איני מתלהב ממפלגות דתיות. דווקא משום היות התורה והמצוות יסוד לחיי, אני חש שגם אנשים שומרי מצוות צריכים למצוא את מקומם הפוליטי בקרב המפלגות "הכלליות", כל אחד על פי עמדותיו במכלול הסוגיות שעל הפרק. בקרב מפלגות אלה יוכלו שומרי המצוות לממש את השפעתם ולבטא את עמדותיהם האמוניות.
עם זאת הבחירות האחרונות, ובייחוד המגעים לקראת הקמת הממשלה החדשה גורמים לי לשנות את עמדתי במידה מסוימת. האופן שבו מתנהלים המגעים ולא מעט מהדרישות של המפלגות המזוהות כ"דתיות", הפכו בעיני לסכנה ברורה ומיידית למעמדה של מורשת ישראל. עד נקודה מסוימת יכולתי לקוות שמדובר במעין ריאקציה אנושית טבעית לתסכולים שונים.
- "השר רשאי להתערב בהחלטות": חוו"ד משפטית מאשרת את הצורך ב"חוק בן גביר"
- "אש אהבתו לא פסקה": הרב צפניה דרורי סופד לרב דרוקמן
נציגי המפלגות החרדיות ונציגי מפלגת הציונות הדתית נדמו לי כילדים שנכנסו לחנות ממתקים וצעצועים משולבת, לאחר שלאורך זמן רב הפיתויים הטובים הללו נמנעו מהם. ובתוך החנות אחז בהם בלבול חושים והם התרוצצו ממדף למדף כמוצאי שלל רב. ידיהם אוחזות להרף במשחק אחד ומיד מתאוות למשהו אחר במקומו. אבל הדימוי הזה כבר לא יכול להסביר את המכלול. כיצד ייתכן למשל שמפלגה הנקראת "ציונות דתית", לא העמידה בראש דרישותיה את המאבק בתאונות הדרכים ובשיקום משרד הבריאות? כיצד ייתכן שמפלגה שכזאת מעוררת מחלוקת אחרי מחלוקת כמעט בכל סוגיה אפשרית ומגבירה את רגשות הפירוד בעם? כיצד אוכל להסביר לעצמי שהליכים הכרחיים של אחדות, הסכמה וקרבה כלל לא הדריכו את מנהיגיה הלכה למעשה, ולא רק בדיבורים בעלמא?
כך המצב לצערי גם לגבי המפלגות החרדיות. ללא כל רגישות ציבורית הן מנסות להוביל את נושא השירות הצבאי והלאומי ואת הווכחנות המיותרת בסעיפים רגישים שונים. יש להודות שהמנטליות הפוליטית הירודה חלה על רוב המפלגות האחרות גם כן. אולם בכל הנוגע למפלגות המתיימרות לייצג את הציבור הדתי מימושה של פוליטיקה רעה זאת מגיע לדרגה גבוהה במיוחד ועוסק בנושאים הרגישים ביותר.
ולפיכך אין כנראה מנוס מניסיון נוסף להקים מחדש את מפלגת מימד, או משהו דומה לה. מפלגה שהיהדות והדמוקרטיה אחוזות באמת ובתמים בעצמותיה הפוליטיות. מפלגה שבעיניה תלמוד תורה ושירות צבאי הם ביטויים טבעיים לתפיסת עולמה. רבים יותר ממה שנדמה בקרב שומרי המצוות הצביעו למפלגות שאינן נחשבות דתיות. הם כבר לא יכולים לחוש בבית ולא קרוב לבית בקרב מנהיגי המפלגות הדתיות הנוכחיות. לא התוכן ולא הסגנון, לא חוסר הזהירות ולא חוסר ההתחשבות, לא סדרי העדיפויות ולא החמצת העיקר , כל אלה לא יכולים יותר לייצג רבים מאיתנו. בכאב רב עליי לומר : בדרך זאת מוחמצות שעת הכושר וגם ההזדמנות להביא לידי ביטוי את עיקרי אמונתנו ולא נותרה ברירה אלא להקים חלופה ראויה.
