ערב טוב אנשים טובים!/ מי מחפש עבודה חדשה?/ מקימה מפעל לכעסים, תסכולים, קללות וכאבים/ של כל האנשים שלא היו חייבים/ למות רק כי לא הסתכלנו מספיק/ השכר: 30 קסדות לשעה/ שלושה קשרי בטיחות בחבל הצלה/ שתי עיניים בורקות/ שיעשו הכול כדי שלא תהיה עוד אחד ברשימה".
המילים הללו הן חלק משיר שכתבה מיכל זנדני, בתו של הרב זכריה זנדני, רב בית כנסת באשקלון שנהרג בתאונת עבודה לפני כשנה וחצי. זנדני עסק בעבודות חשמל באזור התעשייה הדרומי באשקלון, על גג מפעל ג'אנסטיל תעשיות מתכת. בעיצומה של העבודה הגג נשבר והתמוטט, והוא נפל מגובה עשרה מטרים אל מותו.
- "אני נשוי לקואוצ'רית הכי טובה בארץ": המהפך השמח שעבר על שולי רנד
- "משבר הגירוש מגוש קטיף לימד אותי שאסור לסמוך על אף פוליטיקאי"
מיכל זנדני תהיה אחת הדוברות באירוע הזיכרון השנתי להרוגים בתאונות עבודה, שיתקיים ביום חמישי הקרוב ביוזמת ארגון מעגלי צדק. האירוע מתקיים זו השנה השנייה, במטרה לעורר מודעות לנושא ולקרוא לשינוי מדיניות שיביאו לצמצום התופעה. בשנה שעברה הוא נערך בירושלים, השנה הוא יתקיים בכפר בועיינה־נוג'ידאת שבגליל התחתון.
במסגרת האירוע תיחנך אנדרטה ראשונה בארץ לזכר ההרוגים בתאונות עבודה. האנדרטה, שיצרה דניאלה סלונים יחד עם אחלאם נוג'ידאת, תושבת הכפר שקרוב משפחתה נהרג בתאונת עבודה, ממוקמת בכניסה לכפר ובסמוך ליישוב מצפה־נטופה. מופיעה בה המילה בית בעברית ובערבית, ונראים בה פועלים שבונים בית ובמקביל קורסים תחתיו. הבחירה לקיים את האירוע השנה בכפר בועיינה־נוג'ידאת נבעה מכך ששישה עובדים מהכפר נהרגו בשנים האחרונות בתאונות עבודה. רבים מתושבי הכפר עובדים בענף הבנייה, הענף שבו מתרחשות מרבית תאונות העבודה.
אריאל שוורץ, ארגון מעגלי צדק: "אם מדי שנה היו נהרגים 70 עובדי הייטק, הייתה מוקמת ועדת חקירה ממלכתית"
בשנים האחרונות נרשמה עלייה במספר ההרוגים בתאונות עבודה. רק בשבוע שעבר נהרגו שני פועלים בקריסת פיגומים באתר בנייה בגבעת־זאב. בשנת 2021 נהרגו בישראל 71 עובדים בתאונות, ובשנת 2022, שעדיין לא הסתיימה, כבר נהרגו שבעים עובדים. חישוב פשוט מעלה שבכל חמישה ימים בממוצע נהרג פועל בעבודתו, זאת מלבד אלפי עובדים שנפצעים.
"אנחנו מדברים הרבה על בנייה ופיתוח של הארץ, אבל צריכים לדבר גם על המחירים החברתיים והמוסריים שמשלמים בדרך", אומר אריאל שוורץ, מרכז תחום זכויות העובדים ב"מעגלי צדק". "כארגון שמקדם סדר יום חברתי־יהודי אנחנו רואים חשיבות להפנות לכך את המבט, גם מתוך אמונה בקדושת החיים וגם מתוך רצון לקיים את הציוויים 'ועשית מעקה לגגך', ו'ונשמרתם לנפשותיכם'".
בנייר עמדה שפרסם הארגון בנושא, מפורטים כמה צעדים שיש ליישם בדחיפות. הצעד הראשון הוא אישור התקנות שמרחיבות את שרשרת האחריות לבטיחות באתרי בנייה. כיום, האחריות לתאונות נופלת על מנהל העבודה בשטח ועל הקבלן, בעוד היזם, המהנדס, מנהלי האתר וקבלני המשנה אינם נושאים באחריות. תקנות שאמורות לשנות את המציאות הזו, מונחות כבר כשנה וחצי על שולחנה של שרת הכלכלה אורנה ברביבאי. לדברי שוורץ, במדינות אירופיות שבהן הורחבה האחריות לתאונות, מספרן הצטמצם באופן משמעותי.
הצעד השני המוזכר במסמך של מעגלי צדק הוא הרחבת האכיפה והפיקוח. כיום ישנם רק כשישים פקחים לאתרי בנייה, האחראים לכ־15 אלף אתרים. לפי שוורץ, בשנתיים האחרונות נרשמה ירידה של 20% במספר הפקחים, וירידה של 50% במספר צווי הבטיחות. צעד נוסף שנכלל במסמך הוא הגברת החקירה והענישה. בשנת 2021 הוגשו שלושה כתבי אישום בלבד בגין מפגעי בטיחות תעסוקתית. "רוב התאונות אינן נחקרות, וגם באלו שנחקרות כמעט לא מוגשים כתבי אישום", אומר שוורץ. הוא מציין שבשנת 2014 המליצה ועדת אדם על הקמת רשות לאומית לבטיחות בעבודה, אך עד היום ההמלצה לא יושמה והרשות לא הוקמה.
אחת הסיבות לכך שנושא תאונות העבודה אינו זוכה להתייחסות מספקת, קשור גם באפיונם של הנפגעים בתאונות הללו. רוב ניכר של הנהרגים בתאונות, במיוחד בתחום הבנייה, הם פועלים ערבים או עובדים זרים, וגם הפועלים היהודים משתייכים בדרך כלל לפריפריה החברתית. "אם מדי שנה היו נהרגים 70 עובדי הייטק, היה מוכרז יום אבל לאומי והייתה מוקמת ועדת חקירה ממלכתית", אומר שוורץ. "לצערנו מדובר באנשים שאין להם הרבה כוח, וכנראה הדם שלהם שווה פחות".
מזלזלים בבטיחות
אחת הדוברות בטקס ביום חמישי הקרוב תהיה מיסא סולימאן, תושבת הכפר בועינה־נוג'ידאת. אחיה נפצע קשה כשנדרס במהלך עבודתו כמאבטח של עבודות בכביש. דוד שלה נהרג לפני כשנה כאשר רשת ברזל נפלה עליו באתר בנייה. אך עוד לפני שבני משפחתה נפגעו בתאונות עבודה, סולימאן כבר הייתה פעילה בקבוצה למאבק בתאונות בניין ותעשייה שהקימה ד"ר הדס תגרי.
"התחלתי להתנדב בתחום הזה כדי לשמור על המשפחה שלי", אומרת סולימאן. "רוב האנשים בכפר שלנו עובדים בבניין או במפעלים, וחשוב לי לשמור על הבטיחות שלהם". סולימאן מזכירה שגם על הפועלים מוטלת אחריות לשמור על עצמם. "מוכרחים להקפיד על ביגוד, נעליים מתאימות וחבישת קסדה, ולצערי אצלנו במגזר הערבי הרבה מזלזלים בכך".
מיכל זנדני הצטרפה למאבק לאחר מותו הטרגי של אביה. "ידעתי שהתופעה קיימת, ואני זוכרת את הקמפיין שהזהיר שזה יכול לקרות לכל אחד, אבל זה עבר לידי בתחושה שזה לא באמת יכול לקרות". המקרה שבו נהרג זנדני עדיין נמצא בחקירה. "אני רוצה שמישהו ייקח אחריות על המוות של אבא שלי", אומרת בתו. "אנחנו עדיין מנסים להבין מה קרה שם בדיוק. מנהל המפעל לא הגיע אפילו לשבעה. אבא שלי נהרג ואין אף אחד שמשלם על כך מחיר. במובן הזה, הפעילות שלי במעגלי צדק מנחמת אותי קצת. אולי בזכותה אחרים לא ישלמו מחיר על חוסר ערנות, ואולי נצליח למנוע את המקרה הבא".
חזי שוורצמן, ראש מִנהל הבטיחות בזרוע העבודה, מעדכן שהרפורמה להרחבת האחריות לתאונות העבודה באתרי הבנייה כבר אינה נמצאת בידי שרת הכלכלה. "הרפורמה הועברה למשרד המשפטים כבר בתחילת 2021. מדובר בתקנה מורכבת, ואנחנו מקיימים דו־שיח שבועי בנושא עם אנשי משרד המשפטים. כשייכנס שר חדש למשרד הכלכלה זה הנושא הראשון שנציב לו, מתוך תקווה שהתהליך יסתיים בחודשים הקרובים". ביחס להקמת רשות לאומית לבטיחות בעבודה אומר שוורצמן שהנושא קודם בממשלה הנוכחית ואף נכנס לחוק ההסדרים, וכעת גם הוא מחכה לשר הכלכלה הבא.
