בממשלת הרוטציה של 1984 הציעו לאבא אבן להיות שר בלי תיק. אבן סירב, והעדיף לעמוד בראש ועדת החוץ והביטחון. כששאלו אותו למה, אמר אבן: "במערכת הפוליטית הבינלאומית יש המון בדיחות על שרים בלי תיק, ורובן בדיחות שלי". שמעון פרס כנראה הבטיח לפני אותן בחירות שימנה את אבן לשר החוץ. כששאלו אותו מדוע פרס לא קיים את ההבטחה, אבן השיב: "כי הוא לא רצה ליצור תקדים".
בזמן כתיבת השורות הללו עדיין לא ידוע ההרכב הסופי של הממשלה. כולם עסוקים בשאלה מי יקבלו את המשרדים היוקרתיים, ואני רוצה לפנות דווקא לשלושה שרים, שלא רבים חשקו בתפקידיהם.
- מדוע העדה התימנית משקיעה הרבה אנרגיות במריבות פנימיות? חוקר מנסה להסביר
- איכויות השיגעון של טל פרידמן מופיעות באלבום שלו מעט מדי ומאוחר מדי
- השלג כבר מתחיל להיערם בחרמון, ולכם ממש כדאי להגיע לגולן
אדוני שר החינוך, או אולי גברתי השרה. מאז ימי זלמן ארן, שרי חינוך נוהגים להצהיר שצריך להפסיק עם השינון. פעם התכוונו ללימוד בעל־פה של שירת הים. היום אף אחד כבר לא לומד בעל־פה כלום, וכששרי החינוך האחרונים מיהרו לאחר מינוים לשנן את הכרזות קודמיהם בגנות השינון, חוששני שהם התכוונו למשהו אחר לגמרי: לזלזל בעצם אהבת הידע.
אדוני השר לשוויון חברתי, האם שמת לב שהתואר שלך הוא אוקסימורון? המילה "שר" באה מלשון שררה, והיא ההפך משוויון. הביטוי "שר לשוויון" סביר בערך כמו "טורף צמחוני"
טענה מטופשת גורסת שבעידן הגוגל כבר לא צריך ידע. כאילו מי שיכתוב בגוגל "חיסונים מסוכן אוטיזם" יכול להשתוות לאפידמיולוג מומחה, וכאילו מי שיקליד "אשכנזים קטניות קולא" שקול לרב הראשי. זה לא נכון בשום תחום, ובפרט לא במדעי הרוח. הידע בתנ"ך, במורשת ובהיסטוריה מעניק לנו זהות והקשר. כל אדם יכול לבדוק בגוגל מה קרה בעשרה בטבת; אבל אם לא למד בבית הספר על בית המקדש ועל חורבנו אין שום סיבה שיבדוק זאת, ואין שום סיבה שיהיה אכפת לו. ידע הופך לחוכמה, וחוכמה נשזרת ברגש. זה קורה כשהידע יושב בראש, ולא כשהוא אגור בשרתי מחשב.
בשנים האחרונות הייתה לנו שורה ארוכה של שרי חינוך ימניים ולאומיים. ימניותם ולאומיותם באו לידי ביטוי בעיקר בהצהרות בסגנון "אנשי 'שוברים שתיקה' לא ייכנסו לבתי ספר". זו החלטה שחשיבותה אפסית. כשהתלמידים מזלזלים בכל מה שנלמד בכיתה, הם יזלזלו גם בטיעונים של שוברים שתיקה. שר חינוך לאומי ושמרן צריך לדעת שיש גישה לאומית ושמרנית בנוגע לשאלות הבסיסיות באמת של החינוך. אולי במקום לתקוף כמקובל את השינון, הגיע הזמן דווקא לשבח את החוכמה.
אדוני שר הרווחה, התפקיד שלך חשוב הרבה יותר ממה שחושבים. לפי תורתנו, חברה נמדדת ביחסהּ לחלשים שבה, וכולנו חייבים לעזור להם ככל הניתן. אך צריך להיזהר לא להגיע למסקנות הרדיקליות שרווחות בשנים האחרונות באגפים מסוימים של מדעי החברה: שההיגיון הפנימי של כל חברה הוא מלחמת מעמדות דכאנית, שה"מוחלשים" סובלים רק בגלל החזקים ושכדי לסייע לאלו שבשולי הקהילה צריך לפורר את מרכזהּ. האמת היא הפוכה: הדבר הכי טוב שיכול לקרות לאלו שבשולי החברה הוא שהקהילה החזקה שלהם תאמץ אותם אל ליבה. בשנים האחרונות אני שומע מאנשי משרד הרווחה תפיסות רדיקליות, שחלק מהן מכניסות לליבת המקצוע אג'נדה רדיקלית ולא בריאה. רווחה ועזרה לנזקקים הן משימה עילאית; אסור שיהפכו קרדום לחפור בו בורות אידיאולוגיים בסגנון מרקסיסטי. אדוני השר, שים לזה לב ושים על זה עין.
אדוני השר לשוויון חברתי, האם שמת לב שהתואר שלך הוא אוקסימורון? המילה "שר" באה מלשון שררה, והיא ההפך משוויון. הביטוי "שר לשוויון" סביר בערך כמו "טורף צמחוני" (במחשבה שנייה, גם כאלו לא חסרים). השר לשוויון חברתי יושב בלשכתו, מוקף ביועציו ובפקידיו, והוא מחלק להם הוראות בנושאי שוויון. המשרד לשוויון בנוי באופן היררכי ולא שוויוני, כמו כל משרד ממשלתי, ולמעשה כמו כל מבנה חברתי אנושי.
היררכיה חברתית לא צריכה להיות נוקשה ודכאנית, והיא יכולה להיות רכה ובריאה. ההורים אינם רודני המשפחה, והגבאי אינו שליט עריץ בבית הכנסת. ובכל זאת, בזו ובזה אין שוויון חברתי מוחלט. כולנו שווים לפני הא־לוהים: "אשר לא נשא פני שרים ולא ניכר שוע לפני דל, כי מעשה ידיו כולם" (איוב לד). כולנו גם שווים לפני החוק: "לא תישא פני דל ולא תהדר פני גדול, בצדק תשפוט עמיתך" (ויקרא יט). אך אין בעולם שוויון חברתי מוחלט, וכנראה גם לא יכול להיות. הדרך היחידה למחוק את כל הפערים היא למעוך את כולם כלפי מטה. במקום לנסות לבטל פערים, צריך לעזור לחלשים. אלו שתי משימות שונות בתכלית. אם בכל זאת תתעקש לפעול לשוויון חברתי, אולי כבר עדיף היה – למרות כל הבדיחות – שתהיה שר בלי תיק.
motzash.navon@gmail.com
