שלוש הבהרות הוציא ראש הממשלה הטרי־ותיק בנימין נתניהו נגד חברתו לקואליציה אורית סטרוק, כמתקין את עצמו לפגישה מקראית חשובה: בציוץ, בסרטון ובדף מסרים לחברי הליכוד. הכול בגלל ריאיון רדיו שבו טענה כי "כל עוד יש מספיק רופאים אחרים שיכולים לתת שירות – אסור לכפות על רופא או רופאה לתת טיפול שעומד בניגוד לעמדתם הדתית".
- תירוצים ותמיכה בטרור: למה חובה להדיח את ראש עיריית כפר קאסם?
- "הציבור לא מוכן לקבל אותו": נפגעות עזרא שיינברג מתכוננות לשיחרורו מהכלא
- דין דין אביב: "אם שיר שלי יהיה בראש המצעד של גלגלצ זו תהיה קטסטרופה"
הנושא שעל הפרק היה תיקון חוק איסור הפליה, שסורס בידי מערכת המשפט פעם אחר פעם ופגע דווקא בסרוגים: הוא תורגם לאיסור על הקמת שכונת מגורים מגזרית ולמניעת קיומם של אירועי תרבות בהפרדה מגדרית (שני אלה מותרים לחרדים ולערבים), ובחיוב מתן שירות ללקוחות גם בניגוד להלכה. סטרוק התקוממה נגד התקדים הידוע שבו בעל אולם, אדם מסורתי־דתי, חויב לאפשר קיום מסיבת חג מולד עטורת עצי אשוח. המראיינת קרן נויבך גררה אותה לשיחה על טיפולים רפואיים, והשאר היסטריה.
הניסוח הבלתי זהיר של סטרוק הפך לנגיף קטלני וחוצה יבשות, מלווה כותרות שקריות על דברים שהשרה הנכנסת לא אמרה ולא מאמינה בהם. מטופל סרוג סיפר אחר כך שרופא המשפחה שלו יצא מהקליניקה והכריז: "אני לא נותן שירות לכל הדתיים, שילכו לקבל טיפול מהח"כית עם הסמרטוט על הראש". בסורוקה כבר מבררים בדאגה אם רופאים דתיים יימנעו מלטפל בחולים ערבים בשבת. על אימת הלהט"בים אין מה לדבר.
כן, סטרוק אינה נקייה מאשמה. היא הייתה צריכה לומר לנויבך בכנות שאינה מכירה את המתחולל בבית החולים לניאדו (שם סירבו לתת טיפולי פוריות לרווקות, עניין שסטרוק דווקא מעודדת), להיצמד לדוגמאות שהיא מכירה, ולהודיע בנימוס עיקש: לא אגרר למקומות שכלל לא עולים בדעתי רק כדי לתת לכם כותרת. אם לבית המשפט יש סמכות להשתמש במבחן האדם הסביר, אז גם למחוקק יש. האדם הסביר יודע להבחין בין חגיגת לידתו של ישו באולם פרטי ובין מתן שירותי רפואה לכל דורש.
סטרוק לא עשתה זאת, אולי כי בישראל תשפ"ג "האדם הסביר" הוא רק ניצן הורוביץ וצפונה. במשיכת החבל של המראיינת המיומנת, היא נגררה מהשטח שמציף אפליה נגד סרוגים לשטח שמציג דווקא אותם כמפלים. וכשסטרוק החליקה, הציונות הדתית כולה נפלה איתה, וכך גם נתניהו. במקום לעמוד מאחוריה ולסייע במשיכת החבל, יו"ר הליכוד מיהר להתנער מדברי הח"כית החרוצה והבהיר שלא תהיה אפליית להט"בים – אף שסטרוק לא העלתה בדעתה אפשרות אחרת.
החמור מכול הוא ההימנעות המוקפדת מלגנות את מי שמוציא דברים מהקשרם, ועושה הכול כדי לסמן את הממשלה המושבעת – של נתניהו עצמו – כחשוכה, קיצונית וממילא לא לגיטימית. במקום לטלפן לסטרוק ולשמוע מה בפיה, הוא בחר בהתקפלות מפוארת ורועדת מול המדיה, והצליח להשיג רק דבר אחד: לעורר את התיאבון של יריביו הפוליטיים.
המתקפות על סטרוק לא נועדו להוציא אותה מגבולות הלגיטימציה, אלא אותו. פעם זה בגלל רעייתו שרה, ופעם בגלל המשפט, ופעם נוכח החיבורים הקואליציוניים. השורה התחתונה תמיד אחת: להוריד את נתניהו והליכוד מהשלטון. סערת סטרוק היא רק פרק שולי במלחמה הזו. אם נתניהו משתעשע במחשבה לנצל את הבלגן לטובת הכשרת שותפים אחרים, כדאי שיזכור: גם אם יאמץ לליבו את גנץ, לפיד או אפילו טיבי, איש מהם לא יזכה אותו בחותמת כשרות ובחיבה מצד המדיה; הם אלה שיהפכו בתקשורת למוקצים מחמת מיאוס־נתניהו.
כיפת פלדה
ואחרי שאמרנו את זה, חשוב עוד יותר לומר לנציגי הסרוגים בממשלה: התחרפנתם. במקום לקרב רחוקים, הצלחתם להרחיק קרובים. במקום לתפור חליפות הלכתם על חליפות היאבקות. במקום לדבר אל האזרחים, הגעתם לקרבות בוץ מול אנשי תקשורת ופוליטיקאים יריבים. בשם מלחמת האין ברירה על התיקים ונגד הצביעות התקשורתית, בחרתם בפרובוקציה המתלהמת, המנופפת באגרוף.
במריבה הזו בין אמא ממשלה לאבא תקשורת־עוינת, נותרו בתווך אזרחים מבוהלים. זה לא רק השמאל, ואפילו לא רק הימין הרך והליברלי. זה גם חלק ניכר מהימין השמרני. מפחדים מכם, פשוט מפחדים. מכם – האנשים בעלי פוטנציאל המשילות ההוגנת ביותר, שהוכיחו את עצמם כשליחי ציבור נאמנים אבל עושים כעת הכול כדי לאבד את האמון שניתן בהם ואת הכוח למשול.
נכון, זה לא הוגן. ממשלת לפיד נכנסה לנעלי השררה ומיד החלה בשינויים תואמי אג'נדה. הורוביץ פתח קדנציה עם זכויות להט"ב ומיכאלי עם זכויות טמפרטורת החדר, אז למא לא ילכו נציגי הימין על רדיקליות שמרנית? אם נתניהו, במשחק הכיסאות שלו, מקפיד לשמוט את הכיסא הנוח מהסרוג התורן, מה יכלו אנשי הציונות הדתית לעשות מלבד ללחוץ אותו לקיר ולדרוש כורסה מרופדת? ומה בכלל יצא לנו עד כה מהממלכתיות המופגנת, מלבד תפקיד ילד הכאפות של המדינה? ובכן, מדינה. זה מה שיצא לנו מזה.
לממלכתיות יש מחיר גבוה ולא הוגן, אבל לבריונות מחיר גבוה יותר. כשאתם מאיימים ומתלהמים ומפחידים, אתם לוקחים אותנו איתכם למחוזות לא רצויים. אם יש לך כיפה על הראש אתה לא חוצה את הכביש באדום – לא כי אסור, אלא כדי שלא יגידו שהדתיים. חילול השם. בחרתם לרוץ יחד תחת כיפת "הציונות הדתית"? ובכן, הפכתם לנציגי הסרוגים. כל אגרוף שלכם, כל קריאה מתלהמת, מציבה אותנו איתכם, ומתפקידכם לשאת באחריות.
כן, מחפשים אתכם. ואתם יודעים משהו? רק התחלנו. ימשיכו לחפש אתכם. הוגן? לא ממש. אבל זה מה שיש, ועם זה תנצחו. או תפסידו. זה תלוי רק בצעד הבא שלכם. אם תשחררו את היד האוחזת בממלכתיות, נהפוך כולנו יחד לאפיזודה עצובה, לעוד שחקן בחורבן בית שלישי. אתם יכולים להיות שרים מצוינים, שאידיאולוגיית "כלל ישראל" מובילה אותם. תבחרו את המלחמות האמיתיות שלכם, תשמרו על הביטחון שלנו, על הכלכלה והרווחה והגאווה הלאומית. תוכיחו את עצמכם ואת כוונותיכם. הבורות המלוכלכים יכולים לחכות. מי יודע, אולי תצליחו אפילו לבנות מעליהם גשר.
