התקשורת מגיעה לטקס השבעת הממשלה צרודה וחסרת קול. את כל האנרגיות שלה היא בזבזה בזעקות באולפנים על אמירות מקוממות של סטרוק, רוטמן ומעוז. ערב ערב נפתחו המהדורות בשקפים עם גרפים מאיימים על החרדים, שודדי הקופה הציבורית, וסעיפים ביזאריים שנכתבו בטיוטת המשא ומתן הקואליציוני של יהדות התורה רק כדי לצאת ידי חובה.
ההייטקסטים גויסו, הטייסים, המפקדים, הביטחוניסטים, השפים והרקדנים. במכתבים נוטפי פאתוס ואימה הזהירו מפני האפוקליפסה שבדרך. ונתניהו? הוא יצא להרגיע את ההמון החילוני המבועת. הוא הבטיח להם שבניגוד לדברי מעוז, המצעד ימשיך לצעוד בירושלים. הוא הסתייג נחרצות מדברי סטרוק, הצהיר שמעמד קהילת הלהט"ב בארץ לא ייפגע, והבטיח: ההסכמים לא מאפשרים להפלות לרעה אף קהילה.
- איזון בין הרשויות, הגברת משילות ו"מתן גב ללוחמים": קווי היסוד של הממשלה נחשפים
- יריב לוין: כך עבדה המכונה המשומנת שהפילה את ממשלת בנט-לפיד
ובינתיים, בשקט ובנחישות, נסללת דרכו של האיש האפור, הנאמן והקרוב ביותר לנתניהו אל עבר משרד המשפטים. יריב לוין צועד בדממה כל הדרך אל עבר הרפורמות אותן הוא חולם לחולל במערכת המשפט.
העובדה שנתניהו החליט שלא למנות את אמסלם שנשכב על הגדר בשבילו, פעם אחר פעם, לתפקיד שר המשפטים, יצרה רעשי רקע שוליים ולא חשובים על כפיות הטובה שלו, על כך שאמסלם מופלה כי אינו ייצוגי מספיק, קולני, ואין בושה להודות בכך, שללא קשר למוצאו של אמסלם, רק מי שאינו חפץ בשינוי עומק רציני במערכת המשפט יכול לחשוב על מינויו של האיש שהשתלח באסתר חיות על דוכן הכנסת.
אמסלם צודק בכוונותיו, אבל קל מאוד להוציא חוזה על ראשו. סגנונו והאופן בו הוא ניגש לטיפול במבצר הכי מעוגן, חזק, מקושר יציב, שמן ואליטיסטי במדינת ישראל, דומה לצעדי פיל בחנות חרסינה. את הקשרים הרבים והחזקים בצלאח א-דין צריך לפרום באסרטיביות, סבלנות, ומיקוד במטרה. לשים את אמסלם בראשות משרד המשפטים משול לכך שישימו את אורית סטרוק בראשות המשרד לשוויון חברתי. עבודה קלה לעיתונאים. עבודה קלה לבג"ץ. הרבה מאד רעש ארטילרי, אפס פגיעה במטרה.
העיתונאית טל שניידר שאלה בעקבות אי מינויו של אמסלם "האם זה בגלל שהוא מזרחי?" בחסות מלחמת המילים על גזענות, אפליה, כפיות טובה, ועוד שלל אנשים מהמרכז שמאל שלפתע דואגים מאוד לאמסלם, נסללת דרכו הבטוחה והחלקה של יריב לוין אל משרד המשפטים.
יריב לוין בונה בחכמה ובשקט מנהרה תת קרקעית שמאיימת לקעקע את יסודותיו של הבניין החזק, ואולי לחולל שינוי שורשי לאחר שנים של היפוך תפקידים בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת, שהילכה אימים על שלטון הרוב, וכפרה לא פעם ברצון העם.
ללוין משנה סדורה על הרפורמות הדחופות הנדרשות במערכת המשפט. שתיים מהן הוא מתכוון לקדם ללא דיחוי. הראשונה היא שינוי שיטת בחירת השופטים והחלשת השפעת השופטים על הוועדה לבחירת שופטים. במקביל מסתמן כי יפעל לחקיקה מהירה של "פסקת ההתגברות", במטרה שקופה וברורה להגביל את התערבות בג"ץ בהליכי החקיקה. וזו רק ההתחלה של משנתו הסדורה ברפורמות העומק שהוא מתכוון לבצע בלי למצמץ.
