הקריאה לתפילה באסלאם – אד'אן – היא חלק בלתי נפרד מהתפילה, וזכותה של כל קהילה מוסלמית לקיים את האד'אן היא זכות בסיסית שאין עליה עוררין. האד'אן היה נהוג כבר בימי מוחמד נביא האסלאם, הוא מושמע מפי המוּאַדִ'ן ("מואזין") חמש פעמים ביום, לפני כל אחת מהתפילות. מאז שהחלו מוסלמים לבנות צריחים במסגדים עומד המוּאַדִ'ן על הצריח כדי שקולו יישמע למרחק.
בתקופה המודרנית גויסה הטכנולוגיה לטובת האד'אן והחל שימוש ברמקולים. האד'אן המוגבר איננו מהווה בעיה בשעות היום, וקולות הקריאה לתפילה משתלבים בסביבה האקוסטית של הפעילות הרגילה במרחב הציבורי. בעיה קיימת באד'אן של תפילת השחר, שבימי החורף מתקיימת בסביבות השעה 5 לפנות בוקר, ואילו בקיץ היא מוקדמת לסביבות שעה 4.
הפעלת רמקול במרחב הציבורי בשעה מוקדמת כזו מעירה את כל האוכלוסייה בסביבת המסגד, ואם במקום היישוב יש כמה מסגדים הקולות נשמעים בעוצמה רבה בכל היישוב. השמעת האד'אן מתרחשת בעיצומו של השלב האחרון של שנת הלילה, השלב החשוב ביותר במנוחה הנחוצה לכל אדם. מיעוט של האוכלוסייה, גברים בעיקר, קמים משנתם בשעה זו כדי לצאת לעבודה, אבל רוב האוכלוסייה, בעיקר נשים וילדים, אינם צריכים עדיין לקום בשעה זו והם זקוקים לשינה עמוקה ורצופה במשך שעה או שעתיים נוספות.
היקיצה המוקדמת בגלל השימוש ברמקול משפיעה לרעה על ילדים, נשים וגברים והתוצאות של היקיצה המוקדמת הן רבות וקשות: מי שלא קיבל (או קיבלה) שנת לילה רצופה, עמוקה ובמספר שעות מספיק, עלול לסבול במהלך היום מיכולת ירודה להתרכז בלימודים או בעבודה. הוא נוטה להיות עצבני, קצר רוח, חסר סבלנות ואף אלים. נזקי השינה הלא מספקת מצטברים ומתגברים בשל העובדה שאחרים בקהילה סובלים גם הם מהפרעות שינה דומות הנגרמות מהאד'אן המוקדם. הדבר חמור במיוחד כשמדובר בנהיגה בעייפות, שכן קיים סיכוי גבוה להירדמות על ההגה.
התוצאות הללו הנובעות – בחלקן לפחות – מהאד'אן המוקדם משפיעות לרעה על הקהילה כולה והדברים ברורים לכל מי שעיניו ואוזניו בראשו. ולמה העניין נמשך? מכיוון שכל מילה שתיאמר נגד האד'אן של תפילת השחר תוצג כמתקפה נגד האסלאם ומצוותיו, ובראשן מצוות התפילה שהיא אחד מחמשת ה"ארכאן" ("עמודי התווך"), מצוות היסוד של האסלאם. אחת התוצאות של אי היכולת של פרטים בקהילה להתמודד עם הטיעון הזה היא הגירה של זוגות צעירים מהכפר אל העיר, ובעיקר לנוף הגליל, עפולה וכרמיאל, שבהן אין מסגדים ואין רמקולים המשמיעים את האד'אן בשעה מוקדמת כל כך. יש לציין כי להגירה לעיר היהודית יש סיבות נוספות, ובראשון האלימות ביישובים הערביים.
אלא שכולם מתעלמים מהעובדה שאין שום חובה דתית להשתמש ברמקול, שכן בזמן הנביא מוחמד לא היו רמקולים ואין בקוראן או בספרי החדית' (התורה שבעל פה) שום אזכור לרמקול החשמלי שהומצא רק במאה ה-20. הרמקול החשמלי הוא פיתוח מודרני מערבי – ויש מי שיגיד "המצאה של הכופרים" – והוא איננו חלק בלתי נפרד ממצוות התפילה. אדרבה, הוא חידוש מזיק, כפי שתואר לעיל.
הבעיה אם כן נובעת מהטכנולוגיה המודרנית והפתרון גם הוא נמצא בטכנולוגיה המודרנית. ניתן בקלות לוותר על החידוש הטכנולוגי הנקרא "רמקול" ולהחליפו בחידוש טכנולוגי אחר הנקרא "שעון מעורר", שנזקיו הבריאותיים, הפסיכולוגיים, התפקודיים והחברתיים קטנים יותר אם הם בכלל קיימים. וכאן מגיע תפקיד המדינה: כל הנזקים החברתיים שצוינו לעיל, ובראשם תאונת הדרכים, הם עניין שהמדינה חייבת לטפל בו, ולכן המדינה יכולה לומר לאזרחיה המוסלמיים: "הי חברים, הגיעו מים עד נפש, והגיע הזמן להחליף אמצעי טכנולוגי מזיק (רמקול) באמצעי טכנולוגי לא מזיק או שנזקו קטן הרבה יותר. אנחנו לא נגד תפילת השחר, אנחנו נגד הנזקים שהרמקולים גורמים לכולכם."
בהגות ההלכתית האסלאמית קיים מושג ששמו "מנפעה" ("תועלת") ומושג נוסף ששמו "מצלחה" ("טובת העניין"). שני מושגים אלו מקנים לאיש ההלכה כלי חשוב להחלטה על עניינים הלכתיים, שמאפשר לו לשקול את התועלת מול הנזק בכל דבר המתחדש בעולם ושיש לו השלכה על חיי המוסלמים ועל ההלכה האסלאמית. במקרה שבו הנזק הנובע מחידוש טכנולוגי גדול מתועלתו, ויש לו תחליף טכנולוגי שנזקו מועט או לא קיים, איש ההלכה יעדיף את הכלי שנזקו מועט או לא קיים על פני הכלי שנזקו גדול וברור.
בשנים 2017-2018 נעשה ניסיון לחוקק את "חוק המואזין" אבל ניסיון זה נכשל. מדינת ישראל יכולה לשכנע את פוסקי ההלכה של הציבור המוסלמי בישראל בנזקי הרמקולים הנובעים מהאד'אן לתפילת השחר כפי שתוארו לעיל תוך הצגת האפשרות לעשות שימוש בחוק למניעת מפגעים (תשכ"א – 1961) במקרה שפוסקי ההלכה יתקשו לקבל את "התועלת" ואת "טובת העניין" הברורה במקרה זה.
אינני טוען שהפעלת הרמקולים באד'אן לתפילת השחר היא מקור כל הבעיות במגזר הערבי, כפי שאינני טוען שהשתקת הרמקולים תפתור את כל הבעיות בו. טענתי היא שהפעלת הרמקולים באד'אן של תפילת השחר מזיקה מאוד לחברה הערבית וניתן בקלות למצוא תחליף שנזקיו מועטים אם הם בכלל קיימים. המדינה לא יכולה לעמוד מנגד כשכל המגזר המוסלמי סובל בגלל כמה קיצונים שאינם רוצים להבין את נזקי האד'אן של תפילת השחר ואינם מוכנים לחפש פתרונות לנזקים אלו.
