תשמעו סיפור יפה, בעצם, האמת היא שזה לא סיפור יפה, זה אפילו סיפור קצת מכוער חחחח, אבל מנקודת מבטי גם סיפור מכוער הוא סיפור יפה, שהרי הוא סיפור, ואין דבר יפה יותר מסיפור. שכוייח! ומעשה שהיה כך היה.
כמו שאתם יודעים, לפני כמה שבועות שיזינג אשתי ואני היינו בחופשה נהדרת במילאנו, במשך ארבעה ימים הסתובבנו ברחובות הקפואים והשמשיים, אכלנו פיצות, שתינו אפרול שפריץ ואהבנו את החיים.
ביום האחרון לחופשה הלכנו להופעה של זמר מושלם ששיזינג אוהבת, קוראים לו אוסקר אנד דה וולף! והוא מותק שאין דברים כאלה. לפני כמה חודשים הוא אמור היה להופיע בישראל, אבל אז הוא ביטל את סיבוב ההופעות שלו, כי הוא שקע בדיכאון.והוא כתב על זה בצורה כל כך יפה, הוא בנאדם מרגש וחשוף והוא גם שר יפה ורוקד יפה, וההופעה שלו הייתה מרגשת ומתוקה, כמוהו בדיוק! זאת הופעה כזאת שרוקדים בה, ושיזינג ואני רקדנו כמו שני צעירים מתוקים, שהרי אנחנו צעירים מתוקים.
הנהג עצר את המונית, הסתובב אליי, חייך, הצביע על המונה ואמר לנו לשלם לו מאה שמונים יורו. ואני חייכתי אליו ואמרתי לו בנימוס שזה לא מה שסיכמנו
ההופעה הייתה בקצה של מילאנו, וכשיצאנו ממנה בשעת לילה מאוחרת היינו צריכים לנסוע לשדה התעופה של מילאנו שנמצא בקצה השני של העיר. הטיסה שלנו הייתה בשעת בוקר מוקדמת, כך שלא מיהרנו בכלל. אבל כשפתחתי את אפליקציות הניווט נדהמתי לגלות שאין אוטובוסים לשדה התעופה, ואין רכבת לשדה התעופה, ואין כלום לשדה התעופה! אין ברירה, אמרתי לשיזינג, אנחנו חייבים לקחת מונית. וכעת הערה חשובה. אני לא אוהב לנסוע במוניות. קודם כול אני קמצן, ועבור קמצנים לראות את המונה עולה זה ממש עינוי שאי אפשר לתאר! ודבר שני, אני לא אוהב את התחום האפור שנהגי מוניות לעיתים אוהבים להשתמש בו כדי להרוויח עוד קצת כסף. ולכן אני מקפיד לנסוע במוניות רק עם אפליקציות כאלה שאומרות לך בדיוק כמה אתה עומד לשלם.
בקיצור, בצער רב וביגון קודר פתחתי את האפליקציה, והזמנתי מונית מהמועדון הנידח שבו היינו לשדה התעופה של מילאנו, והאפליקציה אמרה לי שהנסיעה הזו תעלה לנו מאה עשרים יורו! אוי לי ואבוי לי! ואני אמרתי, בסדר אין מה לעשות, ולחצתי על הכפתור שמאשר את ההזמנה, ואחרי עשר דקות הגיעה המונית. והנהג, שנראה נחמד, עזר לנו עם המזוודות והתחיל לנסוע, ואחרי שתי דקות של נסיעה הוא אמר לנו באיטלקית־אנגלית רצוצה, שהאפליקציה לא עובדת ושאנחנו צריכים לבטל את הנסיעה, ונשלם לו פשוט באשראי, ואני ידעתי שהוא עושה לי קונץ! ואמרתי לו באנגלית־עברית שלי, שאין בעיה! אבל אנחנו משלמים מאה עשרים יורו, כמו שכתוב כאן! והראיתי לו את המסך, והנהג אמר כן כן אין בעיה! ואני ידעתי שיש בעיה.
בדרך לשדה הוא שלף את כל השטיקים. הוא עצר לתדלק, ונסע בכבישים הלא נכונים, עקבתי אחריו בגוגל מאפס! וכשהמונה, שהמשיך לרוץ, עבר את המאה עשרים יורו, אמרתי לו שאנחנו לא משלמים יותר ממאה עשרים! והנהג אמר לי, כן כן אין בעיה! ואחרי שעה בערך, כשהגענו לשדה, המונה היה כבר על מאה שמונים יורו. ואני ידעתי שעכשיו יהיה בלגן. ואמרתי לשיזינג שהוא הולך לנסות לסחוט אותנו. ושיזינג אמרה, מה נעשה, ואני אמרתי לה, תקשיבי, אני הולך לצעוק עליו. אני לא בנאדם שיודע לצעוק, אבל אני הולך לצעוק עליו. יש גבול לכל תעלול. הנהג עצר את המונית, הסתובב אליי, חייך, הצביע על המונה ואמר לנו לשלם לו מאה שמונים יורו. ואני חייכתי אליו ואמרתי לו בנימוס שזה לא מה שסיכמנו. אפילו כתבתי לו הכול בגוגל טרנסלייט, ותרגמתי לו לאיטלקית! והנהג התחיל לקשקש ולשקר ולשדל אותנו לשלם לו יותר ממאה עשרים, ואני אמרתי לשיזינג, שיז, אני מתחיל לצעוק עליו עכשיו. וזה מה שעשיתי. איייי אני רק נזכר בזה וכל הגוף שלי מתכווץ. התחלתי לצרוח עליו, באנגלית רצוצה, שהוא רמאי! ושבשביל זה אני משתמש באפליקציות, כדי שלא ידפקו אותי! ושאני בחיים לא משלם לו יותר ממאה עשרים! בחיים לא! ושהוא נחש, ושהוא צריך להתבייש! ותאמינו או לא, אבל הצעקות שלי עבדו! הנהג ראה אותי צורח, והתקפל בתוך שנייה. שילמתי לו מאה עשרים יורו ויצאתי מהמונית, והנהג הנוכל נסע לדרכו, ואני נשארתי בכניסה לטרמינל, עם פנים סמוקות וידיים רועדות.
אתם מבינים, החיים שלי, וגם הטור הזה, הם קמפיין של עדינות ואהבת אדם. אני באמת מאמין בעדינות! וברוך, ובחום, וברגישות, ובחיים נדיבים וסובלניים. ככה אני חי, ככה אני מחנך את הילדים שלי לחיות. אבל האמת היא שלפעמים בחיים, צריך לצרוח. צריך לעמוד מול אנשים רעים באגרסיביות קרה ונוקבת. צריך להילחם. אני כותב את זה בלב שבור ונדכא. הלוואי שלא הייתי צריך לצעוק על הנהג הזה. אבל האמת היא שלא היה לי סיכוי מולו. לשקר יש רגליים. אני כותב את זה בצער גדול. ורציתי שתדעו, חבריימלעך, שאני איש רך, שחי חיים רכים וחשופים, אבל גם אני יודע לצרוח. שכוייח.
