שרי ממשלת ישראל, ברכותיי.
גם המנוסים שבכם, יש לקוות, נרגשים מהזכות ליטול חלק בהנהגת ישראל. אתם מתעלמים – ובצדק – מהחרון הרושף וההיסטרי של תקשורת השמאל. את הזעקות על "קץ הדמוקרטיה" אנחנו שומעים ברצף מאז 1977, ולכן קשה להתייחס אליהן מאוד ברצינות. אבל אל נא תתעלמו מדאגות תומכיכם, ובהם אני.
בארבע שנים של כאוס פוליטי התרגלתם למסע בחירות אינסופי, בכנסת האחרונה התרגלתם להיות אופוזיציה לוחמת. אבל הקמפיין נגמר סוף־סוף, וגם ימי האופוזיציה תמו. אתם כבר לא צריכים לחפש מריבות ופולמוסים – אתם יכולים פשוט לעשות. הכוח בידיכם. אתם תקבעו אם תהיה זו ממשלת הימין האמיתית הראשונה של ישראל, שתוביל מדיניות אחראית של חוסן לאומי וצמיחה כלכלית, או חלילה אפיזודה כושלת של קואליציית מיעוטים רופפת ולהוטה.
המשא ומתן הקואליציוני היה ארוך, מפורט וחשוף מדי. הוא הותיר בציבור טעם רע. בחרו בכם מגזרים מסוימים, אך לא נבחרתם כדי לעוט על הקופה הציבורית בשם בוחריכם, אלא כדי להנהיג את המדינה כולה בדרך שבוחריכם מאמינים שתהיה הכי טובה לכולם. יש לכם כוח, ולכן יש לכם גם אחריות.
הֱיו נחושים, הובילו מדיניות ימין לאומית ושמרנית, אך עשו זאת באופן שיועיל לכולם.
אנשי נעם צריכים להפסיק לתקוע אצבעות בעיניים; אנשי עוצמה יהודית צריכים לקיים את הבטחתם ולהתרחק משנאת ערבים; אנשי מפלגת הציונות הדתית צריכים להיזהר הרבה יותר בדבריהם; אנשי הליכוד צריכים לזכור שהם מייצגים את הרוב הדומם; והחרדים צריכים להשיב על השאלה המציקה: מה התוכנית שלהם לעתידה של מדינת ישראל, לאור חלקם הגדֵל באוכלוסייה ובהנהגה. ובלי תשובות בסגנון: "חצי ילמדו וחצי יילחמו, ואז נתחלף".
הרמב"ם כתב בהלכות מלכים ומלחמות על המלך, ש"ליבו הוא לב כל קהל ישראל". מנהיגי ישראל אינם אנשים פרטיים ואינם נציגי מגזרים – הם מייצגים את כולנו. אתם הדבר הכי קרוב למלכות שיש לנו היום. ליבכם צריך להיות לב כולנו. אנא, שימו לב.
