ולעטוף אותו באהבה. כלומר, כולנו הגענו לערב הזה נדיבים מראש, אוהבים מראש, כולנו הגענו לערב הזה עם העיניים הכי טובות שלנו, ועם הלב הכי פתוח שלנו. והאנרגיה הטובה הזאת גרמה לכל המפגשים הלא פשוטים האלה להיות פשוטים מאוד. פתאום היינו כולנו אנשים אוהבים, שמחים, נדיבים, מפרגנים, שהגיעו כדי להקשיב לשירים יפים ולמחוא כפיים בהתלהבות. במקום לחשוב על כל המשקעים, על כל הזיכרונות, על כל המבוכות, על כל החולשות – היינו עסוקים בנועם. במקום להתמקד בתסביכים שלנו, התמקדנו במישהו אחר. וזאת כל התורה כולה!
אני אגיד לכם את האמת, אני לא כל כך אוהב את חנוכה. אני בנאדם כבד, אני אוהב חגים כבדים! וחנוכה הוא חג קליל כזה, נינוח, אולי אפילו קצת טיפשי. אבל, אני כן אוהב את התחושה שהוא מעניק ללב. אני אוהב את המחזה הזה, של החנוכייה, שהולכת ומתמלאת באור. לאט לאט. מנר אחד לשניים. ומשניים לשלושה. ומשלושה לארבעה, לחמישה, לשישה, עד שכל הבית מלא באור.
אתם מבינים. אור זה דבר מדבק. חום זה דבר מדבק. רוך זה דבר מדבק. אם הולכים להופעה של חבר אהוב, אפילו מפגש עם האקסית הופך לדבר נחמד. כי אור זה דבר מדבק! נר מדליק נר מדליק נר. ואהבה מדליקה אהבה מדליקה אהבה. ורוך מדליק רוך מדליק רוך. ונדיבות מדליקה נדיבות מדליקה נדיבות. איייי איייי איייי! ואם שומרים על הקצב הזה, אם שומרים על החסד הזה, אם שומרים על הרגש החם הזה, החיים יכולים להיות קצת יותר נסבלים. חג חנוכה שמח.
