זכיתי לגדול על סיפוריה של אמי תבדל"א על המדריך הנערץ בסניף תל־אביב מרכז, שהפך לקומונר ונשאר מדריך נצחי עבור כולנו; וזכיתי בעשרות השנים האחרונות למפגשים רבים של לימוד והתייעצות ושל התבוננות בהנהגתו של הרב חיים דרוקמן ולהכוונה של מנהיג גדול.
השפעתו של הרב על התנועה שזורה על פני שבעים שנה, שבעים שנה של חברות פעילה בהנהלה הארצית. שבעים שנה של מעורבות עמוקה בהנהגת תנועת הנוער בני עקיבא בישראל ובעולם. ראינו את הרב בסמינריונים, בביקורים במחנות הקיץ, בוועידות ובמועצות, ראינו אותו שותף בדיונים ובניסוחי ההחלטות ומתווכח עם חניכים הצעירים ממנו בשבעים שנה, בנחת ובסבלנות כאילו זו הפעם הראשונה שהוא דן בנושא. ראינוהו משוחח עם צוותי מדריכים, טורח לבקר בסניפים, במפגשים עם קומונריות ורכזים וברק בעיניו, ותמיד חשנו שהנושא שעוסקים בו הוא חשוב וברומו של עולם.
- "אנחנו מגדלים את דור העתיד האמיתי": התיעוד המלא של ערב ההוקרה לרב דרוקמן זצ"ל
- הרב דרוקמן – המקף המחבר האחרון של הציונות הדתית
השפעתו והנהגתו מתחילה לפני שבעים שנה בדברים שנשא הרב במועצה הארצית שהתקיימה בחודש סיוון תשי"ג וסוכמו על ידו במאמר שפרסם בעיתון "זרעים" תחת הכותרת "דרך חדשה". הוא היה אז פעיל צעיר, מנהיג בעל חזון ורוח עצומה והוא רק בן עשרים שנה. בדבריו ניסה הרב לשכנע את ההנהלה הארצית לדחות את יציאת שבט "איתנים" לנח"ל למשך שנה אחת כדי שבני השבט ילמדו באותה שנה בישיבה. וכך כתב: "ההכרה בצורך הלימוד בישיבה איננה חדשה בארגון, הכרה זו הביאה עוד בשנת ת"ש להקמתה של ישיבת בני עקיבא ומאז ועד היום היא הולכת ומתחזקת בשורותינו יותר ויותר… ברם, לישיבה אינם יוצאים חברי שבט הרא"ה כולם. הסיבות לכך ברורות. על פי רוב באה ההתנגדות מצד ההורים המחפשים 'תכלית' לבניהם ויש שהחברים עצמם עדיין אינם מבינים את ערכה של הישיבה…"
הרב מזהה את הצורך בחיזוק התשתית הרעיונית והתורנית של הנוער והוא מתאר זאת באריכות: "והאם יש להתפלא אח"כ כשבגרעין או בקבוצה מתחילות להתעורר בעיות בשטח הדתי – הן בקיום המצוות המעשיות והן בקביעת עיתים לתורה?! והרי באמת קשה לקום מדי בוקר למניין וצריך כוחות נפשיים מרובים כדי להתגבר על הקושי ולהתמיד בקימה. וכיצד יכולים חברים אשר בלימודיהם בבית הספר התיכוני שנאו את לימודי הגמרא – לקבוע עיתים לתורה אחרי יום עבודה מפרך?! והמסקנה ברורה ביותר: אי אפשר לקיים חיים דתיים שלמים מבלי ללמוד קודם לכך תורה ולהתבשם מריחה. הדרך צריכה איפוא להיות – לימוד בישיבה לפני היציאה לקבוצה. על כן מציעים אנו בזאת דרך חדשה של לימוד בישיבה לפחות שנה אחת לפני היציאה לנח"ל".
הרב מנתח בדבריו את הקושי שהוא מזהה אצל ההנהגה בקבלת הדרך החדשה, ומציע פתרונות סדורים לכל אחד מהאתגרים שבדרך החדשה, ולבסוף הוא כדרכו רואה את השליחות החלוצית שבהצעתו וטוען שבעבר המבחן האידיאולוגי היה בהתנדבות לשירות וביציאה להכשרה ולקבוצה, אך מאז שהשירות הצבאי נעשה לחובה לא מורגשת לדבריו רוח ההתנדבות והחלוציות כפי שהיה בעבר: "הקדשת שנה ללימוד בישיבה, לפני היציאה לנח"ל, תראה שוב התנדבות החברים ובחירתם את הדרך בה ילכו, מתוך רצון עצמי".
והוא מסיים את דבריו: "אנו מציעים באמת דרך חדשה לארגון, אשר שבט 'איתנים' יתחיל בה ושבטי הארגון הבאים ימשיכו אף הם לצעוד בה. ואנו מקווים ומאמינים שבע"ה נצליח".
בחור בן עשרים עם יכולת התבוננות של מנהיג, מציב חזון ומממש אותו. חניכיו, חניכי שבט איתנים, מקימים עולם של תורה ששינה את פניה של הציונות הדתית, ומכאן תצמחנה ביוזמתו (יחד עם חברו יעקב דרורי ז"ל) ישיבות ההסדר.
בשנת תשי"ד במאמר בעיתון זרעים הוא מסכם תקופה ומסביר מדוע היה הצורך ביצירת הסיסמה החדשה "תורה ועבודה": "מדוע לא הסתפק בסיסמה 'ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל', אלא יצא בסיסמה עצמאית, נפרדת – 'תורה-ועבודה'? תורת ישראל איננה ניתנת לחצאין, מצוות שבין אדם למקום ומצוות שבין אדם לחברו – חד הן. ולא עוד, אלא שאין להסתפק בקיום המצוות בלבד, כי אם גם לנהוג בהתאם לרוח התורה וכוונתה, 'קדושים תהיו' תמיד ובכל מקום. 'ועשית הישר והטוב' בכל שטח ובכל עניין. ניצול הזולת, שעבודו ודיכויו – ודאי אינם 'הישר והטוב בעיני ה". יש אפוא לשאוף לחיי צדק ויושר, לחברה מתוקנת, בה אין שלטון האדם באדם לרע לו, מכאן 'תורה ועבודה'. תורה – להדגיש את המצוות שבין אדם לחברו אשר לצערנו הוזנחו. ועבודה – יגיע כפיים, אשר רק הוא מבטיח חיי תורה שלמים, במובנם המלא. מדינת התורה אין פירושה רק מדינה בה כולם שומרים שבת, אלא גם מדינה בה חיים כולם מיגיע כפיים, מבלי שינצלו את זולתם".
"שטחית מאוד ורחוקה ממחשבת תורה ועבודה הטענה: 'לסוציאליזם יש דואגים, נדאג אנו לעניינים הדתיים'. אין לדידנו 'עניינים דתיים'. תורתנו הקדושה מקיפה את כל חיינו וכל ענייננו וגישתנו הסוציאלית נובעים ממנה. יאמר ברורות: תנועת הנוער מתנגדת למיזוג. נוער אינו אוהב טשטושים ופשרות, הוא רוצה דרך ברורה, כיוון ישר, קו עקבי. אנחנו רוצים להמשיך לחנך אלפי בני נוער דתי חלוצי לקראת תנועת פועלים דתית, הנושאת ברמה את דגלה הברור, עליו חרותות שתי המילים: 'תורה ועבודה'".
זכות גדולה הייתה לי להיות במחיצתו של הרב במסעות התנועתיים לפולין, חוויה בלתי רגילה שהייתה עבור כולנו שיעור אחד ארוך של אמונה, של עיון בתורת הגאולה, של התמודדות עם שאלות גדולות, ומעל לכול, שיעור בהנהגה בגובה העיניים של מחנך שחי את הדרך שבה הוא מאמין, בענווה גדולה ובהתבוננות של מי שחווה את העולם שחרב והעולם שנבנה, ומכיר בגודל הנס. זכורות לי השיחות ביער לופוחובה, בצריף במיידנק, על חורבות המשרפות באושוויץ, שיחות של כאב גדול שנתן מקום לשאלות באמונה, שמתוכן צמחה אמונה עצומה. ובתוך כל זה דוגמה ומופת לתפילה הבוקעת מהלב, לניגון מתפרץ כאשר כל צעד וכל אמירה הם תורה גדולה. זכינו לשמוע את סיפור הצלתו בימי השואה ואת התובנה, שעליה חזר שוב ושוב, כי חיים שניתנו במתנה מחייבים את האדם לפעול ולעשות.
הרב לא נשא בתואר רשמי של רב התנועה אך מכוח הנהגתו ומעורבותו הוא היה כתובת להתייעצויות ושאלות אין ספור. כשנשאל שאלה, היה מקשיב לכל צדדי ההתלבטות, בוחן את ההשלכות של האפשרויות השונות, את המציאות שתושפע מההחלטה ואז בזהירות ובענווה היה משיב ועונה כמייעץ ומכוון.
בערב שבת הארגון האחרונה, לפני כחודש ימים, השתתף הרב בישיבת מליאת ההנהלה הארצית שבה נבחר שם השבט החדש. הועלתה הצעה, שלכבוד יום הולדתו יציע הרב את שם השבט והמליאה כולו תצביע פה אחד ותקבל את הצעתו. הרב ענה מיד והזדעק: "וכי ייתכן שנבחר בשם רק בגלל שרוצים לכבד מישהו? הלא צריך לבחור בגלל העניין והמשמעות!"
וכך נהג הרב לאורך כל שנות פעילותו בדיוני התנועה, תמיד כאחד מן החבורה, כאחד שהצבעתו שווה להצבעתם של האחרים, וכשבמהלך הדיון התפרצה קומונרית ואמרה: "חייבים להקשיב לקולם של הנוער" לקח הרב את המיקרופון ואמר לה: "אבל גם אנחנו נוער" – בן תשעים עם כוחות נעורים.
כמה ברקו עיניו התכולות שעה ששר את המנון התנועה "ראשינו בעמקי תורתה, כפינו ברגבי אדמתה, בלב אמיץ ובעזרת ה' עלה נעלה, קדימה בני עקיבא הידד במעלה".
מילותיו האחרונות במפגש עם חברי התנועה, מילים שנאמרו במוצאי שבת הארגון בפני חניכי סניף מרכז שפירא היו: "חברי בני עקיבא היקרים מאוד: דעו לכם שאתם שייכים לתנועה גדולה וחשובה, בני עקיבא! בני עקיבא שינו את המציאות בעם ישראל ביחס לדברים היסודיים ביותר: ביחס לתורה וביחס לארץ ישראל. כל מה שיש היום בלימוד התורה, היסוד התחיל בסניפי בני עקיבא ובהקמת ישיבת בני עקיבא". ואנו נוסיף ששינוי המציאות היה בזכותו ומכוחו.
