ושוב בינה מלאכותית: ההתלהבות סביב התפתחויות בתחום לא נרגעה גם בשבוע החולף, אולי אפילו רשמה שיאים חדשים. בטוויטר, אדם רנדומלי הראה כיצד הוא הורה לבוט אחד לכתוב ספר ילדים בשבילו, ציווה על בוט אחר לייצר איורים בהתאם למילים, ואז איגד את שני הרכיבים כדי ליצור ספר ילדים שיימכר בחנות הקרובה לביתכם. הציוצים נוסחו בהתלהבות כמעט ילדותית, והביאו על הכותב כאלה קיתונות של ביקורת ושנאה שהוא מיד נאלץ להתנצל ולהבטיח "לחנך את עצמו" בתחום. התופעה חזרה על עצמה שוב ושוב במחוזות אחרים ברשת: אנשים שמגלים את הפוטנציאל שטמון לכאורה בהתפתחויות החדשות האלה ומבקשים לתעל אותו לטובתם, ואחרים שמפציעים לצעוק עליהם.
- אלחנן שפייזר ראה את כל 22 סרטי מארוול ברצף, ושרד כדי לספר
- מבחן אמריקאי פרק 5 | האזינו: אורלי גודקלנג ואלחנן שפייזר על מנטליות ישראלית מול אמריקאית
- סבתוש, צאי מהאינסטוש: הצעירים שמתמודדים עם התמכרות המבוגרים לסלולרי
על מה צועקים? הביקורת מתחלקת לשני ערוצים עיקריים. הראשון: הטענה שמדובר בניצול של אמנים אחרים, שהרי הבינה המלאכותית לא יוצרת יש מאין אלא מתבססת על כמויות אדירות של יצירות קיימות ובעצם מחקה אותן. הטענה כאן היא מוסרית־ערכית – מי שמשתמש באמנות שיוצרת בינה מלאכותית כתחליף לאמנות אנושית גם מנצל בעקיפין את עבודת כפיהם של בני אדם, וגם למעשה מונע מהם עבודה, שהרי אם לאותו טוויטריסט לא היה הכלי הזה, הוא היה מוכרח למצוא מישהו שיאייר את הספר ולשלם להם – גם אם זה עשרים דולר בפייבר.
ערוץ הביקורת השני הוא תועלתני: היצירות של בינה מלאכותית – בטקסט ובאיור – פשוט לא כאלה טובות בשלב הזה. אומנם המדור הזה בעצמו פרסם בשבוע שעבר טור שכתבה מכונה, אבל הקוראים מן הסתם שמו לב תוך כמה מילים, מקסימום פסקה, שהקול לא אותו קול, והידיים לא אותן ידיים. הכתיבה לעיתים מקרטעת, ופעמים רבות גם שקרית לחלוטין בכל מה שקשור לעובדות או חישובים או שאלות של היגיון. ובאמנות זה נכון כפליים. הסתכלו נא מקרוב על הרוב המוחלט של יצירות אמנות ממוחשבות שמסתובבות ברשת ותגלו מיליון ואחת שגיאות, תקלות, מוזרויות וכן הלאה. רק כדוגמה אחת, הבינה המלאכותית, בדומה לאדולף היטלר בימיו כצייר אוסטרי, פשוט לא טובה בפרצופים – פני האדם שיוצאים מתחת ידיה בדרך כלל נראים כמו תפוחי אדמה שישבו יותר מדי זמן בסלסילה.
מעבר לשני אלו וכפי שהוזכר, קיימת תחושה עדינה של חרדה מתגברת בקרב האוכלוסייה הכללית. כמו עובדי מפעל ויקטוריאני שנחשפים לראשונה לפס ייצור, הם רואים בהתפתחויות הללו את הסוף המקצועי שלהם. מעצבים גרפיים, כותבי תוכן, עורכים, מתרגמים, עוד ועוד בעלי מקצוע שפעם חשבו שהאוטומציה לעולם לא תפגע בהם, פתאום מרגישים כמו המעודדת הבלונדינית שננעלת בשירותים בסצנת הפתיחה של סרט אימה – כולם יודעים שזה לא הולך להיגמר טוב.
ובכן, בשבתו כפסיכולוג בשנקל, המדור מבקש להרגיע את החרדות שלהם ושל אחרים: אף ערמה של שורות קוד לא הולכת לקחת את העבודה שלכם בקרוב. ההתפתחויות בבינה המלאכותית מדהימות, מרהיבות ועוד סופרלטיבים שמתחילים באות מ"ם (מטורפות? משוגעות? מועילות? מהממות? מ…טאפיזיות?) אבל משם ועד להחלפת בני אדם הדרך ארוכה. אולי פה ושם יצוצו אנשים שישתמשו בבוטים כדי לקצר את הדרך להצלחה מסוימת תוך עיגול פינות רבות, אבל הם אפילו לא קרובים לטובים מספיק כדי להחליף אנשים באופן משמעותי. מה שאנחנו רואים כיום אלה קוריוזים נחמדים, לעיתים מגניבים מאוד, אבל לא יותר מזה. וגם כשהתכונות הללו ישתדרגו – ואין ספק שהן ישתדרגו – ההשפעה שלהן לא ידועה לנו מראש וכלל לא בטוח שהיא תורגש באופן שאנחנו חושבים שהיא תורגש. העולם דינמי, הכלכלה דינמית, הכול יכול להשתנות ברגע. אבל נכון להיום, המדור מציע להירגע.
נ.ב. יו מאסק בי קידינג
המדור כמעט הוקדש לאילון מאסק גם השבוע, כי המיליארדר האקסצנטרי החליט לפתע לגרש חבורה של עיתונאים שמאלנים מטוויטר ללא סיבה אמיתית ואז להחזיר אותם. אבל ראבאק, כמה אפשר לדון בטוויטר? כמה מעניין זה טוויטר? כמה מכם בכלל בטוויטר? לא, אנחנו שואלים ברצינות. כתבו לנו.
