על האוטובוסים בכבישי ישראל הודבקו בשבוע שעבר כרזות "I LOVE BAGATZ", עם לב אדום ובוהק באמצע. מסע הפרסום מצייר בין השאר את נשי ישראל כמי שאוהבות את בג"ץ שדאג לייצוג נשי בפוליטיקה ובצבא, ואת תושבי עוטף עזה שאוהבים את בג"ץ משום שהוא הורה למגן את כל כיתות הלימוד שם. כדי שמארגני הקמפיין לא ייאלצו להסתפק בשתיים־שלוש דוגמאות בלבד, הנה כמה הצעות נוספות של מי שבוודאי ישמחו להצהיר שהם אוהבים את בג"ץ.
- נוסחת בג"ץ שוב ניצחה: שיקולים בטחוניים בשילוב אקטיביזם שיפוטי
- הדיון בבג"ץ על שירות נשים ביחידות קרביות היה חסר כל קשר למציאות ולעובדות
מערך הייעוץ המשפטי אוהב את בג"ץ אהבה גדולה, לאחר שהשופטים קבעו בסדרת פסיקות שעמדת הייעוץ המשפטי מחייבת את הממשלה, ובכך ביצרו את מעמד היועמ"ש כמעין "שליט־על". בג"ץ האדיר את כוחו עד כדי כך שאפילו כאשר שר בממשלה מצהיר בבית המשפט במפורש שדעתו שונה מזו של הייעוץ המשפטי, מבחינת בית המשפט עמדתו הרשמית של השר היא זו שקבע היועץ.
חברי המפלגות בל"ד, תע"ל, חד"ש ורע"ם, ובהם עופר כסיף, חנין זועבי, היבא יזבק ועוד, בוודאי אוהבים את בג"ץ. בית המשפט העליון הפך פעם אחר פעם את החלטות ועדת הבחירות, ואישר להם להתמודד לכנסת למרות התבטאויות אוהדות ותמיכה בפועל בטרוריסטים. אהדתם לבג"ץ ודאי התחזקה עוד יותר כאשר מי שכן נפסל מלהתמודד לכנסת היה איש הימין ד"ר מיכאל בן־ארי.
עשרות אלפי המסתננים שנכנסו לישראל באופן בלתי חוקי חשים אף הם אהבה רבה לבג"ץ. שלוש פעמים פסלו ושינו שופטי בג"ץ רכיבים בחוק למניעת הסתננות, ולא אישרו למדינת ישראל לכלוא מסתננים במתקני שהייה לתקופת הזמן שאושרה בחוק, מסיבות של "חוסר מידתיות". אם לא די בכך, בג"ץ ביטל גם את "חוק הפיקדון", המחייב מסתננים להעביר חמישית משכרם לפיקדון שיוחזר להם בצאתם מהארץ. הצעד, שנועד לעודד עזיבה מרצון של מי שנכנסו לכאן בניגוד לחוק, נפסל בטענה ל"פגיעה בזכות הקניין".
גם למשפחות מחבלים יש סיבה טובה לאהוב את בג"ץ. בית המשפט העליון לא פסל באופן גורף את האפשרות להרוס את בתיהם של פלסטינים שרצחו יהודים, אולם באופן קבוע הוא מעניק לבני משפחותיהם צווי ביניים לדחיית ההריסה כדי שיוכלו לשטוח את טענותיהם. יותר מכך, ברמיזותיו על ה"בעייתיות" בהריסות מסייע בג"ץ למשפחות לצמצם את פעולות ההריסה למינימום, עד שהן דומות יותר לשיפוץ של חדר מאשר לפעולת ענישה והרתעה. משפחות המחבלים עדיין מצפות מבג"ץ לפסילה מוחלטת של ההליך, ומי יודע – אולי גם זה יגיע.
מי עוד אוהב את בג"ץ? רוצחי טלי חטואל וארבע בנותיה באייר תשס"ד. יותר משנתיים לפני הרצח הנורא התכוון צה"ל להרוס מבנים סמוכים לציר כיסופים שבגוש קטיף, שסייעו למחבלים לתקוף יהודים שנסעו בו. תושבי הבתים עתרו לבג"ץ, והשופטים הורו לא להרוס את המבנים עד לדיון בנושא. בסופו של דבר, בעקבות העתירה בוטלה החלטת ההריסה. כשהרוצחים השפלים השתמשו שוב בבתים, הדבר עלה בחייהן של בנות משפחת חטואל, שנרצחו בירי מטווח קצר.
לרשימת אוהבי בג"ץ אפשר להוסיף גם פלסטינים ביו"ש, במזרח ירושלים ובעזה שאינם משלמים על החשמל שהם צורכים, ובית המשפט אינו מאשר לחברת החשמל לנתקם מהזרם על אף חובות העתק שמצטברים לכ־2 מיליארד שקלים; פעילים אנטי־ציונים ששמחים על פסק דין קעדאן, שמונע הקמתם של יישובים יהודיים בישראל; ועוד ועוד.
אנחנו חיים במדינה דמוקרטית. זה בסדר לאהוב את בג"ץ ולרצות שעל פיו יישק דבר. אבל אולי תוכלו בבקשה לומר לנו היכן בדיוק אפשר לבחור בבג"ץ כדי להביע אהבה אליו. בקלפי, משום מה, אין פתק שלו.
